בלי צעקות: 6 עצות להתמודדות עם ילדי ADHD

הפגישה עם דנה (שם בדוי) בקליניקה בחיפה היתה מאוד טעונה: "יש לי ארבעה ילדים בבית, אבל אחד מהם לוקח 80% מתשומת הלב שלי. לשאר הילדים נשארים רק פירורים. ההתארגנות בבוקר קשה מנשוא. על כל בקשה אני צריכה לחזור אלף פעם ובדיקת הגבולות היא אינסופית. אני מוצאת את עצמי כועסת עליו המון, עייפה ומרגישה אשמה מתמדת כלפיו וכלפי האחים שלו".

ההתמודדות היום-יומית של דנה עם האינטנסיביות של גידול ילד הסובל מ-ADHD מונעת ממנה, כמו מהרבה הורים אחרים, להיות אמפתית ומכילה כלפי עצמה וכלפי הילד, והמטרה שלנו היתה לעבור מחוסר אונים לניהול ושליטה על הבית.

השלב הראשון היה לראות את הקושי של הילד, ובשלב השני עבדנו עם כלים אפקטיביים כדי ליצור מרחב מחיה מאוזן ונעים לכולם.

1. זכרו: הילד סובל יותר מכולם

הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שמי שסובל מההפרעה יותר מכולם הוא הילד, והגורם המרכזי לסבל הזה הוא תסכול. הילד מוצף כל הזמן בגירויים, בלי יכולת לווסת אותם לפי סדר עדיפויות. הרגישות הזאת יוצרת מעמסה על כל מערכות החיים שלו. כתוצאה מכך הוא חי באי שקט ובהצפה שגורמים לא פעם לתגובות תוקפניות כלפי הסביבה. מצב זה יוצר מציאות שאינה משקפת את יכולותיו ופוגעת בדימוי העצמי שלו.

הצעד הראשון לשינוי הוא להבין את החוויה של הילד. ניתן לדמות את התחושה שהוא חווה לחיים בתוך בועה שיוצרת סביבו מעטפת. הפער בין החוויה של הילד לבין המציאות יוצרת חיכוך. הסביבה תופסת אותו לעתים רבות כמניפולטיבי, דבר שמכניס את הילד לעמדת מגננה. התפיסה העצמית ותפיסת הסביבה את הילד מזינים זו את זו, אך חשוב לזכור כי המניפולציה האמיתית שהילד עושה היא הסתרה של הקושי. הבנת הקושי היא מפתח משמעותי לתקשורת בריאה ותומכת עם הילד, ומייצרת אמפתיה במקום כעס.

2. צעקות: רק מגבירות את מעגל הכעס

הורים רבים חשים תסכול גדול ונוטים לבטא אותו מול הילד, אך זה לא עובד ורק מגביר את מעגל הכעס. לא יעזור לצעוק - הילד לא מקשיב לכם כשאתם צועקים. גם אין טעם להתווכח, להיות ציניים או לבקש מהילד להתנצל. והכי חשוב, אין לתת לילד תחושה שאנחנו מאוכזבים ממנו. התחושה הזאת מכאיבה ומיותרת.

3. צפו את הקושי - והכינו את הילד לקראתו

כמבוגרים אנחנו יכולים לצפות מראש את הבורות שאליהם הילד עלול ליפול, ולהכין אותו טוב יותר לקראת התמודדות מאתגרת. למשל, אם לילד יש סף תסכול נמוך והוא הולך להתמודד עם מצב שבו הוא עלול להתקשות, הכינו אותו מראש: "אנחנו הולכים מחר ללונה-פארק וצפויים תורים ארוכים למתקנים. אתה חושב שתוכל לחכות בסבלנות?"

4. שמירה על סדר וגבולות: מפחיתה את הלחץ 

הפרעת קשב מלווה בדרך כלל בחוסר סדר, המתבטא בתהליכי החשיבה, בגוף ובסביבה. עזרו לילד לשמור על מרחב מסודר. עזרו לו לעקוב אחרי המטלות שלו באמצעות הקניית הרגלים כמו ניהול יומן או פתקי תזכורות. נסו ליצור סדר יום ברור ואל תשאירו דברים לרגע האחרון - הגבולות מעניקים לו ביטחון ורוגע. שיטתיות ועקביות הן מילות המפתח, וסדר וארגון יורידו את הלחץ מסדר היום.

עודדו את הילד על כל דבר קטן שבו הוא מצליח, גם אם הוא נראה שולי. חזקו אותו והעצימו אותו כשהוא עומד במשימה, נענה לבקשה ומתנהג יפה. הרגילו אותו לתשומת לב חיובית ועודדו אותו ליצור מצבים שבהם הוא נהנה מתשומת הלב הזאת. זכרו כי משוב חיובי משנה התנהגות, בעוד שמשוב שלילי מפסיק רק באופן זמני את ההתנהגות השלילית.

6. אל תתייאשו: אפשר לשפר כל מצב נתון

השילוב של הטיפול בקליניקה והשינויים שהכניסה להתנהלות היומיומית בבית הניב תוצאות מהירות. חוויית ההורות של דנה השתנתה: "יש לי ילד שאני יכולה ליהנות ממנו ולא רק לכעוס עליו, אני זוכה ליותר שיתוף פעולה מצדו וכתוצאה מכך יש לי יותר אנרגיה לתת בחזרה".

אפשר לדמות את הטיפול בילד עם הפרעת קשב לריצת מרתון - כדי לשמור על הכוחות מומלץ לקבל הדרכה נכונה ממטפלים מוסמכים. בכל מצב נתון אפשר ליצור שיפור, ומודעות ועבודה עם הכלים הנכונים יאפשרו תקשורת בריאה ושיתוף פעולה בין ההורה לילד,

ויורידו הרבה מהלחץ בבית. הקטינו ציפיות, צרו מטרות שניתן להשיגן והגדילו את היכולות שלכם ושל משפחתכם צעד אחר צעד.

הכותבת היא מטפלת בשיטת אלבאום, לאומית שירותי בריאות מחוז צפון. 

רוצים לזכות באוטו? השתתפו בתחרות הנהג החסכוני בפייסבוק שלנו