ממריצים את המוח: גלולות לכולם?
הרעיון של העצמת השכל והזיכרון באמצעות כדור "חכם" כבר מזמן אינו בגדר מדע בדיוני: סטודנטים באוניברסיטאות לוקחים ריטלין דרך שגרה והעתיד צופן שימוש רחב עוד יותר בסמים קוגניטיביים, למורת רוחם של רופאים ואנשי אתיקה החוששים מעולם של גלולות ללא הפסקה
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
הרעיון של העצמת התפקודים השכליים על ידי בליעת גלולה המשפרת את הקשב, את הזיכרון ואת התכנון - יסודות הקוגניציה - איננו עוד רק פנטזיה של עתידנים. אם העשור האחרון של המאה הקודמת זכה מפיו של נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' ו' בוש, לשם "עשור המוח", את העשור הנוכחי אפשר לכנות "עשור המוח המשופר".
הנְהִייה אחר חומרים משפרי קוגניציה ניכרת בכתבות חדשות המדווחות בהתלהבות על פיתוחם של חומרים המכונים גם "סמים חכמים", מאיצים עצביים (neuroenhancers), חומרים נואוטרופיים (nootropics), או אפילו "ויאגרה למוח". מנקודת המבט של הכתבות האלה, עידן השבחת המוח כבר כאן.
סטודנטים באוניברסיטאות לווים, דרך שגרה, כמה גלולות ריטלין מחבר בעל מרשם כדי ללמוד כל הלילה. מתכנתים החייבים לעמוד בלוח זמנים נוקשה, או מנהלים המנסים לשמור על יתרון מנטלי, זוללים מוֹדַפיניל, גלולה מן הדור החדש של חומרים מעוררים.
חסידי התרופות האלה נשבעים שאין הן סתם מגבירות את הערנות, כמו קפה, אלא הן משרות ריכוז ממוקד מן הסוג הדרוש כדי לקלוט את דקויות הכימיה האורגנית או כדי להסביר את נפתולי החישוב של טבלת החזרי המשכנתה.
לעידן ההשבחה תורמים, מן הסתם, גם המדענים ויצרני התרופות העמלים לתרגם את המחקר העוסק בבסיס המולקולרי של הקוגניציה לתרופות שמטרתן לשפר את התפקוד המנטלי - בעיקר לאנשים הסובלים משיטיון. אין מנוס מכך, שרופאים יתחילו עם הזמן לרשום תרופה המיועדת לחולי אלצהיימר או פרקינסון גם לאוכלוסייה רחבה יותר של קשישים הלוקים בבעיות קלות יותר. ויכוחים פומביים נרחבים על האתיקה של השבחת המוח מחזקים את התחושה שגלולות לשיפור קוגניטיבי יהיו, בבוא היום, זמינות לכול.
במאמרים אקדמיים וחדשותיים עלתה השאלה, אם סמים משפרי קוגניציה כבר העניקו לכמה סטודנטים יתרון לא הוגן בבחינות הכניסה לאוניברסיטה, או אם תהיה זו חציית קו אדום מצד מעסיקים אם ידרשו מעובדיהם לבלוע חומרים כאלה כדי לעמוד בלוח הזמנים שהחברה מחויבת לו. אך אף על פי שהעיתונות כבר מפרסמת מאמרים על "הבוס שהפך סוחר סמים", יש המביעים ספקות אם סמים לחיזוק "כוח המוח" אכן מציאותיים.
האם התרופות המצויות כיום לבעיות קשב או לישנוניות מופרזת אכן עוזרות לסטודנט להצליח יותר בבחינה, או למנהל חברה לתפקד באופן מושלם תחת תשאול נוקב של הדירקטוריון? האם תרופה שמתערבת בתפקודי מוח בסיסיים תהיה אי פעם בטוחה דיה כדי להניחה על המדף לצד משככי כאבים וסותרי חומצה הנמכרים ללא מרשם? כל השאלות האלה מעוררות כיום דיונים לוהטים בין מדעני מוח, רופאים ופילוסופים של האתיקה.
צרות מוסריות
אם נניח לעת עתה לוויכוחים על בטיחות, על הגינות ועל כפייה, אכן יש צורך רב במשפרי קוגניציה הניתנים במצבים דוגמת הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). לפי נתונים ממשלתיים אמריקניים מ-2007, יותר מ-1.6 מיליון בני אדם בארה"ב השתמשו בסמים מעוררים לצרכים לא רפואיים במהלך 12 החודשים שקדמו לסקר.
בתרופות החוקיות בקטגוריה זו נכללים מֶתילפֶנידַט (ריטלין), האַמפֶטאמין אַדֶרַל ומוֹדַפיניל (פְּרוֹוִיג'יל). בכמה קמפוסים, דיווחו רבע מן הסטודנטים על שימוש בתרופות אלה. סקר לא רשמי מקוון שערך כתב העת Nature ב-2008 בקרב קוראיו הראה ש-20% מ-1,427 משיבים מ-60 מדינות, שנשאלו על הרגלי השימוש האישיים שלהם, אמרו שהשתמשו במתילפנידט, במודפיניל, או בחוסמי בטא (האחרונים כנגד פחד במה).
הסיבה הנפוצה ביותר הייתה צורך לשפר את הריכוז. לרוב, אנשים משיגים את התרופות באינטרנט, או מרופאים, שמותר להם לרשום תרופה המאושרת לתכלית מסוימת לטיפול במצב אחר (אך ליצרני התרופות אסור מבחינה חוקית לקדם שימושים כאלה, "שלא לפי ההתוויה").
ריטלין: מי אמר אני ולא קיבל? (צילום: shutterstock)
צריכת הכימיקלים האלה תגדל, מן הסתם, עם הזדקנות האוכלוסייה ועם הגלובליזציה הגוברת של הכלכלה. "אם אתה בן 65 המתגורר בבוסטון וחסכונות הפנסיה שלך ירדו באופן חד ואתה חייב להישאר בשוק העבודה ולהתחרות בבן 23 בבומביי, אתה עשוי להרגיש לחץ לפנות אל התרכובות האלה כדי להישאר ערני ויעיל", אומר זק לינץ', מנהל ארגון תעשיית ה נוירוטכנולוגיה.
הצורך המורגש לאחרונה בקווים מנחים אתיים מניח, כמובן, שהתרופות האלה טובות יותר מתרופת דמה (פלצבו), ושהן אכן משפרות היבט קוגניטיבי כלשהו, כגון קשב, זיכרון או "תפקוד ביצועי" (תכנון ודיון מופשט, למשל). אם יוצאים מנקודת הנחה זו, טוענים רבים, על האתיקאים לשקול את ההשלכות האפשריות של הפופולריות של תרופות אלה.
משום כך נוסד ב-2002 תחום אקדמי חדש, נוירואתיקה, שתכליתו היא, בחלקה, לדון בשאלות המוסריות והחברתיות הנובעות משימוש בתרופות ובהתקנים (שתלי מוח וכדומה) משפרי קוגניציה.
תרופות לכולם
קבוצה של אתיקאים ומדעני מוח פרסמה ב-Nature בשנה שעברה מאמר עמדה פרובוקטיבי, ובו העלו את הסברה שבעתיד לא ישמשו תרופות לטיפול במחלות בלבד. המאמר הציע לאפשר לציבור רחב של אנשים כשירים במוחם לצרוך סמים מעוררים לשם שיפור הישגים בכיתה או בחדר הישיבות, ובלבד שהתרופות ייבדקו ויימצאו בטוחות ויעילות דיין לאנשים בריאים.
החוקרים ציטטו מחקרים שהראו את השפעתן המועילה של התרופות האלה על הזיכרון ועל צורות שונות של עיבוד שכלי, והקבילו את השיפור התרופתי ל"חינוך, להרגלי בריאות טובים ולטכנולוגיית המידע - דרכים שבהן מנסה המין רב-התושייה שלנו לשפר את עצמו".
אחד ממחברי המאמר, ג'ון האריס, ביואתיקאי באוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה, הרחיק לכת מזה במאמר עמדה, שפרסם שישה חודשים לאחר מכן בכתב העת הבריטי לרפואה. האריס, עורך "כתב-העת לאתיקה רפואית" ושל ספר הקרוי "השבחת האבולוציה", ציין שאם מתילפנידט נמצא בטוח דיו לטיפול בילדים, יש לראותו כלא מזיק לשימושם של מבוגרים החפצים להמריץ את מוחם.
בריאיון שנתן אחר כך, אמר האריס שהוא רואה התרופפות הדרגתית של ההגבלות, ואם לא יעלו בעיות בטיחות, התרופה (המפוקחת כיום בארה"ב) עשויה להגיע, בסופו של דבר, אל מדפי התרופות ללא-מרשם, כמו אספירין.
המחשבות האלה לא עברו ללא תגובה. חוקרים ואתיקאים אחרים שאלו אם יהיה אפשר אי פעם לוודא את בטיחותן של תרופות המשנות תהליכים מנטליים במידה שתצדיק את הפצתן באותו האופן כמו משככי כאבים ללא מרשם, כמו קפה ותה.
"אנשים סבורים ששיפור קוגניטיבי הוא כמו שיפור הראייה באמצעות משקפיים", אומר ג'יימס סוואנסון, חוקר באוניברסיטת קליפורניה בארווין, שהיה מעורב במחקרים קליניים על אדרל ומודפיניל ל-ADHD. "אני חושב שאנשים אינם מבינים את הסכנות הטמונות בהנגשת התרופות האלה למספר רב של אנשים. שיעור קטן מן המשתמשים יפתחו התמכרות, ויהיו גם מי שיראו את תפקודם המנטלי מידרדר. זו הסיבה לכך שאני מתנגד לשימוש כללי בהן".
ברוח זו, משרד הפנים הבריטי ממתין לדוח של ועדה מייעצת כדי להחליט אם הנזק הפוטנציאלי שבשימוש לא רפואי במשפרי קוגניציה מחייב תקנות חדשות.
אתיקה ספקולטיבית?
מדענים אחרים טוענים שהוויכוח מיותר, כי לא ברור שאפשר לשפר את האינטליגנציה שלא בדרך התרגול המייגע של דחיסת חומר לקראת בחינה בחשבון. אחדים שניסו לפתח תרופות להסגת אובדן הזיכרון במחלות שיטיון מפקפקים באפשרות לשפר מוח של אדם בריא.
"לא הייתי מודאג יתר על המידה מן ההשלכות של שימוש במשפרי הקוגניציה על ידי אנשים בריאים, פשוט כי אין דבר כזה משפרי קוגניציה", אומר רוסיקו בורצ'ולאדזה, מחברו של ספר פופולרי על מדע המוח וחוקר שתרם לעבודה שהובילה להענקת פרס נובל למדען אריק ר' קנדל בשנת 2000. "עדיין מוקדם, הרבה יותר מדי מוקדם, לדבר על משפרי קוגניציה, ותרופות כאלה אולי לא יופיעו בזמננו. הנושא הזה מעורר יותר מדי המולה".
על פי השקפה זו, המערכת המורכבת של איתותים כימיים, אנזימים וחלבונים החוברים יחד כדי לבנות זיכרון מצויה באיזון מבוקר היטב ועמיד בפני שינויים, אלא אם כן שובש על ידי מחלה.
בדעיכת תהליכי החשיבה ותחושת הזהות העצמית המתלווים לשיטיון אפשר אולי לטפל באמצעות פיצוי על אובדן כימיקלים חשובים, ואז גם מוצדק להסתכן בתופעות לוואי לא רצויות של התרופות.
אך שיבוש האיזון העדין השברירי באדם הבריא עלול לחולל תוצאות לא צפויות. למשל, כל שיפור בזיכרון לטווח ארוך (המקום שבו שוכנים זיכרונות הילדות שלנו וחופשת הקיץ שעבר) עשוי לגרור קיבולת מופחתת לזיכרון העבודה (הזיכרון לטווח קצר או הפנקס המנטלי שבו מוחנו שומר באופן זמני מספרי טלפון).
יש המבקרים את עצם הוויכוח על האתיקה של השבחת המוח ומייחסים את המהומה כיום למה שהם מכנים "אתיקה ספקולטיבית". בנטייה זו נגועות גם הננוטכנולוגיה וטכנולוגיות חדשניות אחרות שבהן אתיקאים, מדענים וקובעי מדיניות נגררים לדיונים בהשלכות החברתיות של טכנולוגיות שעדיין לא הומצאו, מגלולות חכמות ועד ננו-רובוטים מתפרעים.
המאמר המלא התפרסם בגיליון פברואר-מרץ של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל" בהוצאת אורט.
לפנייה לכתב/ת 
