עוד לילה טוב, אירופה?

בהצלחה דנה. יש משהו שתמיד מעורר אי נוחות בפעם השלישית בתחרות האירוויזיון (אחת בקדם, אחת בתחרות עצמה בה זכתה ב-1998 ואחת ב-2008, ככותבת שירו של בועז מעודה לתחרות). נדמה כאילו בכל זאת היה כדאי לחשוב על זה שוב. מצד שני, בסך הכל פעם שלישית. זה לא אומר הרבה. כמו לחזור למסעדה בינונית כי נדלקת על אחד המלצרים. האוכל לא יהיה יותר טוב, ולמרבה הצער, גם לא השירות.

צפו בהכרזה ובביצוע המנצח של דנה מ-1998 לשיר "דיוה"

גלי עטרי נשאלה שוב ושוב לאורך השנים בראיונות שונים, אם היתה חוזרת לתחרות האירוויזיון. בכל פעם מחדש, השיבה ש"יותר גבוה מהמקום הראשון היא כבר לא תגיע".

מאחורי המשפט הזה, יש לא מעט היגיון וחרף ימיו היפים של ג'וני לוגאן, אותו אירי שזכה פעמיים במקום הראשון אי שם באייטיז, הסטטיסטיקה קובעת נחרצות שיש סיכוי גדול יותר שלא תכבשי שוב את הפסגה. זה קרה לרבים וטובים לפניך, מאן מארי דוד ועד קרולה ואיש לא זכר את הניסיון הנוסף - מטוב ועד רע.

"לילה טוב אירופה". עוד לילה?

אני מניח שההחלטה שלך לשוב לזירה נועדה לקדם את הקריירה באירופה, זו שלרגע קצר אחרי אותו אירוויזיון היסטורי,

נראתה כמו סיפור הצלחה פלוס חוזה בסוני רקורדס ובעשור וקצת שחלפו מאז נשאר בעיקר זיכרון עמום אצל גייז וקצת פחות אצל היתר.

אף פעם לא מאוחר להתחיל מחדש, אבל כדאי לקחת דברים בפרופורציה. האירוויזיון שאת שבה אליו הוא לא זה בו ניצחת. הספקת לרכוב על גבי תהילתה של התחרות רגע לפני שהיא איבדה כל ערך. יכול להיות ש"דיוה" הוא הלהיט האחרון שיצא ממופע הפאייטים המתמשך הזה. הרייטינג יורד, העניין פוחת והסיכוי לצאת משם ולכבוש את היבשת זהה לסיכוי של בר רפאלי לזכות באוסקר על תפקידה בסרט החדש של בוזגלו. קיים, אבל מינורי.

כוחה של ההיסטוריה

אם אני מבין קצת בקדם אירוויזיון - את תנצחי. אין לאף אחד ממתחרייך סיכוי אמיתי מולך. מבין רשימת השמות שהוגשו לתחרות על כל שלביה, את הבחירה המוצלחת מכולם ולפיכך גם בעלת הסיכוי הגבוה ביותר להגיע למקומות גבוהים. גם מעריצי התחרות, צופיה הנאמנים והקהילה הגאה ישמרו לך חסד נעורים.

אסור להמעיט בכוחה של היסטוריה ובשונה מכל הקרולות והשארלוט נילסניות מפס הייצור השבדי, את עשית היסטוריה של ממש כשניצחת באירוויזיון ההוא, ורק על זה מגיע לך פוֹר של דוז פואה.

דקל, "זה רק ספורט ", 1992. יש שלב בו מוטב להשאיר את הבמה לאחרים

אבל בתחרויות כמו בתחרויות, הקהל יילך שבי אחר השיר הטוב מכולם, ואם הוא לא יהיה ה"דינג דונג" (שאגב, כבר היה ווינר אחד בשם "דינג א דונג" אי שם ב-1975) שלך, הוא יהיה דינג דונג אחר. אז למה לך? למה לקחת את הסיכון? למה לחזור עם הנוצות בין הרגליים?

דפנה דקל אמרה פעם שזה רק ספורט, אבל גם הספורטאים הטובים ביותר, אלה שעברו מאולימפיאדה לאולימפיאדה, ידעו שיש שלב בו מוטב להשאיר את הבמה לאחרים. אחרי שכבר הבאת מדליית זהב אחת, קצת מבאס לחזור הביתה עם הארד.

ובכל זאת, בהצלחה.

רוצים לזכות באוטו? השתתפו בתחרות הנהג החסכוני בפייסבוק שלנו