מירה עווד מתאמנת למרתון: "הגוף מודה לי"

לפני כמה שנים החלה הזמרת והשחקנית מירה עווד לחלום שהיא רצה. בחלומה היא רצה בשדה רחב ופתוח, עד שרגליה מפסיקות לגעת באדמה, משוחררת מכבלי כוח הכובד, חווה פרץ אנרגיה. כשהתעוררה, הדבר שרצתה יותר מכל היה להמשיך בריצה. לקח לה קצת זמן, אבל היא עושה את זה.

בימים אלה משתחררת עווד מעוד ועוד מעצורים, מפסיקה לבלום את עצמה ושועטת קדימה. עד כה היא שיחקה בשתי עונות בסדרת הטלוויזיה "עבודה ערבית" (ערוץ 22), גילמה את התפקיד הראשי ב"גברתי הנאווה" באופרה הישראלית החדשה, ייצגה את ישראל באירוויזיון 2009 יחד עם אחינועם ניני והשתתפה בעונה החמישית של התוכנית "רוקדים עם כוכבים" (ערוץ 22).

בפרץ האנרגיה היא מתאמנת למירוץ עין גדי הבינלאומי ה־28 שיתקיים ב-19 בפברואר, וחווה תנופה גם בקריירה המוזיקלית שלה: היא מופיעה בחו"ל, אלבומה הראשון נמכר בכמויות חסרות תקדים ומופץ גם בשוק האירופי, ואלבומה השני עומד לצאת באפריל בחברת סוני העולמית. בקיצור – היא כאן כדי לרוץ מרתון, לא ספרינט.

להעז לחלום

המהפך של עווד (35) התחיל לפני קצת יותר משנה וחצי, במפגש מקרי עם אלון אולמן. אולמן, מאמן עסקי ואיש ברזל, החל לעסוק בספורט באופן מקצועי, לאחר ששרד שני אירועים של קריסת ריאה שהובילו לכריתתה החלקית. בעקבות צליחת המשבר פנה לספורט, והיה נחוש כל כך, שלאחר חמש שנים כבר השתתף בתחרות איש הברזל: 3.8 ק"מ בשחייה, 180 ק"מ ברכיבה על אופניים ו־42 ק"מ בריצה. עווד שמעה אותו בהרצאה וכל כך התרשמה שהחליטה להצטרף לסדנה שלו "הקוד המנצח", שנועדה לסייע למשתתפיה להשיג את מטרותיהם. "אמנם גם לפני זה השגתי את מטרתי – להתפרנס ממשחק ומשירה - אבל לא העזתי לחתור להשיג את השאיפות הגדולות שהיו לי לקריירה בינלאומית", היא מסבירה את הבחירה.

למה ציפית מהסדנה?

"הבעיה שלי הייתה שפחדתי לחלום רחוק. באותה תקופה עבדתי על הוצאת התקליט 'בהלוואן' (לוליינית, בעברית – אט"ב) שנראה היה שאי אפשר לצפות ממנו להרבה. זה היה התקליט הראשון שלי, ועוד בערבית, וכולם מסביב הרעילו אותי בתבוסתנות: אמרו לי שאף חברת תקליטים לא תרצה להפיץ את הדיסק, שהמצב בתעשייה קשה, ושלמוזיקה בערבית יש עוד פחות סיכוי להצליח. בקיצור, לא העזתי להמשיך לחלום על הפצה בינלאומית".

מה קיבלת מהסדנה?

"פירקתי את החלום שלי לכמה שלבים. רוב האנשים לא יודעים מה הם רוצים, וגם אני הייתי שם. אבל היום זה ברור לי, זה אפילו רשום אצלי. מהרגע שאמרתי בקול רם מה החלום שלי, היה לי אומץ להתמודד עם המחיר שצריך לשלם כדי להשיג אותו: הצורך לשנות דפוסי מחשבה וההתמודדות עם הסירובים והכישלונות בדרך".

איזה שינוי חווית בעקבות זה?

"הבנתי שחלק מההסתייגויות שלי הם התירוצים, המגבלות ששמתי לעצמי כדי שלא אהיה חשופה לכישלון. נהייתי מוכנה לחשיפה ולמה שכרוך בכך. קודם היה לי קושי רב עם פרסום, חששתי שזה יגרום לי לאבד את הקול האמנותי שלי. אבל מהרגע שהבנתי שזה מה שאני רוצה, הסכמתי לשלם גם את המחיר. עבדתי על דפוסי המחשבה שהיו לי, כמו למשל האמונה שכסף לא 'נמשך' אלי או שאני צריכה לסבול בשביל האמנות. לימדתי את עצמי להיפטר מהאמונות האלה, שבסופו של דבר גם יוצרות את המציאות הזאת".

לקיחת הסיכון השתלמה?

"בוודאי. זה לא שהחיים הפכו למושלמים, אבל הפסקתי להרגיש שאני צופה על חיי מהצד. היום אני מרגישה שההגה בידיים שלי. אגב, התקליט שהפצתי למרות כל ה'אזהרות' אומץ על ידי הליקון ונמכר בתוך חצי שנה ב־10,000 עותקים והופץ גם בספרד. חתמתי עם חברת סוני על חוזה אמן של שלושה תקליטים קדימה".

ההצלחה מולידה פחדים חדשים?

"בטח, הדברים משתנים כל הזמן. פתאום אתה משיג את מה שרצית ואתה רוצה עוד, ונולדים פחדים חדשים: שהתקליט החדש שאני עובדת עליו לא ייצא כמו שאני רוצה, שתיגמר לי ההשראה. אבל בינתיים ההשראה שלי הוכפלה".

השגת יעדים מקצועיים היא הדרך אל אושר?

"מבחינתי השגת יעדים זה מימוש עצמי. אני מרגישה מאושרת כשאני יודעת שאני בדרך לאנשהו, שאני לא תקועה. להיות שאפתן זה להיות דלוק על החלומות שלך, זה נותן כוח לקום בבוקר".

"במקצוע שלי צריך גוף טוב". מירה עווד (צילום: אוהד רומנו)

מרימה צעד

בשנה האחרונה, בין היתר בעקבות אותה היכרות עם אולמן, החלה מירה עווד לרוץ. באותו אופן להוט וחסר פשרות שבו היא מתקדמת בקריירה, באותה דבקות במשימה שאינה מאפשרת לה הנחות, באותו רעב שאינו מסתפק בכיבוש יעד אלא רוצה יותר – עווד החליטה להגיע לתחושה שחוותה בחלומה. היא תתאמץ ותרוץ עד שהיא תהיה טובה בזה, ותיהנה מזה כמו איילה.

תמיד אהבת ספורט?

"ממש לא, מעולם לא עסקתי בזה. תמיד הייתה לי הרגשה שאני צריכה לעסוק בספורט כי 'צריך': כי זה מרזה, כי זה בריא, כי במקצוע שלי צריך גוף טוב. אבל מעולם לא חשבתי שאני יכולה להתחבר לזה וליהנות".

למה בחרת דווקא בריצה?

"זה הכי נגיש. לא צריך ציוד יקר, לא צריך מינוי לשום מקום, ולא צריך לקחת שיעורים פרטיים. פשוט רוכשים נעליים איכותיות ויוצאים לדרך. לא רציתי להיות מאלה שמתרצים ובסוף לא עושים דבר".

גם במוזיקה התחלת ליצור "ממה שיש בבית"?

"ההתחלה באמת הייתה דומה. בגיל 15 למדתי לנגן בגיטרה והקמתי עם שתי חברות טובות להקה. ההבדל הוא שבמוזיקה לקח לי הרבה שנים עד שהתחלתי להציב לעצמי יעדים מרחיקי לכת, הייתי 'לייט בלומר' - התפתחתי ופרחתי מאוחר. כשהגעתי לספורט, לעומת זאת, כבר הכרתי את עצמי וידעתי מה חבוי בי ומה היכולות שלי, ולכן הצבתי לעצמי יעדים מהר יותר".

איך הייתה ההתחלה?

"הניסיונות הראשונים לא היו מוצלחים, היה לי קשה להתמיד בריצה. לכן כשבאה ההצעה להשתתף בתוכנית הטלוויזיה 'רוקדים עם כוכבים', התחברתי לזה מיד. רציתי לנצל את ההזדמנות לעשות משהו שקשור לגוף והצלחתי להכניס את החזרות לתוכנית ללוח זמנים מוטרף. העיקר להשתתף".

איך התמודדת עם העומס הפיזי?

"זה היה קשה מאוד. הגוף לא היה רגיל לחמש שעות אימון כל יום. אבל אחרי הכל עשיתי את זה. הרגשתי שהגוף מודה לי, ונהניתי בטירוף".

התכוונת להמשיך בספורט גם לאחר התוכנית?

"יום אחרי ההדחה כבר הייתי במכון כושר. למרות הסביבה המאיימת של מרימי המשקולות, החלטתי לא לפרוש. התחלתי לרוץ על הליכון, וזה לא היה קל. התנשמתי, השרירים שלי כאבו והיו לי משברים. התחלתי לעבוד עם מאמנת כדי להגיע לרמה גבוהה יותר, וכבר אחרי חודש של עבודה משותפת ראיתי תוצאות ו'נדבקתי' בבאג של המרתון".

מעין גדי לתל אביב

אף שריצה לא באה לה בקלות, עווד לא מוותרת. כבר חצי שנה היא מתאמנת לקראת מרתון עין גדי. "אמנם אני עדיין צריכה להכריע את הרצון לוותר ולמתוח את הגבול של עצמי בכל יום מחדש, אבל כשאני רצה אני חווה לפעמים את התחושה שהייתה לי אז בחלום, אני כמו איילה", היא אומרת. "וחוץ מזה, בכל פעם שאני יוצאת ממכון הכושר, אני מרגישה תחושת ניצחון - עשיתי את זה. אני כבר לא דבוקה לספה, אני לא מוותרת לעצמי".

איך נראית שגרת האימונים שלך לקראת המרתון?

"אני מתאמנת שישה ימים בשבוע, אימון אחר בכל יום: ריצה ארוכה, ריצה קצרה, ריצת אינטרוולים, אימוני כוח. ריצת מרתון זה לא רק לקום על הרגליים ולרוץ – זו תורה שלמה, ואני עדיין לומדת את זה. זה ייקח לי זמן אבל אני אגיע לשם, הכל בהדרגה ותוך כדי הקשבה לגוף שלי והתחשבות בלו"ז המטורף שלי".

תחושת הגוף שלך השתנתה מאז האימונים?

"ללא ספק. יש לי יותר אנרגיות וכוח, וגם היחס שלי לאוכל השתנה. היום כבר לא מעניין אותי רק איך הגוף שלי נראה, וחשוב לי לטפל בו מבפנים. עברתי לתזונה שמגבה את הפעילות שלי, וכבר אין סיכוי שלאחר אימון אוכל משהו לא בריא, זה כמו לזרוק את ההשקעה לפח".

היום את דורשת מהגוף שלך יותר?

"באופן פרדוקסלי, אימוני הריצה לימדו אותי להפגין חמלה לגוף. תמיד הייתי אחת שלא רואה ממטר כשאני מחליטה על מטרה מסוימת, ופתאום למדתי שלפעמים צריך לוותר על כיבוש יעד מסוים כדי לא לקרוע את עצמי לגזרים".

היו לך רגעים קשים בתהליך האימון?

"כל הזמן יש לי רגעים קשים. הגוף עובר עוד ועוד מחסומים, זה אף פעם לא נגמר. לפעמים חולפות בי מחשבות כמו 'בשביל מה אני צריכה את זה, אני יכולה לרבוץ עכשיו על הספה', אבל כל הזמן יש התקדמות וזה מה שחשוב".

את מרגישה מוכנה למרתון?

"אני עדיין רחוקה מלרוץ מרתון שלם של 42.2 ק"מ, ומתקדמת בהדרגה. בשלב ראשון, בעין גדי אני מתכוונת לרוץ רק את מקצה עשרת הקילומטרים, ובתקווה שהלו"ז שלי יאפשר לי – המטרה הבאה היא לרוץ חצי ממרתון תל אביב, שיתקיים באפריל".

יש חששות?

"איזו שאלה, ברור. אני חוששת מעשרת הקילומטרים האלה עד מוות, שלא לדבר על חצי מרתון. על מרתון שלם אני עדיין לא חושבת, אתחיל לדאוג כשהוא יתקרב".

את חושבת שההצלחה המקצועית שלך קשורה לריצה?

"בצורה סימבולית כן. החיים הם מקשה של המון תחומים, וכשאני כובשת יעד בתחום אחד – תחושת ההצלחה משפיעה גם על התחומים האחרים בחיים". 

רוצים לזכות באוטו? השתתפו בתחרות הנהג החסכוני בפייסבוק שלנו