זהות יהודית בארץ ישראל. חברי הלל במכללת עמק יזראל (צילום: ג'ונתן ס. פולק)

פעילות נגדית

פיירסטון (46), עורך דין שוויתר על קריירה משפטית לטובת עבודה בעולם היהודי, חזר לארה"ב מישראל לפני תשע שנים והחל לעבוד בהלל. בשלוש השנים הראשונות הוא הסתובב בין הקמפוסים ודיבר עם אנשים. “התחלתי להבין שזה לא העניין של הכיבוש שעומד פה על הפרק, אלא שנערך מסע דה-לגיטימציה נגד ישראל. אימאמים ביקרו בקמפוסים ודיברו נגד ישראל, אירגון Westboro Church, שלא אוהב יהודים והומוסקסואלים, הפגין נוכחות בקמפוסים”, מספר פיירסטון, שמאז 2005 הוא חבר הנהלה קבוע בוועדה לתיכנון אסטרטגי של הלל. למרות שהתחנך על ברכי הפלורליזם האמריקאי, הפתוח לשמוע כל דעה ולכבד כל זרם ביהדות, פיירסטון הרגיש שהגיע הזמן לפעילות נגדית. “חברי אירגונים שונים מגיעים לקמפוסים והם לא מדברים על תהליך השלום, אלא מסבירים שצריך להעניש את ישראל על הכיבוש והגזענות”, אומר פיירסטון לגבי פעילות אותה הוא מזהה כאנטי ישראלית. “הם אומרים לסטודנטים שצריך להחרים את האוניברסיטאות בישראל, דורשים שלהקת 'בת שבע' לא תופיע בארה”ב. באוניברסיטת UCLA עמדה קבוצה של פרופסורים והניפה שלטים הקוראים להטיל חרם אקדמאי ותרבותי על ישראל. בסמסטר האביב, פעילים החלו לארגן ניסוחי החלטות באוניברסיטאות ברקלי וסן דייגו בקליפורניה, לפיה האוניברסיטאות לא תרכושנה מניות של חברות שעושות עסקים עם ישראל. ההצעה זכתה להרבה תמיכה, למרות שבסופו של דבר היא נפסלה. התפקיד שלנו הוא להבטיח שלכל סטודנט יהודי בקמפוס תהיה אפשרות לחוות ולבנות יחסים עם ישראל בסביבה בטוחה ותומכת”, הוא אומר.

אילו עוד פעילויות נגד ישראל מתקיימות בקמפוסים?

”טרנד אחד שבו הבחנו הוא שקבוצות מחוץ לקמפוס מגיעות כדי לעשות מעשה סימבולי שמעביר את המסר שמדינת ישראל אינה חוקית. טרנד שני שראינו בסמסטר שעבר הוא שנעשים ניסיונות להפריע לנאומים ומפגשים של בכירים ישראלים המגיעים לביקורים, כמו בביקור נתניהו בניו אורלינס. היו גם ניסיונות להחרים חומוס של חברת 'סברה' בקפיטריות של הקמפוסים, מה שהצלחנו לסכל בסופו של דבר. רוב הפעילות נעשית באביב, כשמזג האויר יפה. יום הנכבה, למשל, מצוין באביב, ובחודש הבא (מרץ), יציינו את שבוע האפרטהייד הישראלי בניו-יורק. בשנה שעברה ציינו את 'שבוע האפרטהייד' ב-12 קמפוסים בארה”ב. במוצ”ש הייתי באוניברסיטת ראטגרס בניו-ג'רזי, והייתה שם קבוצה שיצרה תוכנית בשםNever Again for Anyone, שהשוותה את השואה להתנהגות של הישראלים נגד הפלשתינים”.

איך אתם מגיבים?

“פרסמנו לאחרונה מדריך לסניפים שלנו בארה”ב ולאירגונים יהודים, שבו קבענו עם מי אנחנו לא מוכנים לשתף פעולה בקמפוס. בעיקרון אנחנו מסרבים לכל קשר עם קבוצות שאינן מכירות בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית בגבולות קבועים ובטוחים. אנחנו לא משתפים פעולה עם אירגונים שעושים דמוניזציה לישראל, אירגונים שמפוצצים נאומים של אורחי כבוד שלנו. יומיים אחרי האירוע בראטגרס, הגעתי לקמפוס כדי לפגוש קבוצה של יהודים ולא יהודים, חברי קונגרס דמוקרטים ורפובליקאים ונציגים מהקונסוליה בניו-יורק. ישבנו בחדר בקמפוס שהיו בו כמאה איש ואמרתי לסטודנטים שלנו, שאני מאוד גאה בהם על הדרך בה הם מתמודדים עם הקמפיין האנטי ישראלי. לפני שבע שנים הייתה שם ועידה של תנועה הקוראת שלא להשקיע כספים בישראל (דייווסמנט), שקראה להחרים חברות ישראליות. האנשים של הלל יצאו משם, אבל בסופו של דבר הסטודנטים הגיבו למסר שלנו בקמפוס. בסוכות, הסטודנטים בראטגרס בנו סוכה במגרש הטניס וערכו שם כנס של יומיים, לו קראו: 'השראה ישראלית'. דוברים שונים דיברו שם על ההשראה שקיבלו מישראל, השיח היה חיובי ו-700 הסטודנטים שהגיעו נהנו מאנרגיה מאוד חיובית. גילאי 30-18, הגיל בו אדם מתעצב, הוא תקופת החיים שבה סטודנטים יהודים בדרך כלל מחליטים לגבי הזהות שלהם ואנחנו מנסים לעזור להם להתחבר לזהות היהודית שלהם. כל מדינה עושה טעויות, אבל בישראל יש אספקטים בסיסים של דמוקרטיה. יש זכות הצבעה, חופש דיבור, התקשורת מבקרת את השלטון. אי אפשר להגיד שהיא לא מדינה דמוקרטית”.

המצב בקמפוסים שבחוף המערבי קשה יותר.

"הקיץ היינו צריכים לאמן את הצוות, להכין אותם להתקפות שיבואו. שיתפנו פעולה עם אירגונים יהודים, והצות התאמן איך לבנות תמיכה של כל הקמפוס. הכפלנו, בשיתוף עם הסוכנות, את מספר השליחים לקמפוסים בחוף המערבי, שם יש עימותים כבר כמה שנים. מדובר בצעירים כבני עשרים שמשמשים כשגרירים שלנו. הם עוזרים לארגן אירועים לסטודנטים שחוזרים מהטיול לישראל, ליזום אירועים שיראו את ישראל מהצד התרבותי או הטכנולוגי. אנחנו גם עובדים על האנשת החייל הישראלי, הסקרים מראים שהדבר שהכי השפיע על הסטודנטים של 'תגלית' במסע לישראל היה המפגש האישי עם החיילים הישראלים”.

וזה עובד?

“זה עובד הרבה יותר טוב מהפרופגנדה של הקבוצות האנטי ישראליות. 80-90% מאוכלוסיית הקמפוס מתחברת לאירועי התרבות שאנחנו יוזמים: פסטיבל סרטים ישראלי, הופעה של 'הדג נחש', או עידן רייכל, שהם מאוד פופולארים בקמפוסים. גם אחינועם ניני, ששרה עם השותפה הפלשתינאית למופע, מירה עווד, מתקבלת בהתלהבות. הספרות הישראלית מושכת אנשים, הרומאנים של דוד גרוסמן, השירים של יהודה עמיחי. גם היחס הפתוח להומוסקסואלים בישראל והעובדה שהם משרתים בצבא עובד לטובת ישראל בכל דעת קהל של צעירים כשהם מדברים על זכויות אדם. כל אלה הם חלק מישראל שכל ישראלי שקורא 'ידיעות אחרונות' יודע".

אז יש תקווה.

“אנחנו מתאימים את עצמו לדור הצעיר, זה שגדל עם אינטנרט, עם יו-טיוב, עם וויקיליקס, בעולם שאין בו סודות ויש בו נגישות למידע. זהו דור שיש לו ציפיות גבוהות לקבל מידע בזמן מהיר ובשקיפות ברורה. הם רואים שישראל היא דמוקרטיה, שהחברה הישראלית מורכבת מאמנים, אינטלקטואלים, קיבוצניקים, ספרדים, אשכנזים, אתיופים, חברה של אנשים מכל העולם, אז איך אפשר לקרוא לה אפרטהייד? זה לא נכון וזה ניצול לרעה של מידע שיקרי”.

נשיא הלל הבין לאומי ומנכ"ל הלל ישראל. וויין פיירסטון (מימין) ודויד יערי (צילום: ג'ונתן ס. פולק)

משפחת הלל העולמית

קוראים קבועים של מגזין זה יופתעו אולי לגלות כי מי שעומד היום בראש רשת הלל בישראל הוא לא אחר מאשר מיודעינו דיוויד בורוביץ, שהיה דמות פעילה מאוד בזירה היהודית והישראלית בניו-יורק, ושגם הוא כמו פיירסטון, נכלל ברשימת חמישים היהודים המשפיעים בארה”ב. התוכנית המקורית של בורוביץ, שעלה לישראל לפני למעלה משנה, הייתה לעשות עסקים ממושבו בישראל, עם שעות עבודה המותאמות לצפון אמריקה, אבל דיוויד, שהפך לדוד יערי, מגלה שלקח לו כשמונה חודשים להגיע למסקנה, שהוא מעדיף לעבוד בעולם היהודי מאשר להיות איש עסקים. יערי שכר בית בישוב רעות, ליד מודיעין, אליו עקר לא מכבר עם רעיתו סיוון וצמד התאומים שלהם.

הוא גילה ברעות ישוב של אנשי צבא ותיקים והתוודע לאנשים נחמדים שמרבים להזמין את משפחתו לקפה. אבל הוא גם גילה שהמנהג המשפחתי אותו טיפחו בניו-יורק, לפקוד את בית הכנסת בכל שבת, הלך ונעלם מחייו. “כאן התפילות קצרות” הוא מסביר, "אתה נכנס מתפלל ויוצא, אין קהילה. קשה להתחבר לצד הרוחני של הדת. אנשים רוצים לצאת בשבת, כי אין להם את יום ראשון כיום חופש, וכך הצד הרוחני לא מתפתח”. במקביל הפנים יערי את העובדה, שבישראל אין עולם פילנתרופי של ממש וודאי שלא בהשוואה לעולם הפילנתרופיה שוקק החיים שבניו-יורק.

כל אלה, בנוסף לעובדה שהבין שאם ימשיך להתמקד אך ורק בעסקים הוא יוכל לחזור לפעילות רצינית בעולם היהודי רק כשייצא לפנסיה, עזרו לו מאוד לענות בחיוב להצעה שקיבל מוויין פיירסטון, לכהן כמנכ"ל הלל בישראל. את פיירסטון מכיר יערי כבר קרוב לעשור בעקבות פעילותו הבלתי נדלית בעולם היהודי בניו-יורק. הוא התייעץ ברעייתו על הצעת העבודה ועל הצורך המשותף שלהם לעסוק בתיקון עולם וקיבל את ברכתה.

את תפקידו כמנכ"ל הלל ישראל מבצע יערי ממשרדי האירגון שבהר הצופים בירושלים, אבל הוא אוהב מאוד לקחת את הצוות לטיולים ברחבי הארץ, למשל במכללת תל חי. יערי בכלל לא ידע שיש סניפים פעילים של הלל בארץ, אבל לא לקח לו הרבה זמן ללמוד את השטח ולהידלק. בתגובה לשאלה למה צריך את הלל בישראל, מדינה שרוב הסטודנטים בה ממילא יהודים, יערי מדבר על זהות יהודית, הסיבה לדבריו שהביאה אותו לישראל. הלל ישראל, הוא מעדכן, נוסד בשנת 1952 במטרה לסייע לסטודנטים היהודים-אמריקאים, שמגיעים מחו"ל ללמוד בישראל. אבל עם פרוץ אינתיפאדת 2000, הסטודנטים האמריקאים נעלמו ונשארו רק הישראלים”.

יערי: ”פתאום הבינו בהלל שיש לנו נכס, למעלה מ-200,000 סטודנטים ישראלים שפרושים בכעשרה קמפוסים ושאיתם אפשר לעבוד. זאת כמות הרבה יותר גדולה מאשר מספר הסטודנטים היהודים בניו-יורק. שם מספרם בכל האוניברסיטאות מגיע לכמה אלפים, בעוד שרק באוניברסיטת ת”א לומדים 32,000 סטודנטים. למרות המספר הגבוה יחסית של הסטודנטים הישראלים הלומדים בארץ, המציאות היא כזאת, שהרבה מאוד תלמידים בישראל גומרים תיכון מבלי שעברו חוויה יהודית. הם לא מכירים את החגים, הם לומדים את התנ”ך כמו את ההיסטוריה של רומא ולא כמו את הסיפור הלאומי שלנו. אחר כך אנשים הולכים לצבא ומחזקים את הישראליות, זהות אחרת מאשר הזהות היהודית, תרבות אחרת. אבל אם לא נחזק את הזהות היהודית, עוד כמה דורות אנשים לא יבינו למה צריך לחיות פה ולהמשיך את שרשרת הדורות. אם מדינת ישראל לא תהיה מדינה יהודית לא תהיה לי סיבה לחיות פה”.

אבל ישראל הפכה למדינה יהודית יותר מתמיד, הדתיים שולטים בפוליטיקה.

“בגלל הכפיה הדתית היום אנשים מתרחקים מהדת, חוסר ההפרדה בין דת למדינה גורם לריחוק בין דתיים לחילוניים. צריך לעבוד עם שני הצדדים, חילונים צריכים להבין שהחרדים הם אחים שלהם. החרדים צריכים למצוא מכנה משותף עם החילונים ולא להחליט שאלה לא יהודים ולקבוע מה נחשב לגיור ומה לא.

האימרה של אירגון הלל היא למצוא את המסלול האמצעי, דרך הביניים של הרמב"ם, המסלול בין חרדים וחילונים. שני הדברים הכי חיוניים היום לחיזוק מדינת ישראל הם שינוי שיטת המימשל וחיזוק הזהות היהודית בקרב העם”.

מה עושים בהלל ישראל כדי לחזק את הזהות היהודית?

“אנחנו מחפשים את הדרך הכי טובה לערב את הסטודנטים הישראלים בפעילויות שלנו. אנחנו מוכרים זהות יהודית ועוזרים לסטודנטים למצוא דרך להתעניין בזהותם ולתרגם זאת לעשיה. יש לנו פרויקט בשם 'ידידי, השכחת?' שבו אנחו מביאים רוקיסטים כמו קובי אוז, ערן צור, שלומי שבן, דינדין אביב, כדי שידברו על פיוט יהודי. הם שרים פיוטים יהודים עם פייטנים מסורתיים יותר ונוצרת אינטרקציה עם הקהל, שחלקו מתעניין יותר לעומק. יש כל כך הרבה עומק בתורה, אבל הרבה ישראלים אינם מכירים פרקי אבות, אין להם נגיעה לזה, אז הם נוסעים להודו לשנה”.

ואיך מתקבלת היוזמה שלכם בקרב הסטודנטים הישראלים?

"אנחנו פועלים באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל-אביב, בן גוריון, בטכניון, במכללת תל חי, מכללת ספיר, במרכז הבינתחומי. בדרך כלל אנחנו מתקבלים בברכה, אבל לא מזמן קיבלנו גם אי-מייל ממישהי באוניברסיטת חיפה ששאלה למה צריכים את היוזמה שלנו בקונטקסט יהודי דווקא, למה שלא יהיה שיוויון לכולם. כתבנו לה שהמיוחד בהלל הוא שאחנו לא דוחים ערבים או כל מיעוט אחר, שרוצה ללמוד או לבוא לאירועים שלנו והיא מוזמנת גם לארוחות שבת שלנו. יש יהודים בישראל שיש להם בעיה עם הזהות. הם לא מרגישים גאים להיות יהודים. הם מסתכלים על מה שקורה בפוליטיקה ומרגישים ריחוק מהזהות שלהם. יש גם פרופסורים בארץ שתומכים בדה-לגטימציה של ישראל. פרופסורים מאוניברסיטת חיפה, בן גוריון ומקומות אחרים שחושבים שצריך להטיל חרם על ישראל. זה מדכא אותי ומזכיר לי שאנחנו האויבים הכי גרועים של עצמנו”.

לא משתפים פעולה עם ארגונים שעושים דמוניזציה לישראל. חברי הלל בקמפוס (צילום: ג'ונתן ס. פולק)

אם כך מה החזון?

“הגיע הזמן להשקיע בנשמה של העם, אני מאמין שהלל יכול להיות היום פלטפורמה להבאת שינוי. הייתי רוצה לראות בית הלל בכל קמפוס בארץ. אחד החזונות הוא למצוא גשר לזהות היהודית שיחבר את הדור הצעיר של הסטודנטים. יש לנו כבר פיילוט מדהים שבו משתתפים סטודנטים של הלל מאוניברסיטת קייב, מברוך קולג' ומהמרכז הבינתחומי בהרצליה. זה פרויקט שבו סטודנטים יעבדו ביחד ויבקרו אלה במדינות של אלה. בנוסף, ישראלים יכולים לעזור לסטודנטים אמריקאים להילחם בדה-לגטימציה של ישראל. אנחנו גם מקימים סיירות פייסבוק וטוויטר בקמפוסים. ב-20 ביוני אנחנו חוגגים ערב גאלה לכבוד כניסתו לתפקיד של יו"ר הלל החדש בהאנגר 11 שבנמל תל-אביב. חשוב שהסטודנטים ירגישו חלק מאותה משפחה, משפחה של הלל עולמי גלובאלי”.