"חיים במינוס, אנו בקריסה". מעמד הביניים מדבר

אלי סגרון ואשתו רונית, בני 41 תושבי דימונה, הורים לשלושה ילדים: יובל בת 15, אור בן 12 ושי בן 6, הם מה שנהוג לכנות מעמד הביניים. אלי עובד באחד המפעלים בדרום ומרוויח כ-13 אלף שקלים בחודש. אשתו מטפלת לגיל הרך בחצי משרה ומוסיפה כ-3,000 שקלים לקופה המשפחתית.

הודעת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ניחמה במשהו בעיקר את העשירונים התחתונים, עם עליית שכר המינימום והוזלת התחבורה הציבורית. עבור אלי, אין בזה הרבה נחמה. "הפחד שלי", אומר אלי, "הוא שאם ימשיכו עליות המחירים, הדלק, העלייה במחירי המזון ועוד, לא אוכל להמשיך ככה. כבר עכשיו אני נחנק. אפילו המים זינקו ביותר מ-100 אחוזים".

• גם לכם קשה לסגור את החודש? כתבו על זה בעמוד הפייסבוק של ynet
  

הסגרונים משלמים כ-4,000 שקלים משכנתא, ומתגוררים בקוטג' על שטח פרטי של כרבע דונם. "כבר בשלושה ארבעה חודשים האחרונים רמת החיים שלי ירדה. אם תדלקתי פעם טנק דלק ב-250 שקל, היום זה כ-340 שקל. אם הייתי קונה אוכל ב-600, היום זה קפץ ל-800. חשבון המים שלי היה בעבר 250-300, היום החשבון הוא כמעט 600 שקלים. אני כבר לא משלם את המים. במסגרת המאבק בתאגיד המים, אני לא משלם, כמו רבים מתושבי דימונה".

אלי אומר שאיש לא יתלונן עם משכורת כמו שלו, "אבל אם אתה מוריד משכנתא, המכולת היא משהו כמו 1,500, באמצע החודש אין לך כבר ממה לנשום, אחרי שמורידים חשמל, מים וארנונה ועוד הוצאות מחייה. איפה בילויים? איפה האינטרנט והכבלים? איפה האירועים מדי פעם. יש חוגים, יש לך לשלם חשבון טלפון, הילדים גם צריכים כסף, ואתה לא עומד בזה. אם אתה נכנס למינוס, אתה לוקח הלוואה, וכל חודש המינוס רק גדל. וזה עוד בלי לדבר על הפחד מביטול הטבות המס לפריפריה. אם זה יקרה, כל משק בית בנגב יפסיד כ-2,000 שקלים לאדם. ביטול הטבה כזו היא גזר דין מוות לאלפי בתי אב".

הסגרונים. "חוגים הפכו להיות מותרות" (צילום: אליעד לוי) 

החיים הם לא רק משכנתא, מים ומזון. לבן האמצעי במשפחת סגרון יש חוג כדורגל, בעבר היה לו גם חוג כדור-יד. גם הבן הקטן, בן ה- 6, רוצה חוג כדורגל, אבל ההורים לא יודעים אם יוכלו לממן. "חוגים הפכו להיות מותרות. מבחינה כלכלית זה קשה. אנחנו עוברים תקופה לא קלה ועוברים על החשבונות וחושבים במה לחתוך". אלי אומר שכרגע יש להם הכל - טלפונים ניידים ואינטרנט, מחשבים ובילויים. אבל הדברים משתנים.

"אתה מתחיל לחשוב פתאום על כל דבר קטן. לפני שנתיים טסנו לחו"ל, לטורקיה, הבת יצאה למשלחת לנאס"א במסגרת בית הספר, דבר שעלה לא מעט כסף. אנחנו משלמים את זה ב-12 תשלומים של 900 שקל. בינתיים לא מנענו דבר מהילדים, אבל החשיבה מתחילה להשתנות. בקיץ היינו יוצאים פעם בשבוע כל המשפחה, אוכלים בחוץ, אבל עכשיו אנחנו מעדיפים לאכול בבית".

"עם של מזוכיסטים"

גם במשפחה של סמדר כהן, בת 44, ובעלה קובי, המתגוררים באחד המושבים בדרום הארץ, מרגישים היטב את חרב ההתייקרויות. סמדר מרוויחה כ-8,000 שקלים בחודש. קובי מרוויח כ-6,500. אבל עם שני ילדים בצבא ועוד שניים בבית הספר, נופר בת ה-15 ויונתן בן ה-10, הם מתקשים לחשוב בכלל על לגמור את החודש. הם משלמים יחד שכירות של 2,000 שקלים בחודש על בית מרווח במושב. על קניית בית אין על מה לדבר. הבן והבת החיילים מתגוררים עדיין תחת קורת הגג של ההורים, שמכלכלים אותם, הוצאה של עוד כמה אלפי שקלים בחודש.

אלי ורונית עם החשבונות. לא יודעים אם יוכלו לממן חוג (צילום: אליעד לוי) 

"על הילדים בבית הספר שמספק חינוך טוב אני משלמת משהו כמו 7,000 שקל בשנה. מזמן קשה לי לעמוד בתשלומים. הארנונה היא 300 שקל, חשמל 1,000, ואני מחזיקה גם אוטו", מספרת סמדר בייאוש. "במושב חייבים אוטו, כי המרחק לכל מקום הוא גדול וכל נסיעה זה סיפור. יש לי אוטו משנת 2002, לא משהו חדש, וההתייקרות של הדלק היא המכה הכי גדולה שלי. פעם הייתי מתדלקת 16 ליטר ב- 100 שקל. היום זה רק 13 ליטר. זו באמת מכה, והיום אני חושבת פעמיים לפני שאני עושה כל נסיעה".

גם קניות במרכול פוגעות יותר בכיס. "פעם הייתי ממלאת עגלה ב-500 שקל. היום, אותה קניה, אני עושה ב-900. אני לא יודעת מאיפה זה בא. זה בטח לא המנות החמות לילדים בצבא. אני מחזיקה שני כלבים במושב, בגלל כל הגניבות, וגם זו הוצאה, אמנם קטנה". ומה לגבי חוגים? "על חוגים אין על מה לדבר", היא אומרת, "למרות שכביכול אני בעלת הכנסה ממוצעת, לאחרונה חזרו לי הוראות קבע. אני מרגישה את הקושי כל חודש, והרבה בגלל הילדים בצבא. הבן שלי תורם הרבה אבל אני זו שממנת אותו. צריך לעשות מה שעשו במצרים. רק ככה תבין הממשלה".