העצומה שהייתי רוצה לחתום עליה

70 רבנים חתמו על עצומה נגד חקירת הרב דב ליאור, אבל לצערי, העצומה עליה הייתי רוצה לחתום עדיין לא נוצרה. אסביר, ואנא היו סבלנים קמעא, אחרת תאבדו אותי בדרך לטיעון המורכב שברצוני לטעון. וכל זה קשור כמובן גם לפרשת "תצווה", פרשת השבוע שלנו.

ראשית, אני מתנגד התנגדות נמרצת לספר "תורת המלך". בעיניי הוא עיוות של תורת ישראל, והוא גם מסוכן. עם זאת, אני מתנגד התנגדות נמרצת לשימוש במשטרה ובבתי המשפט כדרך לסתימת פיות - כל עוד לא מדובר בהסתה למעשה אסור, אלא בהשמעת דעה אקדמית, תורנית, פוליטית, או כל דבר שמותר על פי החוק.

בעיניי, על הוויכוח הנוקב להתנהל במוסדות החינוך, מעל דפי ספרים ועיתונים, בכיכר העיר, בכנסת, בישיבות ובאקדמיה. אך לא בחדר החקירות של משטרת ישראל ובבתי המשפט.

באופן דומה אני מתנגד התנגדות נמרצת להתנהלותם של ארגוני השמאל הקיצוני במדינת ישראל. בעיני זה עיוות של הדמוקרטיה, וזה גם מסוכן. ובאותה נשימה, אני מתנגד להצרת צעדיהם ולסתימת פיותיהם בדרך של חקיקה או ועדות חקירה (למשל בדיקת מקורות מימונם). אם לבדוק מקורות מימון (וזה כן חשוב בעיני) אז את של כולם - ימין ושמאל.

איפה החושן?

העצומה הזו איננה רק נמשל, היא איננה רק העצומה המסוימת הזו, אלא משל היא לדרך התנהלותנו. המושג "יחד" נעדר ממקומותינו. כשהייתי ילד לא הבנתי מדוע האביזר המרכזי של בגדי הכהן הגדול המתוארים בפרשת "תצווה" הינו החושן - לוח זהב שהיו קבועות בו שנים עשר אבנים יקרות, שונות זו מזו בצבען ובמהותן. אבנים אלה נשאו את שמות שנים-עשר השבטים.

החושן היה מונח על חזהו של הכהן הגדול וכנגד ליבו. מדוע לא הייתה זו אבן אחת גדולה המסמלת את עם ישראל? מדוע לא ישות אחת? ומדוע העיקרון הלאומי הזה של אחדות, חייב להימצא בלב העשייה הרוחנית-דתית?

היום אני מבין שלא חשוב אולי איך וממה ייבנו השבטים, שבטים תמיד יהיו שם, בעלי צבעים ותפיסות עולם שונות ומגוונות. העיקרון המכונן הוא לתור אחר נושאים ותכנים שמחברים אותנו זה לזה. לאורך כך תקופת התנ"ך ובבית שני היה העם הזה מקור לשונוּת ומחלוקת. אין דף מדפי התלמוד שאין בו מחלוקות רבות. ובכל זאת הן מוכלות, זו בצד זו, בדפי התלמוד. מהחושן המונח על ליבו של הכהן הגדול נלמד, כי זה לא רק עיקרון לאומי-חברתי, זהו עיקרון רוחני יש קשר ישיר בין העם לרוחניותו. וממילא בין אחדותו של העם לבין שלמות הרוח שלו.

הסתכלו הצידה

אך לדאבון ליבנו, אלה שחוקרים במלוא המרץ וההתלהבות את ארגוני השמאל, מבכים מרה על היעדר חופש ביטוי בישראל. ואלה המבכים את היעדר הערכים הדמוקרטיים בישראל, לא יודעים לחרוק שיניים ולהגן על חופש הדיבור גם כשהוא מוביל אותנו למחוזות בעייתיים.

הכלל הראשון לייצר "חושן" מושתת על מאמרו המפורסם של הלל: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". יחשבו היטב אנשי השמאל לאן יוביל מעצרו של הרב ליאור. יחשבו אנשי הימין מה יעשה סירוב פקודה המוני ובוטה (שהרי יש דרכים צנועות ולא פרובוקטיביות להימנע מביצוע פקודה מסוימת) לכלל צה"ל במצב של סירובים משמאל... זה הכלל הבסיסי של "היחד". לצערי, אנחנו

לא שם, אנחנו עדיין סקטוריאליים ומגזריים.

ישאלו את עצמם הרבנים החותמים על עצומות למענו של הרב ליאור האם היו חותמים על עצומה דומה למען חופש הביטוי של איש שמאל קיצוני המלמד באוניברסיטה?

לא, "עצומת החושן" עדיין רחוקה מאיתנו, לצערי.

שתי נקודות אור מלבבות: האחת ספרו "בלבב פנימה" של ידידי הרב זאב קרוב, שכתב שיר הלל אל היחד הישראלי, אותו גילה לאחר פציעת בנו אהרן, שיהיה בריא. ויום הזהות היהודית, שיזם ארגון רבני "צהר" בכנסת, היה מפגן מיוחד של כל קצוות בית המחוקקים (כמעט), של כל אבני החושן כשהם מתלכדים סביב נושא שהוא בנשמת אפנו – "הזהות היהודית".