מחאת המחירים שככה: רק עשרות יצאו לצמתים
יום למחרת ההצהרות הדרמטיות על תחילתו של מאבק נגד ההתייקרויות במשק, נרשמה בשטח נוכחות דלילה למדי של פעילים. למרות האכזבה, הם נשארו אופטימיים: "הדור הצעיר נע בין אדישות וייאוש לאקטיביות מופלאה. יותר ויותר יבואו"
בכל אחד ממוקדי ההפגנות בצמתים באזור חיפה והקריות עמד קומץ של בין 10-15 מפגינים בלבד. למרות הנוכחות הדלילה, שמרו הפעילים על מורל גבוה וציינו כי הפרישה הרחבה, ולא כמות האנשים שהגיעה, היא זו שבעיניהם חשובה מכל כדי להעביר את המסר לכמה שיותר אזרחים. הפעילים נראו בכניסה הדרומית לחיפה, בגן האם, בחמישה מוקדים לאורך שדרות ההסתדרות, ובצמתים מרכזיים באזור - כגון: גולני, צמח, אחיהוד, נהלל ועוד.
מחאה יהודית-ערבית בצפון. שתי שפות, מסר אחד (צילום: חסן שעלאן)
"המטרה שלנו היא לדבר עם העוברים והשבים ולהפגין נוכחות רחבה. המסר הוא שצריך לצמצם את הפערים, ויש גבול עד כמה אפשר להעלות את המחירים", אמר דניאל סלע, מדריך בנוער העובד והלומד וחבר תנועת "דרור ישראל", שהיה גם אחד ממארגני מפגן המחאה בצומת הקריון בקריית-ביאליק. "אי אפשר לעבוד על האנשים. העלו את מחירי המים ואחר כך הורידו אותם, אבל לא לרמה המקורית. את שכר המינימום לוקח שנים להעלות, ועדיין בלא מעט מהפעמים, גם במשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים, אי אפשר לגמור את החודש".
שלום חלפון עמד יחד עם חבריו בכניסה לגן האם, במרכז הכרמל שבחיפה. "המסר שלנו הוא שההקלות הן בעצם ספין, שלא באמת מספק פתרון - לא לשכבות החלשות, וגם לא לשכבות הביניים. מה שחשוב הוא לא רק הקלות בגזרות שכבר נגזרו, אלא גם העלאה של שכר המינימום, לצד השקעה בבריאות ובחינוך שצריכים לחזור להיות חינם, כמו פעם".
דו-קיום בקושי: "מסוכן גם ליהודים וגם לערבים"
מזרחה משם, בצומת ריינה, נרשמה גם כאן נוכחות דלילה של פעילים - שלמרות סדר הכוחות המצומצם, באו ערוכים לצאת לקרב. "באנו להגיד לממשלת ישראל: הגזמתם. עד כאן עם ההתייקרויות של הדלק, המזון והלחם. המטרה שלנו היא לחזק את השכבות החלשות בכל המגזרים בישראל, ערבים, יהודים ודרוזים", סיפר איהאב אבו-ליל מהכפר עין מאהל.
הוא תקף את ראש הממשלה ואת שר האוצר, וקרא להם: "הגיע הזמן שתתעסקו בדברים שיעזרו לאזרחים כאן, במקום להשפיל אותם ולהרוס משפחות. אנחנו נרחיב את הפעילות שלנו עד שנכריז על 'יום הזעם והלחם'. אנחנו נמשיך ולא נרים ידיים עד שננצח".
מעאמרה מכפר ריינה עמדה לצדו של איהאב והכריזה כי "אין מצב שנישאר עם פה סגור. עד שהממשלה תיענה לדרישות שלנו, נמשיך להפגין ונשבות. המשפחה שלי נפגעה מאוד מההתייקרויות. התחלנו לחסוך כסף ממש כדי שנוכל להצליח לשרוד".
ראמי בסול מריינה הסביר גם הוא כי "המצב התחיל להיות מסוכן מאוד. אם לא יהיה בו שינוי, כל האזרחים - גם היהודים וגם הערבים, לא יוכלו לסבול את זה יותר והם ייצאו להפגין בכל רחבי הארץ. אם יהיה צורך אני אפתח גם בשביתת רעב עד שבממשלה יקבלו את הדרישות שלנו באופן מיידי. אם לא, צריך להבין שאנשים פשוט ימותו ברעב. כבר עכשיו אפשר לקנות כמעט רק את האוכל הזול ביותר".
גם דרומה משם, בגוש דן, לא רעדה הקרקע לנוכח ההתייקרויות, ההקלות והביקורת על מהלכי הממשלה. לצומת רכבת ארלוזורוב בתל-אביב הגיעו בסך הכל כ-20 פעילים, שחילקו לעוברים ולשבים חומרי הסברה נגד המצב במשק ומחו על הפערים החברתיים-כלכליים המעמיקים. אחד המפגינים, אורי מתוקי, היה גם הוא אופטימי, למרות שההמונים בחרו שלא לשבור את שגרת יום השישי ולא פשטו על השטח. "אני מאמין שהיום אנחנו עדים לתחילתו של שינוי", הוא סיפר. "אני מאמין שהלחץ הציבורי יישא את אותותיו, ובממשלה יבינו שלא ניתן עוד לתת לעשירים על חשבון המעמד הבינוני והשכבות החלשות".
מתוקי חבר גם כן ב"דרור ישראל" ומשמש דובר התנועה. אחד מחבריו, תום ווליניץ, המתין לבואו של הרמזור האדום ובכל פעם שהתנועה עצרה, חילק עלוני הסברה לנהגים בצומת. "חשוב לי שאנשים יבינו את הבלופים של ביבי וכיצד נראית באמת התמונה החברתית-כלכלית בישראל", הוא הסביר. "הכל חלק מאותה מגמה שקרית. כל הנחה במס באה למעשה על שרות רווחה כזה או אחר שמקצצים ממנו, ובסוף הציבור הוא זה שמשלם כשעיקר הנטל נופל על המעמד הבינוני והשכבות החלשות".
בניגוד לקודמיו, ווליניץ לא חסך ביקורת מאלה שמעדיפים להישאר בבית, בזמן שהוא וחבריו עושים עבורם את העבודה הקשה בהובלת המאבק הציבורי. "הדור הצעיר נע על מנעד רחב שבין אדישות מוחלטת וייאוש לאקטיביות מופלאה וציונות מתחדשת. אני מקווה שבעקבות הפעילות שלנו, יותר ויותר צעירים בישראל ירגישו את הצורך לשנות ויבינו שהם יכולים לעשות את זה, כי זו המדינה שהם חיים בה ושבה הם יגדלו את הילדים שלהם".
אבל בינתיים, נראה כי האדישות המוחלטת שעליה דיבר ניכרה היטב גם בכניסה לירושלים. אל הצומת שתחת גשר המיתרים הגיעו כ-20 פעילים בלבד מתנועות הנוער השונות, שנשאו שלטיהם שעליהם כתבו: "הגזמתם, עד כאן". שניים מהם, יואב שיינר וחן גולן, הסבירו כי "החיים במדינת ישראל הפכו לבלתי אפשריים והגיע הזמן שהציבור יתעורר".
לפנייה לכתב/ת 
