ואתם - מה המוזיקה של האהבה שלכם?
היום לחטט לה ברשימת השירים זאת חדירה לפרטיות, אין שום סיכוי שבעולם שתצליח לשמוע את כל המוזיקה שלה, מדובר בג'יגות שלמות של מאות שירים. אבל הכי קל לזווג טעמים ומנגינות. מסע מוזיקלי בשבילי זכרונות אהבה
היתה להם מגבלה, לתקליטים, 30 דקות וצריך להפוך צד, או שתשתרר כאן דממה מעיקה, אין ספק שבשביל שקט אמיתי צריכה להיות שם אינטימיות, שתיקה תמיד היוותה בעיניי מדד אמיתי לקירבה.
היום לחטט לה ברשימת השירים זאת חדירה לפרטיות, אין שום סיכוי שבעולם שתצליח לשמוע את כל המוזיקה שלה, מדובר בג'יגות שלמות של מאות שירים. אבל הכי קל לזווג טעמים ומנגינות. על דיסק-און-קי אחד אפשר לשים את כל המוזיקה לגלגול חיים שלם. לדעתי, בעשורים הקודמים המוזיקה ה"קלה", כמו החיזורים, היתה הרבה יותר רומנטית, אמיתית ונוגעת.
לכל אחת היה תמיד שיר משלה, כזה שצבע את התקופה
מבחינתי, לכל אחת היה תמיד שיר משלה, כזה שצבע את התקופה. מהסוג שאם אתה שומע אותו גם 20 שנה אחרי אתה פשוט בשנייה אחת נזכר בחוויה הכל כך חזקה הזאת של ההתאהבות, של מי שחשבת או רצית שהיא תהיה, ממש כמו בשיר ההוא. לא תמיד זה היה קשור למילים של השירים, הרבה פעמים בכלל לא ידעתי מה אני שר, כן ידעתי מה מתנגן לי בלב, "היא" כמו שהייתי רוצה לשמוע.
קובי מידן הזמין אותי פעם ל"ציפורי לילה" עם המוזיקה שלי, זאת שמבטאת את האהבה בעיניי, שלוש שעות שאפשר בהן לשדר את המוזיקה שאני הכי אוהב, היה מאוד מרגש. למחרת בבוקר אריק איינשטיין צלצל ואמר שהוא מאוד אהב את המוזיקה שלי, שזה ריגש אותו. שאל אם אפשר לבוא לשתות קפה, הזמנתי אותו, עוד באותו בוקר.
את תקופת ההתבגרות כיסתה מוזיקה ממסטלת. הרבה ימים התנגנו להם השירים הנוגים של ג'נסיס, התאהבתי לחלוטין בה דרך השיר הזה, הוא כל כך היה "היא" בשבילי אז, כשהגשם ירד והאמנו שאנחנו מסוגלים להכל. Afterglow של ג'נסיס, למשל.
שותפי הראשון לדירה (90 דולר לחדר, ברחוב בזל בתל אביב) אהב לעשות אהבה עם תקליט של הפינק פלויד. היתה שריטה בתקליט באחת הרצועות די בהתחלה, והיה ברור שאכלתי אותה כשהם נכנסו לחדר והוא שם את התקליט. הוא היה מאהב איטי ומשקיען, לפחות שעתיים כל סיבוב... מאז אני לא יכול לשמוע את התקליט המופלא הזה. הפרה של הפינק פלויד.
לילות שלמים אהבנו על הגג ההוא בתל אביב כשברקע השיר
היא, הראשונה שכבשה לחלוטין את ליבי, הקליטה לי קלטת שלמה של השיר "רק אותך אוהב הלילה" של בועז שרעבי, נדמה לי שנכנסו בקלטת 20 פעם רציפות של השיר הזה שניגן כמו המנון האהבה שלה, לילות שלמים אהבנו על הגג ההוא בתל אביב כשברקע השיר.
השיר הזה של לו ריד Turning time around מסמל בעיניי את ההגדרה הכי מדוייקת של האהבה. לו ריד שואל שם מהי האהבה, ובסופו של שיר עונה: "כשהזמן מסתובב לאחור" - אחת ההגדרות הכי יפות שמצאתי לאהבה.
בשירים על אהבה נכזבת הכמיהה מתנגנת ישירות ללב
מיק ג'אגר בשיר "אנג'י" גורם לך ברגעים מסויימים שאתה באמת מאמין בזה, שהיא מלאך. משום מה לא תייגתי את השיר ללב של אף אחת, אבל הוא תמיד עורר בי אהבה, מאוד נוגע. שירים על אהבה נכזבת יותר מוצלחים בעיניי, הכמיהה מתנגנת ישירות ללב.
הפרידה הראשונה: היא נסעה לפריז, לקחה את הלב שלי וטסה לה "לצמיתות" (בסוף היא חזרה, אבל לא אליי). אני זוכר את עצמי מציץ מהחלון על עץ התמר ברחוב ובוכה. אריק איינשטיין בשיר "עוד ניפגש" (לא מצאתי את השיר המקורי).
"שיר ים" של רוברט ווייאט הוא בעצם שיר האהבה שהכי אהבתי מעודי, אולי כי הוא מדבר על הנשיות מזווית שונה, מרשה לעצמו להגיד את האמת על הקושי, לגעת בטירוף. ככה חוויתי אהבה בעברי, היום קל לי להגיד, שזה בעצם שיר שמייצג את הקושי שבאהבה.
היתה אחת בבגרותי, שכשנפגשנו במקרה אחרי שנים, היתה לה טרוניה שהקלה עליה את קבלת הקושי שבמציאות, היא טענה בתוקף שבעצם זאת לא היתה אהבה. אבל אחר כך, במהלך הקפה, היא חייכה פתאום ונזכרה שהשמעתי לה בערב הראשון את השיר הכי רומנטי ששמעה מעולם:
לני קרביץ, More Than Anything In This World.
"עשה אהבה רק אם אתה רוצה", שיר לירי מאוד של איש יקר מעולם המוזיקה שלי, דיוויד אלן - אהבה כשירה, כמסע, כטיפוס על הר. דווקא היום אני יכול לקטלג אותו ולהגיד שהוא על החלק המסמם של האהבה, זה שאני פחות אוהב.
והיתה זאת שהאהבה אליה היתה הכי מכאיבה ובלתי אפשרית, פשוט לא בת השגה. היא בעצמה הביאה את הדיסק של אתי אנקרי עם השיר "אהבה גדולה".
פעם התחתנתי, תכף זה 20 שנה שחלפו, בחתונה שמנו את השיר הזה לאור לפידים ואהבה שתיעלם אחר כך בצללים. זה קטע מפעים בעיניי, באמת סוג של פורטרט של האהבה - John Surman - Portrait of a Romantic - ומיד כשהכוס נשברה השתוללנו עם Sexy MF של פרינס.
לא יכול לוותר כאן ברשימה על המוזיקה הזאת:
"הלילה אנגן לך בכינור" - ארז הלוי בשיר שבער כמו אח לילות שלמים.
ארכדי דוכין - בשיר "חזרת" - תמיד השאיר פתח לאופטימיות באהבה, אפילו הרבה אחרי שזה נגמר.
"אין כמו האהבה שלך" של דניאל סלומון מזכיר לי שוב ושוב שכל אחד ואחת מביא אתו את האהבה המיוחדת שלו. ואת העובדה שבאמת רבות הדרכים שלה, של האהבה - "רבות הדרכים" של דניאל סלומון.
זאת שאיתי, ממש עכשיו בחדר ליד - זאת שאותה אני הכי אוהב בעולם ומעולם, מקשיבה מרחוק לזכרונות שאני דולה - מעוררת בי חשק לתקליטים כמו ששר ארכדי דוכין ב"תקליטים".
אפילו עכשיו, כשאני יושב ומלקט את המוזיקה של האהבה שלי, זה מרגש אותי. כל שיר הוא עולם שלם, של ימים שהיו וחלפו, ורק המוזיקה מסוגלת להעביר משהו מהרגש שאחז בנו אז, חבוקים בשתיקה קשובה לצלילים המשולבים של הלמות הלב והנשימות ביחד עם צלילים זרים ויפים.
מה המוזיקה של האהבה שלכם?
רוצים לזכות באוטו? השתתפו בתחרות הנהג החסכוני בפייסבוק שלנו >>>
לפנייה לכתב/ת 
