שגריר המהפכה
"האדם הדתי מפקיר את גורלו ביד רבנים שהוטמע בהם פחד עמוק משינוי - מתוך הטיעון שיש לשמר את מבנה היהדות. אבל רבותיי הרבנים, שינוי הוא בדיוק מה שצריך". מכתב פתוח
הסרט עוקב אחר שלב בחייו של טרומן שבו הוא מתחיל לחשוד שמשהו בחייו אינו בסדר – הכול מבוקר מדי, מכוון, מתוזמן ופלסטי. במהלך הסרט הדמויות מסביבו (בהכוונת המפיק, כמובן) מנסות להחזיר אותו למסלול, לשכנע אותו שהכול כפי שתמיד היה, אך הסדק הקטן באשליה מוליד אצל טרומן צורך חסר פשרות לגלות את האמת.
כשהמפיק נשאל איך זה שטרומן לא הבין עד אז שחייו היו בעצם פנטזיה, הוא עונה באחת האמיתות המפחידות ביותר של הקיום האנושי: "בני האדם נוטים לקבל את המציאות כפי שמציגים להם אותה". הסרט היא מטאפורה חזקה לאפשרות להטמיע באדם אמונה במשהו שאינו בהכרח אמיתי.
זהירות, שינוי בפתח
אחד מסמליה המסחריים של היהדות דתית היא שמירה עיקשת על מבנה ומסורות שהינם, לכאורה, אלוהיים - ועל כן נצחיים. האדם הדתי נולד לתוך עולם של תבניות הלכתיות שכביכול תמיד היו קיימות, ומקבל בירושה ידע ארכאי
על מבנה היקום ומוצאו. הוא נאלץ להתעלם מהעובדה שההלכה היא יצירה אנושית לחלוטין, שהתפתחה בצורה הדרגתית לאורך ההיסטוריה, תוך שילוב נורמות של התקופות והמקומות שבהם חיו יהודים. הוא נדרש לטמון את ראשו עמוק בחול נוכח הידע והגילויים המונומנטאליים של המין האנושי במאות האחרונות, ולנתק את עצמו מהחוויה המרגשת של גילוי סודות היקום, והבנת מקומו של האדם בתוכו מנקודת מבט עשירה ומפוארת יותר מאי פעם.
האדם הדתי מפקיר את גורלו וגורל ילדיו בידי רבנים שהוטמע בהם פחד עמוק משינוי, למרות ההבנה שקיימות מאות הלכות שאינן רלוונטיות יותר. ספציפית ניתן להצביע על הלכות רבות הנוגעות לנשים (מה שקנתה אישה שייך לבעלה, וכיוצא באלו), הלכות הקשורות בשבת, איסור קטניות בפסח, ההיסטריה סביב גילויי מיניות והרשימה ארוכה.
הטיעון המרכזי של ההנהגה הדתית היום הוא שיש לשמר את מבנה היהדות במדויק, כי כל שינוי קטן עלול להתחיל תהליך חשיבה שישנה את פני היהדות לגמרי.
דרושות: פסיקות אמיצות
רבותיי הרבנים, הגיע זמן לעשות בדיוק את זה. אתם הופכים את היהדות לאי קטן של חשיבה צרה ומיושנת, שהשמירה עליו
מתאפשרת רק בהתעלמות מהזמנים שאנו נמצאים בהם. אתם הופכים את היהדות ומאמיניה למוצג במוזיאון, במקום לרענן ולהתאים אותה למבנה האישיותי של האדם המערבי במאה ה-21. ההימנעות משינוי גורמת היום נזק בהרבה לשרידות היהדות מאשר עדכונה.
החשיבה הארכאית של האדם הדתי מפרידה ומבודדת אותו משאר העם ומהעולם המפותח. ההלכה חייבת להתפרק ממטעניה החורגים - לא בתהליך איטי, אלא מיד, בסדרה של פסיקות אמיצות של רבנים יצירתיים ומפוקחים. הציבור הדתי צריך להפסיק להתבצר בתבניות שנוצרו לפני מאות שנים. הגיעה העת להשתחרר מעול ההחמרות חסרות הפשר והאמונות התפלות. צריך לגבות דור של מובילי דעה חדשים, שיצעידו את הדת היהודית לתוך המאה ה-21, פן תהפוך לנחלתם של אנשים חשוכים.
מספר הוגים יהודיים אמרו שבמקום בו נגמר הידע הוודאי מתחילה האמונה. ככל שנרחיב את גבולות הידע שלנו וניפתח לרעיונות חדשים ומורכבים יותר, כך נכיר טוב יותר את התחום הנפשי-קיומי שבו האמונה היא אמיתית, ולא עיוורת. רק שם נדע למצוא את המסר האלוהי, שלדעתי הלך לאיבוד במאות שנים של דתיוּת מאינרציה.
- הכותב הוא דוקטורנט לכימיה במכון ויצמן ובוגר תוכנית הריאליטי "השגריר"
לפנייה לכתב/ת 
