רשימת המכולת שלך לא קשורה בכלל לאהבה
מה עדיף – לפעול לפי רשימה מוכנה של תכונות ונתונים מוצלחים, או פשוט לתת ללב לעשות את שלו? לכל הרומנטיקנים שממהרים לענות, קבלו עוד כמה נקודות למחשבה על אהבה
הוא: אם את לא מספקת אותי מינית, את לא אוהבת אותי
חבריי ואני, אנחנו מסתפקים במועט כשאנחנו מאוהבים. לדעתי אלה דווקא הנשים שלא מתאהבות באמת ומוותרות מראש על אהבה רומנטית, אמיתית, כזו שבאה מהלב. זה מתחיל בכך שנשים טוענות שהגבר תמיד צריך לאהוב יותר את האשה, וזה נגמר בווידוא בדייט הראשון שאכן מדובר במישהו יציב כלכלית. קיימת בך איזושהי תובנה מייאשת שאין באמת אהבה, שלא קיימים אבירים ושעדיף לבחור את הנוחות, כי כל קשר מגיע לשם בסופו של דבר.
בעוד שאת עסוקה בלהיות נאהבת, אני עסוק בלאהוב. האהבה באה אצלך לידי ביטוי במידה הקַבלה שלך ממני, בעוד שאצלי זה נמדד במידת הנתינה. אני תמיד צריך לעמוד במבחן לגבי האהבה שלי, כי תמיד זה בא ביחס לכמה אהבה "קיבלת" ממני (באמצעות מחוות, מתנות, נוחות כלכלית, והסכמה מתמדת לרצונותייך). ומכיוון שמושגים מעולם החומר מתערבבים עם עולם הרגש – אני נמדד על פי המשכורת, התארים והגנים שלי, ולא על פי החום והאהבה הכנה שאני מוציא מתוכי. האביר על הסוס הלבן הוחלף בכספומט של נוחות, או בכל דבר אחר שניתן למדידה.
אני, לעומת זאת, בוחן את יכולת הנתינה שלך, מעצמך: כמה חום את מסוגלת להעניק, כמה הקשבה ותמיכה את מוכנה להציע, כמה סבלנות יש לך כלפי הילדותיות שלי. זה גם מסביר מדוע המושג "נותנת" נקשר למובן המיני (והבוטה, אני מסכים), מכיוון שכך אני מודד את האהבה שלך: אם את לא מספקת אותי מינית, סימן שאת לא אוהבת אותי.
אני יודע שאת מזלזלת בעובדה שאני מסתפק רק בסקס, אוכל ושינה, ואני לא מבין מדוע זה לא מעיד על אהבה אמיתית כשאני מרגיש נאהב כשאת מספקת את הצרכים הבסיסיים שלי, כפי שאני רוצה לספק את שלך? הרי היכולת לאהוב ללא תנאים קיימת בתוכך באופן טבעי, ובכל זאת את מתעקשת להעמיד את הגבר שלך ברשימת מכולת של רצונות בשמיים, שלא קשורים בכלל לאהבה שהוא מוכן להציע ללא תנאים. גם בפרידה, לעיתים נדמה שאת מבכה את הפוטנציאל האבוד בקשר, יותר מאשר את האהבה שכבתה.
את הרי יודעת שלא משנה כמה כסף יש בחשבון הבנק ואיזה רכב חונה בחוץ – כל אלה לא יוכלו להחליף אהבה. כל עוד תמשיכי להגדיר את עצמך כאוהבת על פי מידת הנתינה שלי, מבלי להשקיע באמת בנתינה מעצמך ובבחירה שלך לאהוב, את תשארי בתחושת בדידות תהומית גם אם עדיין קיימת טבעת על האצבע שלך.
אני יודע שאנחנו חיים במציאות שבה לא ניתן לחיות רק מאהבה, ועצוב לי על כך. אבל אני יודע שהמציאות הזו לא נועדה להחליף אהבה, וכשכל מה שאני נותר איתו זו רק "מציאות" – אז אני מעדיף להישאר בה לבד. חבל שנשים רבות מבינות זאת רק אחרי שיש להן כבר ילדים מגבר שהן מגלות (או אפילו ידעו מלכתחילה) שהן בכלל לא אוהבות.
היא: כאילו אני רואה אותך רק כארנק מהלך
באופן מפתיע, הטענות שלך לא מרתיחות את דמי באופן מיוחד, הן רק מאששות את מה שכבר ידעתי: גברים מתאהבים עם העיניים, ודבר חוץ מרושם ראשוני, לא מעניין אותם. הפתעה גדולה. מה שכן מטריד אותי, זו הקלות שבה אתה, ולא פעם גם המגיבים הגברים שלנו, משתמשים במושג כספומט וחומריות, כאילו אני רואה אותך רק כארנק מהלך.
זה נכון שאני עורמת קשיים בהכרות בינינו, שיש לי דרישות מהגבר שאכניס באופן כל כך טוטאלי לחיי. כן, אני מצפה שתשלם עליי בדייטים הראשונים, לא כי לא בא לי להוציא כסף, הרי במידה אם יהיה המשך משותף לשנינו, גם אני אשלם את החשבון. אני מצפה שתשלם עליי, כי זה מראה לי כמה אתה נכון להשקיע, נדיב, מנומס. אני מצפה שתהיה לך השכלה רלוונטית, מקצוע מסוים, ופוטנציאל השתכרות, כי אני כבר יודעת שלמרבה הצער, לא חיים על אהבה, ואני רוצה מישהו שיהיה שווה לי. ובכל זאת, גם אחרי שהרשמת אותי בנתונים יבשים, אני עדיין לא מתאהבת. זה רק אומר שהפוטנציאל קיים.
אני מתאהבת עם הראש. אתה מציג את זה כאילו זה דבר שלילי. אני רוצה להתאהב בגבר חכם שירשים אותי בחדות הלשון שלו, שיכבוש אותי בחריפות המוח שלו, שיצחיק אותי, שהציפיות שלו מהחיים והמטרות שלו יתאימו לשלי, ושיגרום לי להאמין שהוא מהסוג שיישאר איתי גם ברגעי משבר. כאילו זה רע לרצות שבעוד 20 שנה, אחרי שהקוביות שלך ייעלמו, הקמטים יקברו את גומות החן והמשקפיים יסתירו את הנעורים, עדיין יהיה לנו על מה לדבר, שעדיין יהיה בסיס אמיתי לקיום הקשר.
אתה צודק, באמת עדיף להתאהב במישהו כי הוא יפה ויש לו נפש עדינה. אתה הצבוע מבינינו, לך לא אכפת מי האשה שיושבת מולך, אתה זה שלא עושה את החישוב לטווח הארוך, אתה לא לוקח בחשבון כמה באמת יש לכם במשותף, איך יראה העתיד שלכם, איך תגדלו ילדים, איפה ועל אילו ערכים. ברור שבמצב הזה - וזה דווקא החלק שהכי הרתיח אותי במה שכתבת - שיהיה לך הרבה יותר קל ללכת. כי לי, בניגוד אליך, לא קל ללכת. כי כשאני מתאהבת זה באמת בהתחלה עם הראש, אבל כשאני אוהבת זה בכל נימי נשמתי. אני לא רואה דרך אחרת מזו המשותפת לנו. מבחינתי הביחד שיצרנו יותר חשוב מכל הרפתקה חולפת.
בעולם שלי, אין לך תחליף, צעיר יותר או משופר. כשאני וחברותיי בוחרות ללכת, זה לרוב בא אחרי שכלו כל הקיצים ואין אופציה אחרת. כשאתה בוחר ללכת, אתה הולך כי זה קל.
- דוד אלהרר-ברוש, יועץ תוכן ושיווק, מנהל האתר סיפורים מקוונים
- עינב דרומי, שף-קונדיטור תל אביבית. האימייל של עינב
רוצים לזכות באוטו? השתתפו בתחרות הנהג החסכוני בפייסבוק שלנו >>
לפנייה לכתב/ת 
