איי גלפגוס: כאן דרווין ייסד את תורת האבולוציה

כשהגעתי לראשונה לאיי גלפגוס, זה היה קצת אחרי שחגגתי יום הולדת 30. על איי גלפגוס חלמתי מאז היותי בן שש, ואת מסעו ותגליותיו של דרווין הערצתי בערך מאותו הגיל.

ספר גיאוגרפיה ישן שהתגלגל אז לידי, משך אותי: הכריכה הדהויה, הדפים הצהובים, האיור המיושן של יליד וחנית לצד צב ענקי, והכיתוב: "אי שם בלב האוקייאנוס הפאציפי מצויים האיים המכושפים הקרויים גאלאפאגוס, ובהם מתקיימים זה לצד זה בעלי חיים יוצאי דופן כגון צבי ענק, לטאות ימיות, כלבי ים ופינגווינים, ובהם כתב סר צ'רלס דרווין את ספרו הנודע 'מקורם של המינים' שהכתיב לנו את ידיעותנו גם על התפתחות האדם".

צבי ענק הם שהקנו לגלפגוס את שמה (צילומים: אמיר גור)

איים בזרם

היום אני יודע שכמעט כל מה שנכתב שם אינו מדויק: איי הגלפגוס אינם נמצאים "אי שם", ובוודאי שלא בלב האוקיינוס השקט (אלא בצדו המזרחי, קרוב ליבשת דרום אמריקה), שמם אינו "גאלאפאגוס", כי אם "גלפגוס", כלבי ים אינם בנמצא בתחומי האיים אלא אריות ים (אעפ"י שאחד משני המינים מכונה "fur seal" כך שזו טעות נסלחת), מר צ'רלס דרווין מעולם לא זכה לתואר סר, ואת ספרו הנודע הוא לא כתב באיי הגלפגוס אלא באנגליה, והשם של הנ"ל מתורגם על פי רוב ל"מוצא המינים" ולא "מקורם של המינים".

אבל כל זה לא שינה לי מאום בגיל שש וחלמתי על אותם איים קסומים שנים רבות לאחר מכן, גם כשסיימתי לימודי תואר שני בזואולוגיה וטסתי לטיול בדרום אמריקה. כמו מרבית המטיילים הישראלים בחלק זה של העולם, חסכתי את מיטב כספי לקראת סופו של הטיול, להפלגה באיי גלפגוס כדי לחזות בבעלי החיים יוצאי הדופן המתקיימים זה לצד זה, בצבי הענק, הלטאות הימיות, "כלבי הים" והפינגווינים היחידים בעולם שחיים בקרבת קו המשווה.

דובי הים קטנים מאריות הים, עיניהם גדולות ועגולות ואפם מחודד

הארכיפלג של גלפגוס הוא קבוצה של איים ממוצא געשי באוקיינוס השקט, כ-1,000 קילומטרים מערבית לחופי אמריקה הדרומית. האיים המרכיבים אותו ממוקמים בין קווי הרוחב '40°1 צפון ו-'36°1 דרום - משני צדדיו של קו המשווה: חלקם בחצי הכדור הצפוני, חלקם בחצי הכדור הדרומי, והאי איסבלה שנמצא ממש על קו המשווה.

עוף מוזר

איי הגלפגוס מפורסמים הן בגלל בעלי החיים הייחודיים והמרתקים שחיים בהם, אבל לא פחות מזה בגלל רשמיו ורישומיו של חוקר הטבע צ'רלס דרווין, שביקר באיים בשנת 1835 כחוקר הטבע של המשלחת וכבן לוויתו של הקפטן פיצרוי. למעשה, רשמיו של דרווין מאיי הגלפגוס הם שנטעו בו את היסודות לתורת האבולוציה שניסח ופיתח מאוחר יותר בספרו "מוצא המינים" משנת 1859. "האיים המכושפים," כך כתב ביומנו, "הם שהיו המקור לכל השקפותיי".

במבט ראשון אפילו דרווין נרתע מעט מהמראה הלא מזמין של האיים: לבה שחורה וצוקים דרמטיים מרתקים מבחינה גאולוגית, ולאו דווקא מתאימים לעושר כה רב של מיני בעלי חיים טרופיים. עד שנתקל בצבי הענק שלא ראה מימיו. ולא זו בלבד, אלא שהצבים היו שונים מאי לאי ותושבי האיים ידעו לשייך לפי מראה הצב לאי שממנו בא. סקרנותו התעוררה.

גם מיני הפרושים, ציפורי שיר קטנות ושכיחות באיים, המזוהות יותר עם תורתו של דרווין ואף מכונות "הפרושים של דרווין" (Darwin’s finches בלעז). דרוון תיעד 13 מינים שונים של פרושים, ולכל מין תכונות שונות המתאימות לתנאי האי שבו הוא חי. מאוחר יותר כתב שהן "מעניינות מאוד" (כלשונו) וייתכן שסיפקו חלק מהתשובה למה שכינה "אותה תעלומת כל התעלומות - הופעתם הראשונה של יצורים חדשים על פני האדמה".

באחד משיטוטיי על חופי הבזלת, בין מקבצי האיגואנות הימיות למרבדים צפופים של סרטני סלע אדומים, כיוונתי את מצלמתי לעבר לטאת לבה אדמדמה, שעמדה על ראש סלע קטן. בעודי עומד ללא ניע, והנה ציפור זעירה נוחתת על תרמילי. מיד נזכרתי שדרווין תיאר את אדישותם של בעלי הכנף באיים, בכך שציין שיכול היה "לדחוף מן הענף שעליו ישבו בעזרת קצה הרובה". לא הספקתי להבחין איזו ציפור נחה על תרמילי, אבל הנחתי כי זו הייתה מפרושי דרווין, הידועות בכך שהן רואות בבני האדם גורם בלתי מזיק לחלוטין, משל היינו אחד מצבי הענק השכיחים באיים.

צבי הענק הם כנראה בעל החיים המזוהה ביותר עם איי הגלפגוס. למעשה, הם שהעניקו לאיים את שמם בעקיפין: בספרדית עתיקה "גלפגו" הוא סוג של אוכף, כצורת שיריונם של הצבים. כך הוטבע המונח "גלפגו" בהתייחס לצבי הענק של האיים.

לכל השדים

בעל חיים נוסף שמזוהה מאוד עם האיים, וייחודי אף יותר מכיוון שאין לו אח ורע בעולם הוא האיגואנה הימית. דרווין תיאר אותן בכתביו: "הן שחורות כמו הסלעים הנקבוביים שעליהם הן זוחלות ותרות אחר טרפם מהים. אני קורא להן 'שדוני החשיכה'. הן בלי ספק הולמות את אזור המחייה שלהם". האיגואנה הימית חיה את חייה בים, ניזונה מאצות, ומסוגלת לעצור את הנשימה לפרקי זמן ממושכים בני שעה ויותר. כשהן אינן ניזונות הן רובצות על סלעי הלבה השחורים בצפיפות, מווסתים את חום גופם באמצעות חום השמש.

צבים ואיגואנות, גם אם צורתם שונה, אינם נדירים באיים טרופים אחרים בעולם. לעומתם, בעלי חיים כאריות ים וכפינגווינים, חריגים בנוף המשווני. פינגווין גלפגוס הוא הפינגווין הצפוני ביותר בעולם, והיחידי שחי גם מצפון לקו המשווה. הם נמצאים בעיקר באיים פרננדינה ומערב האי איסבלה, המקבלים מים קרים בעזרת זרם הקרומוול. במשך היום הם צדים דגיגים בתוך המים הקרירים, ובלילה עולים ליבשה.

הלטאה שהזכירה לדרווין ולחברי המשלחת שדוני לילה. איגואנה ימית.   

המפגש הראשון שלי עם פינגווין היה מפתיע ואינטימי. בעודי מנסה לצלם בצלילה חופשית להקת דגיגים כסופים שנעו בתיאום מרהיב בעומק של כ-8 מטרים, הגיח לפתע פינגווין זריז, חטף את אחד הכסופים, ונעלם במהירות הבזק.

למפגש עם אריות הים, לעומת זאת, דווקא ציפיתי מראש. בעת צלילת מיכלים באחד מאתרי הצלילה הפופולריים באיים, זוג אריות ים בחרו בי כחבר למשחק והעניקו לי אגב כך את אחת החוויות המרגשות והמשעשעות בכל ימי כצולל וכחובב טבע. בזריזות שלא ניתנת לתיאור ווירטואוזיות מהפנטת, הקיפו אותי השניים מכל עבריי, מעליי ומתחתיי, מולי ומאחוריי עד שבלתי ניתן היה ללכוד אותם בעדשת המצלמה כלל.

נראה היה שהם שבויים במשחק שמטרתו להפתיע אותי, לא פחות משאני דבק במטרה של להיות מוכן ליעד הבא שלהם. לבסוף המשחק הסתיים לו, ומייד לאחר היעלמותם חלפו במרחק מה ממני שלושה כרישי פטישן גדולים, כמחפשים אחר טרף.

ייתכן שהגעתם של הכרישים היתה הסיבה להיעלמותם של ידידיי וייתכן שלא, אבל כך או כך, הסמיכות בין המפגש הווירטואוזי והמהיר עם אריות הים לבין המפגש המאיים והזהיר עם שלישית הפטישנים - הותירה חותם של חוויה ייחודית, שהיה שיא בטיול חלומי לאיים הקסומים של גלפגוס.

• אמיר גור הוא מדריך צלילה ומנהל אתר איי גלפגוס