גלגלי אהבה - מסע האופניים של המנכ"ל
ראובן קפלן, מנכ"ל "כלל בריאות", עזב את המשרד הממוזג לטובת חמישה ימי רכיבה מפרכים ממצפה רמון לירושלים. המטרה - תרומה למען ילדי ביה"ח השיקומי אלי"ן. עם שרירים תפוסים ועם חיוך רחב, הוא מספר בגוף ראשון את חוויותיו
"מסע 'גלגלי האהבה' עשה את דרכו בפעם ה-11. המטרה שלשמה יצאנו לדרך היתה גיוס משאבים, הפגנת הזדהות, קריאה לתשומת לב ומתן עזרה ממשית לטובת בית החולים השיקומי אלי"ן. אלי"ן הינו מרכז לשיקום ילדים ונוער מהמובילים בעולם באבחון ושיקום ילדים הסובלים ממגוון רב של מוגבלויות גופניות מולדות ונרכשות.
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
יצאנו לדרך, כמעט 400 רוכבים מכל קצווי תבל ובהם קבוצה של רוכבים מ'כלל בריאות', למסע שכולו אהבה. חמישה ימים של רכיבה מאתגרת, שעתידה להסתיים ביום החמישי בטקס מרגש בביה"ח אלי"ן בירושלים. הקבוצה שאליה הצטרפנו היתה קבוצה של מאה רוכבי אנדורו, שעשו את המסלול בדרך הקשה, כמו שאנחנו אוהבים.
בבוקרו של היום הראשון למסע נאספנו במצפה רמון, לטקס מרגש באמפיתיאטרון בנוכחותה של ראש העיר. 400 רוכבים באמפי, כולם לבושים בחולצות הצהובות של 'גלגלי האהבה', כולם רוכבים למען מטרה אחת, מקודשת, ולכולם אותו ברק בעיניים. היה זה בהחלט מראה המרחיב את הלב.
כולם רוכבים למען מטרה אחת מקודשת (צילום: חובב לנדאו וחגי שמואלי)
משם יצאנו לדרך, אל נוף מדברי עוצר נשימה. עשינו את הירידה (המסוכנת!) במעלה רמון ורכיבה ארוכה בנחל רמון, ולקינוח, אחרי רכיבה של 40 ק"מ, חיכה לנו מעלה העצמאות. מכתש רמון המתגלה תוך כדי רכיבה במלוא הדרו, מכניס אותך לפרופורציות. הטבע הפראי, הראשוני, בהופעה בלתי נשכחת, קורא תיגר.
בערבו של היום הראשון נסענו להאנגר אדמה, שם ברנדה הירש, האחראית על גיוס התרומות לביה"ח, הציגה בפנינו מראות שרק חיזקו את חשיבותו של המהלך הזה. בין היתר, פגשנו את אריאל. אריאל נולד מחדש בביה"ח אלין לאחר שנפצע קשה מאוד בגיל 15 חודשים. היה קשה למצוא בין 400 האנשים בקהל מישהו שלא מחה דמעה לאחר שראה את אריאל, כיום בכיתה ה', מתמסר בכדור עם אביו. זה הזכיר לנו למה יצאנו לדרך ומה עומד מאחורי המסע הזה. מהו כוחה של אהבה.
את בוקר היום השני בילינו ברכיבה של 20 ק"מ ממצפה רמון צפונה, נפעמים מהנוף של שפת המכתש. דבר לא רמז לנו על האתגר שחיכה לנו בהמשך - הטיפוס על שלוחת צלמון. הרכיבה הזו היתה לא פשוטה כלל מבחינה טכנית, ואפילו כמה מהרוכבים המיומנים ביותר בינינו נאלצו לרדת מהאופניים ופשוט לטפס את העליה ברגל.
לאחר מנוחה קלה, יצאנו לרכיבה של 25 ק"מ ברצף, עם עליות וירידות מאתגרות ביותר. בסוף היום, כשהגענו לחניון, התחושה היתה מדהימה, למרות העייפות. יקבי רמת הגולן דאגו לשמח אותנו ביין ומשקאות אחרים נשפכו כמים. זריחת ירח קסומה השלימה את התחושה. אין מראה מרהיב יותר מהמדבר נשטף באור ירח, כשהגוף כואב והנפש מלאה.
את בוקר היום השלישי התחלנו מוקדם, מאוד מוקדם! בשעה 4:15 עברה רכבת משא עם אינספור קרונות ממש מעל המאהל וצפרה לכבודנו. מתי לאחרונה השעון המעורר שלכם בבוקר היה רכבת משא?...
אחוות רוכבים, בדרך לירושלים (צילום: חובב לנדאו וחגי שמואלי)
את המסע התחלנו מיד כשעלתה השמש – 24 ק"מ רוויים בעליות מאתגרות שסופן בעין עקב. חלק גדול מהרוכבים פשטו את הבגדים וקפצו למים להתרעננות. הטיפוס למעלה צין שחיכה לנו מיד אחר כך היה ללא ספק האתגר שלנו באותו יום.
זה המקום לציין, שבמסע הזה ליווה אותי בני יותם בן ה-17. אחת התובנות המשמעותיות שלי מאותו יום, היתה כשהגענו למכשול בנחל, בו כמעט מעדתי. יותם ראה את ההתלבטות שלי תוך כדי מעבר המכשול ואמר מבלי לחשוב פעמיים: "כשאתה מחליט על מעבר מכשול מסוים - לך עם ההחלטה שלך עד הסוף. אל תתלבט. ההתלבטות וחוסר הביטחון הרגעי הם שגורמים למעידות". תחשבו איזו תובנה זו לחיים. כשהחלטתם משהו - לכו עם ההחלטה שלכם עד הסוף. אל תתמהמהו. התמהמהות מביאה למעידה.
היום הרביעי נפתח ב"חימום קל" של רכיבת כביש לאורך 30 ק"מ לכיוון צאלים. משם המשכנו לנחל הבשור ורכבנו בערוץ הנחל עד לפארק אשכול. אחרי 60 ק"מ של רכיבה עשינו שם את הפסקת הצהריים. היה יום חם מהרגיל ולפנינו עוד מסע ארוך ומפרך. שעות רבות של רכיבה הן גם אתגר מנטלי לא פשוט. הרגליים אומרות את שלהן, ואפילו הישבן כבר לא רוצה להמשיך ולשבת על האוכף הקטן.
לאחר 75 ק"מ, הגענו לאזור בארי ושם התפצלנו לשניים. מיטיבי הדיווש פנו שמאלה לכיוון סינגל בארי, מסלול ארוך ומסובך. העייפים, או הפחות מיומנים ברכיבת שטח, פנו ימינה לכיוון קיבוץ בארי ונקודת הסיום. כמי שמחזיקים מעצמם מיטיבי דיווש, ובניגוד גמור לרגליים שצועקות 'הצילו', החלטנו לפנות שמאלה למסלול הארוך. לאחר 90 ק"מ מפרכים עד מאוד הגענו לקו הסיום, בקיבוץ בארי.
סוף סוף, זה הגיע! אחרי שלושה לילות בשטח, זכינו לישון במלון, במיטה עם סדינים לבנים. חשנו איך כל שריר ושריר בגוף כואב, אך הנפש המריאה לגבהים חדשים עם תחושה טובה שעשינו דבר בעל משמעות.
את היום האחרון למסע עשינו בדרך מאשקלון לירושלים, בהתרגשות רבה לקראת קו הסיום ולקראת המסיבה בבית החולים אלין עם כל הילדים. אחת התחושות החזקות והמופלאות בסיומו של המסע, היתה בקטע הדרך שבה חברו אלינו חלק מהילדים המטופלים בביה"ח, וחצו יחד איתנו את קו הסיום בגאווה.
באותו רגע אתה מבין כי החיוך התמים והאמיתי של הילדים הוא המרכיב החשוב ביותר במסע. החיוך הזה, המלא אמונה, הוא זה שמניע אותך בכל יום, בכל אתגר, הוא זה שאתה רוצה לראות בסופו של יום, הוא זה שעוזר להם להמשיך הלאה, ולא לוותר, לא לוותר לעולם.
הדרך למעשים טובים קצרה מאוד
אם המחשבה על מסע אופניים ממצפה רמון לירושלים גורמת לכם להיאחז בכורסה ולהישבע לה אמונים, דעו שהדרך למעשים טובים יכולה להיות קצרה יותר ותובענית פחות לשרירי הרגליים.
ב-5 לאפריל יתקיים "יום מעשים טובים" שיוזמת עמותת "רוח טובה" בפעם החמישית ברציפות. בשנה שעברה 70,000 איש קמו מהכורסא ועשו מעשה טוב למען הקהילה. השנה צפויים להתנדב יותר מ-100,000 בני אדם. אל תישארו לבד בבית. אתם מאוד מוזמנים להצטרף!
לפנייה לכתב/ת 
