לא נתגעגע למחסום חווארה

10 שנים הוא עומד על תילו. 10 שנים שמסככה בה נערכה בדיקה רעועה, הפך מחסום חווארה לאתר בנוי לתלפיות. מחסום זה אינו ממוקם על הקו הירוק, אלא בלב הגדה המערבית והוא מפריד בין הכפרים הפלסטיניים לעיר המחוז שכם. משמע, מפריד בין אוכלוסיות, חוצץ בין כפר לעיר, בין מקום עבודה לבית חולים, בין סבא וסבתא לנכדיהם.

קצרה היריעה מלתאר את המצוקות, ההשפלות וההתעללויות שקרו במחסום זה והפכו את מחסום חווארה לתמציתו של הכיבוש: מערכת שתועלה לשלוט בתנועה ובזמן של התושבים הפלסטינים. את הנעשה במחסום זה, כמו

 גם במחסומים אחרים, אנו חברות מחסום watch מתעדות כבר 10 שנים. 10 שנים של מאבק תקשורתי, כדי להביא את שרואות עינינו בפני הציבור הרחב. לעתים המאבק נשא פרי, אך ברובו נחל כישלון.

בעיני ובעיני חברותי הפך מחסום חווארה לאחד הסמלים בה"א הידיעה של הכיבוש. ולכן, הסרתו הצפויה, היא נצחון מה למאבקנו, ועצב עמוק לשנים האבודות של התושבים שנאלצו מדי בוקר וערב לחוות את ההשפלה של חיים תחת כיבוש.

תגובתו של דובר צה"ל כי "צה"ל מקיים הערכות מצב שוטפות ומשנה היערכותו בהתאם" מעוררת את השאלה, האם אי-פעם במושג "הערכות מצב" ניסו להעריך גם את הסבל, ההשפלה, אובדן ימי לימודים ועבודה? האם אותם "מעריכים" לקחו בחשבון שלעתים, גם אחרי עשרות שנים של דיכוי וכניעה מגיע רגע האמת שבו כבר לא ניתן יהיה לעצור את התסיסה והיא תיפרוץ, כביכול, בלי סיבה רצינית נראית לעין.

בימים אלה, קשה שלא לחשוב שלעתים כשהסאה גוברת, פורץ נחשול ההתקוממות ששום הקלות ורפורמות כבר אינן רלוונטיות.

ועדיין לא הזכרנו את מיליוני השקלים שהושקעו בשידרוגו של המקום. בשבועות האחרונים בהם אני מבקרת לצערי בבית חולים, אני עדיין רואה את הזקנה השוכבת במסדרון, ללא פרטיות ללא תנאים אלמנטריים וחושבת לעצמי, באילו תנאים יכלה לזכות מאותם משאבים אבודים - שהועברו לשטחים.

רעיה ירון, דוברת מחסום watch