אהוד בנאי הולך לקראתכם

"איפה אהוד בנאי?", שאלו בדאגה חלק ממוקירי המוזיקה שלו, כאשר לפני שנתיים וחצי הוציא את אלבומו האחרון "שיר חדש", שבו היו דווקא שירים ישנים - זמירות שבת וניגונים יהודים. המעריצים המודאגים חיפשו את בנאי של "הפליטים", הבלוז הכנעני ודרכו המיוחדת להביע רוק ופולק. מי שהקשיב בפתיחות, מצא את כל אלה באלבום ההוא, גם אם הם הושרו במילים עתיקות דתיות, ובכל מקרה, בהופעות התברר שבנאי לא התרחק מהקהל שלו והשירים האהובים המשיכו לנכוח ולרגש.

אבוי למי שמעדיף את היוצר האהוב עליו כשרגליו דורכות במקום ופניו לאחור. בנאי, לעומת זאת, ממשיך ללכת בדרכו. "אני הולך" - זוהי לא רק תמונת המצב העכשווית שלו, אלא גם שם של שיר, סינגל ראשון שהוא מוציא היום, מתוך "רסיסי לילה" - אלבומו החדש המתקרב. "לא שייך למגזר, לא נכנס למגירה", הוא עונה בו למתעקשים לקטלג אותו, ופוצח בכמעט שש דקות גדושות, עמוסות ודחוסות בשלל רעיונות, אסוציאציות ומסרים.

• הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet
  

גיל סמטנה הפיק מוזיקלית, והוא מלווה בקולו את בנאי ומנגן בגיטרה בס. איתו מנגנים בנאי בגיטרה חשמלית וצוות נגניו הקבועים - נושי פז בגיטרה חשמלית, ערן פורת בתופים, ניצן-חן רזאל בכינור ואלעד כהן-בונן בכלי הקשה. אל ההרמוניה האיכותית הזו מצטרף בטבעיות המפיק משה לוי באורגן המונד.

התוצאה היא שיר מורכב-מרתק, אם כי לא קליט, בוודאי לא בהאזנות ראשונות. הלחן נעים, אך לא מתיידד בקלות וגם המילים ארוכות ומורכבות. ההתחלה, כמו במסע רגלי, מתונה, כמעט מונוטונית, והשיר מתחיל להתרומם מוזיקלית רק כשבנאי שר "ותמיד אני מרגיש כאן את המתח באוויר" ומעצים את השירה ואת הנגינה לקראת הפזמון. בפזמון המנחם טמונה קריאה מלהיבה - "עד שתגיע", והיא מסתמנת בתור משפט שאותו אולי יצעקו ההמונים אל בנאי בהופעות.

בנאי. מאתגר ומתגמל (צילום: ירון ברנר) 

"אני הולך" הוא שיר שחוזקו נבנה מרעיונותיו, וכמו במפגש משפחתי, אפשר למצוא בו מוטיבים מוכרים מיצירתו של בנאי: התודעה היהודית ההיסטורית ("אני הולך כך לפחות שנות אלפיים", "הולך במדבר עד שאעבור את הירדן") ונוסטלגיה ("הרחובות בהם הלכתי לבית ספר") לצד מחאה אקולוגית ("אני הולך בשדות הבר המעטים, שנשארו בין מגדלים לקניונים"). הקצב המוזיקלי של ההליכה מגשר על

מרחבי הניגודים ("הולך ומתרחק, הולך ומתקרב", "עיר מוכרת וזרה" ובעיקר ה"טיול הקצר בין הערביים", שנמשך "לפחות שנות אלפיים" - במשמעות כפולה של משך ההליכה והתקופה).

ניגוד חזק במיוחד הוא רעיון ההליכה הבריאותית לעומת הדרכים הסיוטיות, שמתגלות למשל במילים "אני הולך דרך ערים מעושנות, דם על האספלט, זעקות שבר וקינות". בנאי - אומן הלב - לא מהסס גם להטיח מהלומות רגשיות מילוליות כמו "אבא ואמא מחכים לילד הזקן" לצד מהלומות מוזיקליות, שהחזקה שבהן נוצרת דווקא מתוך דממה, לקראת סוף השיר, כשבנאי שר בשקט מהורהר, כמעט ללא ליווי נגינה.

המפה הגיאוגרפית המשורטטת בשיר - אזור רמת גן - משתלבת בהיסטוריה הישראלית הקשה: "עכשיו שקט, חלפה לה אימת הסקאד. כאן, לא רחוק, נפל אחד". ההברקה הגדולה טמונה במפה האישית של בנאי - "עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום".

"אני הולך" הוא יצירה לא פחות מאשר שיר, והיא מאתגרת, אך גם מתגמלת. ככל שמעמיקים את הצעידה בנתיביה, מתחזק יופיה. "הלב שלי פתוח", שר בנאי. האם גם הלב שלכם?

אני הולך / מילים: אהוד בנאי, לחן: אהוד בנאי

אני הולך באופן די קבוע, הרופא אמר: זה יעשה אותך רגוע

זה טוב ללב גם לכבד זה טוב מאוד, מרענן, נותן למערכת לעבוד.

אנשים חולפים גם הם הולכים, פה ושם שומע רסיסי מילים

לא מדבר מה כבר יש כאן להגיד, הולך ישר משתדל לשמור על קצב, להתמיד.

אני הולך אור עולה בחלונות, ערב יורד, מריח חביתות

פה ושם רואה צלליות בחדרים, רסיסי חיים של אנשים אחרים.

עכשיו שקט חלפה לה אימת הסקאד, כאן לא רחוק, נפל אחד

ותמיד אני מרגיש כאן את המתח באוויר, בא עם הרוח ממלא את כל העיר.

עכשיו הכול זורם, הדם פועם, אני מזיע - הרופא אמר: טוב ללכת כל יום קצת... עד שתגיע.

אני הולך דרך ערים מעושנות, דם על האספלט זעקות שבר וקינות

טיול קצר בין הערביים, אני הולך כך לפחות שנות אלפיים.

ואלו הם הרחובות בהם הלכתי לבית ספר, כשהייתי מדמיין את הכביש נהר זורם

הולך במדבר עד שאעבור את הירדן, אבא ואמא מחכים לילד הזקן.

אני הולך בעיר מוכרת וזרה, לא שייך למגזר לא נכנס למגירה,

הלב שלי פתוח פה ושם גם מהבהב, הולך ומתרחק הולך ומתקרב.

עוד סיבוב סביב אותה הכיכר, קרוב לבית הכי רחוק שאפשר,

כשאחזור האישה שלי לא תכיר את מי שבא, היא תגיד לי: מצטערת, זאת לא הכתובת הנכונה.

עכשיו הכול זורם, הדם פועם, אני מזיע - הרופא אמר: טוב ללכת כל יום קצת... עד שתגיע.

סורק תחנות לא קולט את המקום, עומד על גשר ההלכה מחפש את דרך השלום.

עכשיו הכול זורם, הדם פועם, אני מזיע - הרופא אמר: טוב ללכת כל יום קצת... עד שתגיע.