פחם, ברזל ירוק ואבן: בית צבעוני במרכז הארץ

כבר כתבתי בעבר על כמה מבנים שתכנן אדריכל פיצו קדם, שהשתרש בזיכרוני ובתודעת הציבור כאדריכל של מינימליסטיות, טיח בהיר ונגיעות עדינות של חומרי הייטק. גם הבית הזה במרכז הארץ אופייני לו.

• הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של ynet
  

‏ (צילום: עמית גרון)

1

2

3

4

5

6

7

קשה לטעות באיכותו של החלל הציבורי הכפול שזורם בבהירות אלגנטית בין המפלסים השונים, כמו תוכנן במשיכת קולמוס (או עכבר אלחוטי) אחת. כמו בבתים שתכנן בעבר, פיצו מעדיף את החלוקה לשתי מסות – אחת לשטחי הציבור ואחת לשטחים הפרטיים של חדרי השינה – ובין השתיים מפריד גרם מדרגות המשמש כחריץ של אור ותנועה.

אלא שהפעם, לצד חיפוי אופייני בטיח לבן לכיוון הגינה הפנימית בפינת הרחוב, חופו חזיתות המסה הציבורית, הפונה דרומה לרחוב ומזרחה לצד השכן, באבן בצבע שחור פחם ובטקסטורת פסים. גרם המדרגות מברזל נצבע הפעם בירוק דשא רענן. אז מה הקשר בין הפחם, הירוק והאבן לסגנונו האדריכלי של פיצו?

"התדמית של אדריכלות לבנה שדבקה בי אינה נכונה כלל", מתרעם פיצו, שמעדיף את חוסר הרשמיות ומבקש שאכנה אותו בשם הפרטי ולא בשם המשפחה. "אין לי שום עניין בצבע לבן. השפה שלי היא אכן מינימליסטית עם צמצום צורני, אבל מועשרת בחומרים, בצבע ובתרבות שרק מעצימים את התחושה", אומר קדם.

אין עוד בית כזה

הוא מפנה אותי לאתר האינטרנט שלו כדי לראות מבנים אחרים בתכנונו. אלא שאחרי שיטוט קצר באתר, גם הוא נאלץ להודות בחצי פה: "אין עוד בית כזה. אולי מפני שתכנון בתים פרטיים הוא דיאלוג בין האדריכל ללקוח, ועיצוב הפנים משקף את הלקוח".

ואכן, גם אין עוד לקוח כזה. בעלת הבית, שגרה עם בעלה ושלושת ילדיהם, היא יזמית נדל"ן שהייתה מעורבת בתכנון הבית עד הפרט הקטן ביותר והשפיעה גם על בחירת הצבעים והחומרים. "הצבעים והחומרים הגיעו ממני", היא מספרת בחיוך.

"פיצו רצה בית לבן על לבן ואני משכתי אותו לצבעוניות בסיעור מוחות משותף. אני זוכרת שכששאלתי אותו באיזה צבע יהיו המדרגות, הוא אמר לי: 'שחור או לבן'. 'זה כל הספקטרום שאתה מרשה לי?' שאלתי. לבן מתאים למדרגות של מי שמארח רק חברים מהנהלת הבנק ואין לו ילדים שמלכלכים, ועל שחור משתקפים כל הכתמים, אז שניהם לא מתאימים לנו. אמרתי לו: 'בוא נלך על גוון ביניים של פחם', אבל פיצו לא הסכים. עד שיום אחד הוא אמר – 'ירוק!' ושנינו חשבנו מיד על אותו גוון".

ואכן, המדרגות הירוקות הפכו לאלמנט מרכזי בחלל. הן מקשרות בין חדרי הילדים שבקומה הראשונה, יחידת ההורים ואזור האירוח בקומת הקרקע, ומרתף חדר המשפחה וחדר העבודה. אף שהן נראות עשויות פלסטיק או ציפוי פולימרי חלק, הן עשויות בעבודת אמן של חרושת ברזל מסורתית.

חלוקה לחללי משנה אינטימיים

סיפורם של שלושת עמודי העץ במבואת הכניסה מזכיר את סיפור המדרגות. הם תוכננו להיות לבנים, אך לבסוף חופו בפורניר אגוז, שחוזר גם בארונות חדר השינה שממול. הגרפיקה ההומוריסטית על העמודים - Coats - מעידה על ייעודם, תליית מעילים. ההפתעה, כמו רבות אחרות בבית, היא הגילוי שהם מסתובבים על ציר מרכזי. שוב עבודת אמן, הפעם של חרש עץ.

בחלל המרכזי, על אף גודלו וגובהו הכפול, יש תחושה ביתית מאוד, בזכות חלוקה לחללי משנה אינטימיים שהועשרו בחומרים: עמודי העץ במבואה, קירות מחופים נירוסטה מרוקעת עיגולים הסוגרים חלקית את המטבח, התאורה והריהוט המפריד בין פינת האוכל לסלון.

החלל, שנמשך לקומה השנייה, משמש אזור עבודה שבו שולחן ארוך שעיצב פיצו וגבו עשוי עיגולים עיגולים. השולחן הוא עמדת תצפית מצוינת על החלל התחתון המרכזי ועל חדרי השינה שמולו. בכל הגובה הכפול רצה פיצו לתכנן ספריית מדפים פתוחה. "אבל אני משכתי אותו לכיוון הפרקטי", מספרת בעלת הבית.

"אמרתי לו שדבר ראשון, אין לנו כל כך הרבה ספרים, ודבר שני, מי שיעמוד בקומת הגלריה יראה את כל האבק במדפים הגבוהים שקשה יהיה לנקותם, וגם פחדתי שעומס הספרים הצבעוניים מסביב לטלוויזיה יגרום לצופה בה סחרחורת". מכאן נולד הרעיון של פס אחד אופקי בצד הקיר ורחוק מהטלוויזיה, כשמעליו פתח אוורור לפליטת החום שעולה למעלה, ותאורה טבעית.

דגש על הומור בריא

בקומה העליונה, שמודגשת באמצעות קורת פלדה כסופה שנמשכת החוצה, ממוקמים שני חדרי הילדים, ובקומת הקרקע נמצאת יחידת ההורים, שבה ארון בגדים מעץ אגוז המשמש כמחיצה בין אזור השינה למקלחת. בחלקו האחורי של הארון נבנתה נישה קטנה שבה ספסל מרופד להתלבשות נוחה. בחדר הרחצה שממול יש כיור ארוך משותף. "שני כיורים זה כמו עוד רגע מתגרשים", צוחקת בעלת הבית.

ההומור הבריא חוזר במקומות רבים בבית, בעיקר באמצעות אלמנטים גרפיים, ובהם שלושת עמודי המעילים בכניסה, שעל שניים מהם כתוב Coats ועל השלישי More Coats, עם שלוש נקודות שהן למעשה ידית פתיחה. בשירותי האורחים הכהים יש טקסטים היתוליים בעלי משמעות כפולה (?Who Gives A Sheet), המשמשים גם כהסתרה על הזכוכית השקופה שפונה לגינה.

מעקה הזכוכית של הקומה השנייה "נגזר" עם מספריים, ותווית ענק שעליה כתוב Do Not Disturb נמצאת על קיר הפחם בין דלתות חדרי הילדים. מדבקות בצורת עצים מודבקות על מחיצות הזכוכית במקלחת ההורים ובמרתף, ובחדרי הילדים והרחצה יש כתובת - ?Wash It. "רציתי להכניס לבית קצת קלילות והומור שמאפיינים אותי ואת בעלי, שתמיד עובד עליי בטלפון", מסבירה בעלת הבית בעודה נפרדת ממני על הספסל שהיא מכנה "ספסל הבנות".

זהו ספסל בטון בכניסה, שעליו כתוב: C U SOON– See You Soon והוא נועד לשיחת 'בנות' אחרונה רגע לפני שנפרדים סופית בלית ברירה. זה מסוג הבתים שלא באמת רוצים לעזוב אותו.