שורשים מחוץ לאדמה
בית גדול וחלקת האדמה הסובבת אותו על גדת אגם במזרח גרמניה, שייכים לאביה של קלרה. אך כשהיא מאבדת את שפיותה הוא נאלץ למכור את האדמה והמרחב הטבעי מפנה את מקומו. פרק מספר חדש של ג'ני ארפנבק, לכבוד ביקורה בישראל
דמותו המרכזית של "היער של קלרה" היא הנחלה שהועיד ראש הכפר בעיירה שקטה בגרמניה לבת הזקונים שלו, קלרה. בית גדול וחלקת האדמה הסובבת אותו על גדת אגם במחוז ברנדנבורג שבמזרח גרמניה. כשקלרה מאבדת את שפיותה אביה נאלץ למכור את האדמה לאדריכל מברלין והמרחב הטבעי מפנה את מקומו לבית קיט לבני העיר.
ג'ני אֶרפֶּנבֶּק נולדה במזרח גרמניה בשנת 1967. ארפנבק היא מן החשובות שבסופרי הדור הצעיר בגרמניה ואחד מהקולות המעניינים בספרות העכשווית. ספריה זיכו אותה בפרסים רבים ותורגמו ליותר מתריסר שפות. ספרה הראשון, "ספר המילים", תורגם גם לעברית וזכה לשבחי הביקורת. ארפנבק למדה בימוי אצל ורנר הרצוג, היינר מולר ורות ברגהאוס, והיא עובדת כבימאית אופרה ותיאטרון מוסיקלי בברלין ובגראץ. ארפנבק היא אורחת יריד הספרים הבינלאומי שיתקיים החודש (פברואר) בירושלים.
פתח דבר
עד אל רכס הסלעים, שכעת אינו אלא גבעה עגלגלה הנראית מעל לבית, נדחק והגיע הקרח לפני כעשרים וארבעה אלף שנים. תחת הלחץ העצום של הקרח נשברו ונמחצו הגזעים הקפואים של עצי האלון, האלמון והאורן, רכס הסלעים נבקע, נסדק, נשחק, פה ושם, אריות, ברדלסים ונמרי שן-חרב נסו דרומה. אל מעבר לרכס הסלעים לא הצליח הקרח להבקיע.
"נמס הקרח בשנים החמות וחרץ ערוצים באדמה תחתיו" (עטיפת הספר)
אחר כך השתרר אט-אט השקט והקרח החל במלאכתו, מלאכת השינה. ריבוא ריבואות שנים פרשׂ או פשט סביב-סביב את גופו הקר והאדיר סנטימטר אחר סנטימטר ושייף את שברי הסלעים שמתחת/שמתחתיו? עד שהתעגלו מעט-מעט. בשנים החמות, בעשורים, במאות, נמסו קצת פני השטח של גוש הקרח והמים גלשו אל מתחת לגוף האדיר הכבד למקומות שמהם נשטף החול שמתחת לקרח בנקל. כך שב וזרם הקרח בדרך שממנה בא וזלג בצורת מים תחת עצמו כשגבעה כלשהי עמדה בדרכו.
בשנים הקרות פשוט נח לו הקרח במקומו, מוטל וכבד. ובמקומות שבהם נמס הקרח בשנים החמות וחרץ ערוצים באדמה תחתיו, לשם שב ונדחס בכל הכוח בשנים הקרות, בעשורים, במאות, כדי לסתום אותם. לפני כשמונה-עשר אלף שנים, אחרי שנמסו תחילה לשונות הקרחון ואחריהן, בעוד האדמה מוסיפה להתחמם, כל איבריו הדרומיים כולם, לא הניח הקרחון אלא עקבות מעטות בקרקעיות הערוצים, איי קרח, קרח מיותם, לימים יכנו זאת קרח מת.
כרות מן הגוף שאליו היה שייך לפנים ולכוד בערוצים, הקרח הזה לא הפשיר אלא כעבור ימים רבים, בערך
שלושה-עשר אלף שנים לפני ספירת הנוצרים הפך שוב למים, חלחל לאדמה, התאדה באוויר ושב וירד בתור גשם, החל לחוג בין שמים וארץ בצורת מים. במקום שלא היה יכול עוד להעמיק חדור, כי האדמה כבר הייתה רווּיה, נאגר מעל לאדמת החומר הכחולה ועלה מעלה ופני השטח שלו חוצים את האדמה הכהה לרוחבה, אחר שב ונראה לעין בערוץ והוא אגם צלול.
החול, שהמים עצמם שחקו מן הסלע כשעוד היו קרח, החליק כעת פה ושם מן הצדדים אל האגם הזה ושקע בקרקעיתו, כך נוצרו בכמה מקומות הרים תת-ימיים, במקומות אחרים נשארו המים עמוקים כעומקו הבראשיתי של הערוץ. זמן מה עתיד כעת האגם להציב את פניו המבהיקים כמראה מול השמים בינות לגבעות של מארק-בּרַנדֶנבּוּרג, לנוח לו חָלָק בין עצי האלון, האלמון והאורן שכבר שבו וצמחו, וברבות הימים, כשכבר היו בני אדם, אפילו זכה מאותם בני האדם לשֵׁם: "הים המארקי", אבל ביום מן הימים ישוב ויתפוגג, כי כמו כל אגם גם האגם הזה הוא בר-חלוף, כמו כל שקערורית נגזר גם על הערוץ הזה לשוב ולהתמלא מתישהו עד גדותיו.
גם במדבר סהרה היו פעם מים. רק בעת החדשה החל שם מה שהמדענים מכנים דֶזֶרטיפיקַציה, או לחלופין מִדבּוּר.
הגנן
מנין בא - איש בכפר אינו יודע. אולי היה שם מאז ומעולם. הוא עוזר לאיכרים בהרכבת עצי הפרי שלהם באביב, ביום יוֹהַניס הקדוש הוא מרכיב צמחי בר על עיניים נובטות ובעונת הנביטה השנייה על עיניים ישֵנות, סודק את ענפי העצים המיועדים להרכבה או מחבר אותם, לפי עוביים, מכין את התערובת הדרושה משׂרף, שעווה וטֶרפֶּנטין ואחר כך חובש את הפצעים בנייר או ברַפיה, כולם בכפר יודעים שהעצים שאת ייחוריהם הרכיב מצמיחים את הצמרות האחידות ביותר כשהם גדלים. בקיץ קוראים לו האיכרים לעזור בקציר ובהעמדת אלומות התבואה בשדה.
גם בייבוש האדמה הכהה של חלקות האדמה שעל גדת האגם נועצים בו, הוא יודע איך קולעים את הצמות מזרדי האשוחית הירוקים, דוחף אותם בעומק הנכון לתוך בורות הקידוח כדי לתעל את המים. הוא עוזר לאנשי הכפר בתיקון המחרשות והמַשׂדֵדות, כורת עמם עצים בחורף וחוטב את הגזעים. לו עצמו אין כל פיסת אדמה וגם לא חלקת יער, הוא גר לבדו בבקתת ציידים נטושה בעיבורי היער, מאז ומעולם גר שם, כולם בכפר מכירים אותו ואף על פי כן מכנים אותו האנשים, צעירים כמבוגרים, "הגנן", כאילו אין לו שם מלבד זה.
האיכר האמיד וארבע בנותיו
עלמה שמתחתנת אסור לה לתפור את שמלת הכלה שלה במו ידיה. אסור גם ששמלת הכלה תותקן בביתה שלה. עליה להיתפר מחוץ לבית ושום מחט אסור שתישבר בעת התפירה. את הבד לשמלת הכלה אסור לקרוע בעת התפירה, יש לגזור אותו. אם נפלה טעות בדוגמת הגזירה, אסור להשתמש שוב באותה פיסת בד, יש לקנות יריעה חדשה מאותו הבד. את הנעליים לחתונה אסור שהכלה תקבל במתנה מחתנה, עליה לקנות אותן בעצמה בפרוטות שאספה קודם לכן ימים רבים.
החתונה עצמה אסור שתיערך בימי החום, לא בימי הקיץ הלוהטים אפוא, אבל גם לא בחודש אפריל שמזג האוויר בו הפכפך, השבועות שלפני החתונה, שבהם מפרסמים את הכלולות, אסור שיחולו בשבוע הקדוש שלפני פסחא, ובחתונה עצמה צריך שיזרח ירח מלא או לכל הפחות ירח מתמלא, החודש המומלץ לחתונה הוא מאי. את מודעת החתונה יש להזמין ולתלות על לוח המודעות שבועות אחדים לפני מועד החתונה. חברותיה של הכלה יקלעו מקלעות פרחים ויכרכו אותן על התיבה. אם אהודה העלמה בכפר, ייכרכו סביב התיבה שלוש מקלעות או יותר. שבוע לפני יום החתונה יש להתחיל
בשחיטה ובאפייה, אבל אסור לה לכלה בתכלית האיסור לראות אש מרצדת בתנור.
ביום שלפני החתונה אחרי הצהריים יבואו ילדי הכפר ויקרקשו בכלים, הם ישליכו כלֵי מטבח בשביל הכניסה עד שיישברו, אבל לא כלי זכוכית, ויקבלו עוגות מאֵם הכלה. בערב שבירת הכלים יביאו המבוגרים את מתנותיהם, ידקלמו שירים וישתתפו במשתה שבירת הכלים. בערב שבירת הכלים אסור שהאורות יהבהבו, זה מביא מזל רע. את השברים שעל שביל הכניסה תטאטא ותאסוף הכלה בבוקר למחרת ותשליך אותם לבור שכרה החתן. אחר כך יקשטו חברותיה של הכלה את הכלה, היא תענוד זר הדסים ותכסה את ראשה בהינומה. כשיֵצאו החתן והכלה מהבית, יאחזו שתי ילדות זר פרחים שזור לפניהם, ינמיכו אותו והחתן והכלה יפסחו מעליו.
מגרמנית: טלי קונס. הוצאת "כתר", 206 עמ'
לפנייה לכתב/ת 
