בעל הבית התחרט, הדייר פונה, תבע - והפסיד
דייר תבע את בעל הבית ממנו שכר דירה בטענה שיומיים לאחר ששוחח עמו בטלפון וסיכם על הארכת תקופת השכירות, הודיעה לו אשתו כי עליו לפנות את הנכס תוך שבוע. השופטת לא השתכנעה וחייבה אותו לשלם את הוצאות המשפט
שוכר דירה תבע את בעל הבית שלו, לאחר שלטענתו יומיים לאחר ששוחח עמו בטלפון וסיכם על הארכת תקופת השכירות, התקשרה אליו אשת המשכיר והודיעה לו כי עליו לפנות את הדירה תוך שבוע.
בית המשפט דחה את התביעה וקבע - זכותה של אשת המשכיר להתנגד להארכה.
התובע טען, כי שכר את דירתו של הנתבע ואשתו למשך שנה תמורת 3,400 שקלים בחודש.
לטענתו, כעבור שנה נפגש עם בעל הדירה והם חתמו על תקופת שכירות נוספת של שישה חודשים, ובהמשך נפגשו פעם נוספת והאריכו את השכירות בחצי שנה נוספת עם אופציה להארכה בשישה חודשים נוספים.
השוכר טען, כי לקראת סיומה של תקופה זו, הוא יצר קשר טלפוני עם בעל הדירה וביקש לנצל את אופציית ההארכה שניתנה לו.
דרש פיצוי בגין הפרת חוזה
לטענתו, הם סיכמו על הארכה נוספת של תקופת השכירות ומחירה, אך למרות זאת כעבור יומיים התקשרה אליו אשת בעל הבית, הודיעה לו כי היא חתמה חוזה עם דייר חדש וכי עליו לפנות את הדירה תוך שבעה ימים.
בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, דרש השוכר פיצוי של 6,100 שקלים בגין הפרת חוזה, וטען כי כלל החוזים שנחתמו היו בינו לבין בעל הדירה בלבד, וכי ההסכמה הטלפונית ביניהם התגבשה לכדי חוזה מחייב.
בעל הדירה טען מצדו כי התובע שכר את דירתו למשך שנה, ובהמשך, ניתנה לו אופציה להמשיך להתגורר במקום למשך חצי שנה נוספת, ואופציה זו חזרה על עצמה ארבע פעמים, כאשר בתום האופציה האחרונה, הודיעו הוא ורעייתו לתובע באופן מפורש כי אין בכוונתם להאריך את תקופת השכירות, ולדירה אף הגיע מתווך על מנת להראותה לשוכרים פוטנציאלים.
לטענתו, על פי האופציה האחרונה, היה על התובע להודיע על הארכת התקופה בכתב חודשיים מראש, וציין כי התובע הסכים להוסיף עוד 100 שקלים לדמי השכירות, אך אשתו התנגדה להארכת השכירות.
ההסכמות תמיד עלו על הכתב
השופטת איטה נחמן דחתה כאמור את התביעה, לאחר שקבעה כי התובע לא הוכיח את תביעתו, שכן ביסס את התביעה על שיחת טלפון מבלי להציג בפני בית המשפט את תימלולה.
בנוסף, קבעה כי אין לקבל את טענתו לפיה הסכמתו של בעל הדירה להאריך את תקופת האופציה בטלפון התגבשה לכדי חוזה מחייב.
זאת, משום שמהמסמכים שהוגשו עולה, כי עם תום תקופת החוזה הראשוני, נפגשו הצדדים עוד שלוש פעמים לצורך חתימה על אופציית שכירות נוספת, והסכמותיהם תמיד עלו על הכתב.
השופטת הוסיפה, כי גם אם הסכים בעל הדירה על הארכת השכירות בטלפון, זכותה של אשתו כבעלת הדירה להתנגד לכך, ובכל מקרה, הוכח כי התובע ידע על הכוונה לפנותו מהדירה לאור ביקורו של מתווך במקום.
לפיכך, התביעה נדחתה והתובע חויב לשלם לבעל הדירה הוצאות משפט של 1,000 שקלים.
לפסק הדין המלא לחצו כאן
לאתר המשפט הישראלי פסק דין
לפנייה לכתב/ת 
