עולים על סרטון
הייתכן שמובי מאמץ את המודל החינמי של הרשת? וגם, צפו בקליפים של להקות שמבוימים כסרטוני טריילרים מושקעים עם כוכבים. גיא חג'ג' מעביר את הזמן עד צאת האלבום של רדיוהד
עם זאת, השבוע אני מרגיש כאילו הטור שלי נכתב רק כדי להישכח תוך יממה. הרי ממש מחר, ביום שבת, יוצא אלבום חדש לרדיוהד, עליו הם הודיעו ביום שני האחרון בלבד. האלבום הקודם זכה להודעה מוקדמת של עשרה ימים, הפעם קיבלנו חמישה ימים. בפעם הבאה הם כבר ישימו את האלבום באתר ויגידו "הנה!".
אז עד שכולנו נוריד את האלבום החדש של רדיוהד ביום שבת, הנה שלושה דברים מעולים אחרים שצפו השבוע ברשת, וראויים לאוזניכם ועיניכם.
קליפ השבוע
טריילרים (או "קדימונים") לסרטים הפכו להיות כל כך עמוסים, הדוקים ומושכים, שלפעמים אני מעדיף פשוט לצפות בטריילר במקום לטרוח לראות את הסרט המלא. הטריילר כמעט תמיד יהיה מעניין יותר.
שני קליפים חדשים רוכבים על הפורמט המוכר לנו של טריילרים קולנועיים - אחד למה שמכונה "ביופיק", סרט ביוגרפי, והשני למה שמכונה "בי-מובי", סרט פעולה סוג ב'.
הנה "Moves" של הניו פורנוגרפרז
The New Pornographers דמיינו ביופיק שמתאר את נסיקתה של הלהקה, רק שבקולנוע ההיסטוריה והעתיד ורודים הרבה יותר מהמציאות. הם אפילו הגדילו והקדימו את הקליפ שלהם בטריילר פיקטיבי עם פול ראד וביל היידר.
The Black Keys, לעומתם, הלכו על אקדחים, נקמה ויפהפיות, וגייסו לצורך העניין את טרישה הלפר מ"בטלסטאר גלקטיקה", ושחקנים מ"דמדומים", "המסור", וכמובן שני חברי הלהקה בהופעת אורח. בניגוד לזה של הפורנוגפרז, הטריילר של הבלאק קיז באמת נראה קולנועי. קולנועי עם תסריט גרוע בכוונה, אבל עדיין קולנועי.
וזה "Howlin' For You" של הבלאק קיז
ארוחת החינם של השבוע
בתור האמן הראשון שכל השירים באחד מאלבומיו (Play מ-1999) נמכרו לפרסומות וסרטים, מובי לא ידוע כאמן שתומך במודל החינמי כמו מוזיקאים אחרים. לכן הייתה זו הפתעה נעימה לגלות השבוע שהוא מציע להורדה EP חדש של שירים, בחינם לגמרי. כל מה שצריך הוא להזין את כתובת המייל באתר הבית שלו, וללחוץ על לינק ההורדה שיגיע אליכם לתיבה.
מובי. לא חסיד המודל החינמי. עד עכשיו? (צילום: Gettyimages)
האי-פי, "Be The One", כולל שלושה שירים בלבד, כולם מתוך האלבום המתקרב שלו Destroyed, שאמור לצאת במאי. אחד השירים כבר הופיע בסרט "שלושת הימים הבאים" עם ראסל קרואו.
אמן השבוע
איך פספסתי עד עכשיו את ג'וליאן לינץ'? האלבום שהוציא ב-2010, Mare, הוא יפהפה, ואני לא מדבר רק על איור החזית המעולה. האלבום הזה נפתח בנאו-פולק-פסיכדלי באיזורים של אנימל קולקטיב של פעם, ואז לוקח כמה פניות ממש בלתי צפויות. לרגעים הוא נשמע כמו פינק פלויד פוגשים את קולטריין, לפעמים הוא חוזר ללו-פיי אקוסטי חמים ומשונה, רגע אחד הוא בלדה אינסטרומנטלית מנחמת בשישה מיתרים, ובסוף הוא כמעט טום-ווייטסי.
אבל אל תתנו לבלגן התיאורי לבלבל אתכם, זה אלבום שלם ויפה, שעובד מצוין כיחידה שלמה. האזינו לכולו ב-Bandcamp.
אילו צלילים עשו לכם את השבוע? ספרו לנו בתגובות.
לפנייה לכתב/ת 
