הקלות הבלתי-נסבלת של הפשקוויל
עדיין לא ברור מה התחולל בסמינר של הרב אהרון רמתי, אך עצם העובדה שהוא מעולם לא זומן אל החותמים על הפשקוויל נגדו, והם לא ביקרו אותו - מוכיחה כמה קל להכתים שמו של אדם, ונורא מזה - כמה קל להחתים את הרב
השבוע זה קרה לרב אהרון רמתי, מנהל מדרשה לבנות חרדיות. 11 רבנים, ובראשם גדולי הדור הרב אלישיב והרב עובדיה יוסף, חתמו על המודעות שתכליתן לבער את אותו "מיני גואל רצון", כהגדרתו של ח"כ ניסים זאב, מקרבו של הרחוב החרדי.
נכון לעכשיו איש אינו יודע מה באמת מתרחש בתוך ביתו של רמתי. הסיפור סבוך ומלא בעדויות שמיעה שנויות במחלוקת. ועדיין - מבלי להיכנס לדקדוקי הפרשה (זו כת? הוא גר עם הבנות? מטיף על גיהנום?) - יש הנחה שאמורה להתחייב, כביכול, מהוצאת גילוי דעת שכזה: שמי שחתם עליו קִיים בחינת "ודרשת וחקרת ושאלת היטב". שהוא מעורה ומודע לפרטים.
ומה מתברר? שה"גואל רצון הקטן" לא זומן מעולם אל אותם רבנים חתומים, ושהם או שלוחיהם מעולם אפילו לא ביקרו בביתו.
יד קלה על הדפוס
אמנם יש משהו מעורר קנאה ביכולת הזו של חברה להוציא מקרבה את קוציה ודרדריה באבחת פשקוויל, בעוד שבחברות מודרניות אחרות אנשים מסוגלים לחיות בשלווה עם עברייני מס מורשעים, או אפילו עברייני מין קלים. אבל שיטת החרמות של ימינו, כך נדמה, אינה דומה למה שהיה נפוץ כבר בסוף תקופת בית שני. בימים עברו נהגו חכמים משנה זהירות בנושאי החרמות. לא בקלות הוצא אדם מן השורה. לרוב גם היה מדובר במי שהתריס
בגלוי כלפי בית דין או זלזל בכבוד התורה. ברחוב החרדי של היום, בן אדם יכול להתעטש ולמצוא את עצמו על מודעה.
כמה קל להכתים את שמו של אדם. ונורא מזה - כמה קל להחתים את הרב. בשליפת עט נחרצים גורלות של משפחות שלמות. ולא תמיד מדובר על עבירות מין חמורות או על סרבנות גט, לעתים זה רק בגלל שלא היו להם הקשרים הנחוצים בעיצומו של סכסוך שותפות, או לחלופין כי פנו לערכאה שאינה דתית בגלל סכסוך כספי. תשאלו את ישי ויינר, צבי ביאליטוצקי או ר' נתן קמינצקי -כולם אנשים שלחצו על הכפתורים הלא נכונים, טעמו מנחת זרועו של הפשקוויל, ומשלמים על כך מחיר יקר עד היום בילדים שמוטרדים ובשידוכים שנהרסו.
ידם של הרבנים קלה על ההדק, והם נתונים לפלפולי לשון של עסקנים חלקלקים שבכוחם לשכנע אותם שפלוני אשם גם בהפסד של הפועל בדרבי, אם ירצו. בחלק מהמקרים הרבנים חותמים על דבר אחד, ולרחוב מופץ דבר אחר. פלגי קיצון ובעלי אינטרסים תופסים טרמפ על הסכמת הרב, ופותחים במאבק השמצה נטול רסן שכל קשר בינו לבין המקרה הנדון מקרי בהחלט.
יש לא מעט פשקווילים מזויפים שנחתמים על ידי גורמים פיקטיביים וכל מיני ועדים לרגע. מי בודק אותם? מי מבער את כל אותם מוציאי לעז? מי נותן את הדין על הקלות הבלתי נסבלת של השימוש באמצעי התקשורת המפוקפק? מדוע אין חותמת כשרות לפשקווילים? ואולי בכלל הגיע הזמן שיוציאו פשעוויל נגד הפשקווילים?
שפיכות דמים על הלוח
חבר חרדי של הוריי הוחרם במשך חודשים רבים בגלל שלא נתן את הסכמתו לבניית מרפסת ממול חדר השינה שלו. לאותו אדם הוצא דין תורה במעמד
צד אחד - תופעה מקובלת בבתי הדין הרבניים. במקרה אחר, ביתו של ישי ויינר כמעט נשרף בלהט החרם שהוצא נגדו.
מתברר שבתוך כל מערכת הבקרה העצמית הזאת, מישהו שכח שמדובר בבני אדם על משפחותיהם. מישהו שכח כמה קשה לבנות שם טוב, וכמה קל להרוס אותו.
אבל הרבנים כמובן בשלהם, עסוקים בבנות ישראל הפרוצות, בגיורים הצבאיים, בטלפונים הכשרים וב"אינטרנט מביא סרטן" - כאשר על קירות לוחות המודעות, ממש מתחת לביתם, מתחוללים מדי יום מעשי שפיכות דמים.
לפנייה לכתב/ת 
