"עובד, ומפספס שיעורים". סטודנטים על בטן ריקה
פרט למבחנים ולמאמרים, הסטודנטים מתמודדים עם שכר לימוד גבוה ועלייה במחירי המחייה. כריסטינה שקלה לישון על ספסל באוניברסיטה. סוניה מצליחה בקושי לממן את הלימודים
המרוץ אחר התואר הוא קשה אקדמית, אבל לא פחות - הוא גם אתגר כלכלי. כריסטינה (שם בדוי), בת 38, עלתה ארצה לאחר שהתאהבה בישראלי שביקר במולדתה. עם הגעתה לישראל היא נרשמה ללימודי רפואת חירום באוניברסיטת באר שבע במטרה להיות פרמדיקית. החלום שלה להסתגל בהצלחה לארץ החדשה התנפץ במהרה.
כבר במהלך לימודי השנה הראשונה, שבמהלכם התגרשה, נקלעה כריסטינה למצוקה כלכלית. "בשנה א' אני עוד עבדתי ותמיד היה לי כסף בכיס", סיפרה כריסטינה ל-ynet. "בשנה השנייה היה קשה יותר - היה לי קשה למצוא עבודה בדרום, המשכתי לגור במעונות, ובסוף השנה השנייה קרסתי". כריסטינה נאלצה לפנות למחלקת הרווחה של אוניברסיטת בן גוריון כדי למצוא מקום מגורים.
"ברור שההורים עוזרים, אחרת אי אפשר להתקיים" (צילום ארכיון: ירון ברנר)
כתבות קודמות בסדרה:
"לא חשבתי שיהיה כל כך קשה לקבל את התואר. בשעות הקשות ביותר אמרתי לעצמי שאני חייבת לסיים כדי לעשות עם עצמי משהו ולהתקדם".
המרצים באוניברסיטה התחשבו בכריסטינה, אבל בין מבחן למבחן היא לפעמים הלכה לישון על בטן ריקה. "הייתי קונה פירות וירקות לכל השבוע ב-20 שקל וחיה מזה". למזלה של כריסטינה, היא הצליחה לקבל מלגה המכסה 30% משכר הלימוד בתמורה להתנדבות בבית אבות.
כריסטינה נמצאת כיום בשנה הרביעית ללימודיה, ובתקופה האחרונה חל שיפור מסויים במצבה הכלכלי. "זה מפחיד ומלחיץ, אבל יש לי הרגשה שאני לקראת סיום. יש תקווה שאשפר את מצבי. פעם חשבתי שעוד איאלץ לישון על הספסל באוניברסיטה. אם כבר להגיע לרחוב שלפחות אישן על ספסל שם. יש שם ספסלים נוחים", היא אומרת בספק ציניות ספק רצינות. דיקן הסטודנטים, יעקב אפק, ציין כי המקרה שלה מוכר, והם פועלים כדי להשיג לה מלגה לשנה הרביעית.
"סטודנט שעובד לא מוכן למבחנים"
מיכל, סטודנטית בת 22, שלומדת לתואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטת באר שבע היא במקור מנתניה. כדי לממן את התואר היא לוקחת חלק במיזם התנדבות שמכסה מחצית משכר הלימוד. "יש לי הכנסה - ההורים שלי פשוט מכניסים לי משכורת חודשית. בקיצור, חיה על חשבון הברון", היא אומרת. "אם לא היה לי גב כלכלי אני לא יודעת מה הייתי עושה. הייתי צריכה לעבוד אבל זה היה פוגע לי בלימודים".
אוניברסיטת בן גוריון. 1,881 בקשות למלגה על רקע כלכלי (צילום: רועי עידן)
נועה, החולקת דירה עם מיכל, סיפרה שהיא מכירה סטודנטים שמתקשים לממן את התואר: "אחד מהם עובד במסעדה, ואני רואה איך הוא מגיע לא מוכן למבחנים, מפספס שיעורים. זה לא קל". עמית, בן 27, לומד לתואר ראשון בהנדסת חשמל השתדל לחסוך כמה שיותר כסף ללימודים בעבודה בבתי קפה ובארצות הברית. "ברור שההורים עוזרים", הוא מספר, "כי אחרת אתה לא יכול להתקיים. אני לא עובד, אבל הלוואי שהייתי יכול. זה פשוט בלתי אפשרי. בשנה הראשונה והשנייה נדיר לראות סטודנטים עובדים".
"גורם לבעיות במשפחה"
סוניה, בת 21 מתל שבע, משתתפת במיזם התנדבותי ומקבלת מלגה מפרויקט "אזרחיות לשיווין", דרכה היא מממנת לימודי BA כללי במכללת ספיר. היא עדיין גרה עם ההורים, לא עובדת, ותלויה בעיקר בחסדיהם. "אבא שלי משלם על כל הנסיעות, זה הרבה כסף מתל שבע למכללת ספיר. התשלום קשה לו וגורם לבעיות במשפחה, כי מחירי הנסיעות עלו וזה התחיל להיות מוגזם".
לסוניה יש עוד 8 אחים ואחיות, בהם שני אחים שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה. "כל יום זה 50 שקל נסיעות מינימום. וזה עוד בלי לדבר על האוכל. הגעתי למצב שבו אבא אמר שהוא כבר לא יכול יותר. גם אני חשבתי שזהו, אני כבר לא מסוגלת. אבל ברגע האחרון חזרתי בי כי אני רוצה להמשיך ללמוד גם אם זה קשה".
עסאם, תושב ערערה שלמד באוניברסיטת בן גוריון תואר ראשון במדעי הרוח ציין כי בדרך כלל הצעירים הבדואים שהולכים ללמוד באקדמיה נשלחים על ידי ההורים.
"לרוב הבנות זוכות במלגות, אבל הנסיעות יכולות להעיק. מי שגר בפזורה, צריך לקום בשעה שש כדי להגיע לאוניברסיטה בשעה שבע. זה בלגן והמון כסף". אוניברסיטת בן גוריון מסייעת לסטודנטים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. בשנת 2010 הוגשו 1,881 בקשות למלגה על רקע מצב כלכלי, ומתוכן קיבלו 1,100 סטודנטים מלגות בסך כ-4 מיליון שקלים. המלגות מטעם האוניברסיטה מכסות בין 20 ל-70 אחוזים משכר הלימוד.
לפנייה לכתב/ת 
