וידויים של מוח גרגרן

לעתים קרובות מדי אני מוצא את עצמי מנסה להפסיק לחשוב על אוכל. זה לא קל. אני מסתובב בבית עם חשק עז למשהו טעים, פריך ומשמין. תדירות החישקוקים תגבר, בדרך-כלל, עד שהגוף שלי יקבל את מה שהמוח שידל אותו לצוד, וככל שאני מנסה לדכא את הערגונות, המחשבות מתעצמות. זה כלל לא קשור לרעב, רק לחשק. תאווה טהורה. המוח שלי אומר לי שזה הדבר הנכון לעשות כרגע ושזה יגרום לי להרגיש טוב: "קח, זה יעשה לך טוב... זה חומר טוב, זה. אתה חושק בָּבמבה!".

מושאי הפנטזיה הפופולריים שלי הם חמאת בוטנים, בירה ובצק. כשאני חושב על בצק, החלק היצירתי במוח שלי (האונה הפרונטלית) מייד מתחיל לחבר כל מיני טעמים, מרקמים וטמפרטורות. מהר מאד הוא גולש לבשר, יין, תפוחי אדמה, עשבי תבלין טריים, חמאה ומלח. אם אני נותן לדמיון הגרגרן שלי להמשיך לבשל בלי להסיח את דעתו אני מתחיל להיות כל כך רעב, שאוכל אמיתי חייב להגיע כדי לעצור את השטפון.

"No man is lonely while eating spaghetti"

והרי כמה מנות מהירות ומנחמות לדיכוי מחשקאות אוכל. כשהייתי חוזר מבית הספר ואמא שלי רצתה להכין משהו מהיר לאכול, היא היתה מערבבת לתוך פסטה ארוכה רסק עגבניות, שמן זית ושום גרוס (מתכון של אודטה). אני משוגע על הטעם הזה והוא תמיד משמח אותי, כפי שניסח את זה יפה כריסטופר מורלי. פנינה קולינרית נוספת לארוחות בזק היא נודלס (אטריות ביצים) מבושלות, מסוננות ואחר כך מטוגנות בשמן עם שום ורוטב סויה. נפלא, אך הגדולה מכולן היא מנת עוף מצופה בלילה.

עוף מטוגן בבלילה

אחי ואני יכולים לאכול כמויות מגוחכות מהעוף הזה. בחגים, כשאמא שלי מכינה את זה, אנחנו עומדים משני צדיה ליד הסיר ומבלבלים אותה בתורות כדי לחטוף עוד כמה חתיכות עוף כשהיא לא שמה לב. הצורות שהבלילה מקבלת כשהיא מיטגנת מזכירות את הציורים מספריו של ד"ר סוס וזה מוסיף אלמנט משעשע לארוחה.

המרכיבים: 

1/2 ק"ג חזה עוף, חתוך לקוביות קטנות

שמן קנולה/תירס לטיגון עמוק

למשרה:

2 כפיות קורנפלור

1/3 כוס רוטב סויה

לבלילה:

1 כוס קמח (בפסח אפשר להחליף ב-3/4 כוס קמח מצה ו-1/4 כוס קמח תפו"א)

1 כפית שטוחה סודה לשתיה

1 כפית מלח

1/2 כוס מים

4 כפות שמן

1 ביצה

נראה אתכם משאירים משהו בצלחת, עוף בבלילה (צילום: עודד רז) 

אופן ההכנה:

1. מערבבים בקערה את הקורנפלור ברוטב הסויה ומשרים בהם את קוביות העוף למשך חצי שעה לפחות.
2. בסיר קטן מחממים שמן בגובה 3-4 ס"מ.
3. מערבבים את מרכיבי הבלילה לפי הסדר ומוסיפים את קוביות העוף ללא נוזל המשרה.
4. מכניסים בזהירות כמה קוביות עוף לתוך השמן ומטגנים עד שהבלילה מזהיבה. לא שמים יותר מדי, גם כדי שלא יהיה קשה להוציא אותן וגם כדי לא להוריד את טמפרטורת השמן.
5. בכף מחוררת מוציאים את העוף המטוגן ומניחים במסננת או בצלחת עם נייר סופג שהכנתם מראש.
6. לגרסה צמחונית אפשר להחליף את העוף בחתיכות של פטריות, גזר, קישוא, פלפל, שעועית ירוקה, סלרי, עלי מרווה, במבה, מחזיקי מפתחות, ברגים, מפתחות שוודיים, סכו"ם, או פיאה נוכרית.
7. מגישים מיד. אפשר להגיש את זה עם ירקות מטוגנים ורוטב חמוץ-מתוק, או סתם עם רוטב צ'ילי מתוק, אבל אצלי זה נגמר עוד לפני שזה מגיע אל השולחן.
   

כך המצאתי את העראקאיפיריניה

אם מה שמגיע אל הפה בסופן של המחשבות לא היה כלול בתפריט שדמיינתי לי, האכזבה קשה ובעקבותיה נדודי מחשבה חדשים צפים להם לכיוון האלכוהול והפלפל החריף, חבריי היקרים. ניגוב טחינה עם עוגיות מלוחות הוא פתרון זמני לא רע וגם סנדוויץ' גדול עתיר נקניק יכול לספק את הסחורה. אבל אם אני רוצה ללכת על בטוח, כוס גדולה של קאיפיריניה, מוחיטו או מרגריטה קפואה (הסדר לא חשוב) בהחלט יכולות לצנן את הרתיחה ולעתים קרובות ככה זה נגמר.

קול ששון וקול שמחה, הנה נחליאלי בא! זה כבר כמה שבועות שעץ הלימון שלי מנוקד בצהוב ומרכין ראשו תחת העומס (טוב נו, פירות כבדים יש לה, למונטרי), מה שאומר באופן שלא משתמע לשתי פנים שעונת הקאיפיריניות החלה. כן, אני יודע שנוח יותר לומר קפיריניה, אבל נכון יותר לכתוב קאי.

ערב צמיגי אחד אמרתי לעצמי שטוב יהא הדבר אם תהיה לי קאיפיריניה ביד. שמתי פעמיי אל שידת האלכוהול המשפחתית ושוד ושבר! לחרדתי גיליתי שנותרנו ללא קשאסה. וכבר אמרו חכמים שאדם ללא קשאסה משול לשרפרף ללא חסה.

קשאסה, על רגל אחת, היא רום ברזילאי המופק מקנה סוכר ומשמש כמרכיב האלכוהולי (זה 40 מעלות, דה?) במשקה הלאומי של ברזיל, Caipirinha. אבל דווקא הערב נפשי מה חשקה לשתות קאיפיריניה קרה ומתוקה... טוב, עצמי אומר לי בהגיענו, "אם אין ציפור שיר (כך לימד אותי אבי), גם תחת זמיר". זה פתגם מחוזי מאד ואין בכוונתו לעלוב במשפחה שלמה של משקאות, אבל עראק היה האפשרות הראשונה עליה חשבתי כתחליף אקראי ומיידי לקשאסה.

על מערכת היחסים שלי עם עראק אפרט בהזדמנות אחרת, רק אציין שכבר כמה שנים שיש לי במקפיא באופן קבוע בקבוק עראק מאיכות נמוכה במיוחד. הבקבוק חולץ מהמקפיא, הלימון נכתש, הסוכר נמס, העראק זרם והקרח נגרס. שקשוק קצר והלגימה המיוחלת הגיעה. קשה לי להאמין שלא חשבו על זה קודם לפני. זה לא משנה, החלטתי לקרוא לה עראקאיפיריניה ואני אוהב אותה. מה תעשה לי? תרביץ לי? בא לך להרביץ לי? אתה רוצה להתקוטט? בוא החוצה, אני אקוטט אותך.

עראקאיפיריניה

המתכון מספיק לשתי מנות. אם רוצים להכין קערה גדולה לאירוע, יש להגדיל את הכמויות בהתאמה

המרכיבים:

1 לימון/ליים

1 כף סוכר (אני מעדיף דמררה ולא מתעקש על אבקת סוכר כבמקור)

1/2 כוס עראק (יש הרבה סוגים. אני ממליץ לא לרכוש את היקרים ביותר בהתחלה)

קרח גרוס

עראקאיפיריניה - ממלא חשקים וקוטל ראשים (צילום: עודד רז) 

אופן ההכנה:

1. חותכים ומסלקים את שני קצוות הלימון (אין בהם מיץ).
2. חוצים את הלימון לאורך. פורסים כל חצי לרוחב ושוב חוצים את כל הפרוסות לאורך הלימון, כך שיוצאות פרוסות של רבעי לימון.
3. מועכים היטב את הלימונים והסוכר בשייקר (או בקערה, באמצעות תחתית של כוס או מערוך) כדי שהסוכר יימס במיץ הלימון. אני אוהב להוסיף גם נענע, למרות שהיא מסיפור אחר.
4. מוסיפים את העראק.
5. ממלאים את השייקר בקרח גרוס (בקערה אפשר גם לשים קוביות קרח שלמות, אבל ראו הוזהרתם, זה לא ייתן אותו טעם). כשאני מכין בקערה אני מודד את המרכיבים לפי העין, אחר כך טועם ומתקן.
6. מנערים היטב עד שמרגישים שהשייקר כולו קפוא.
7. טועמים ומתקנים טעמים, אם צריך. Saúde!
   

לקינוח תמיד אפשר לכרסם שוקולד מריר וטוב, או לאפות בזריזות בראוניז עם חתיכות של מרס, טוויקס ובאונטי בפנים, להוסיף לזה כמות נאה של ברנדי בשביל הניחוח ו... עזבו, נמשיך בפעם אחרת, אני רץ להכין סנדוויץ'!!

• עודד רז הוא העורך של בלוג האוכל שפונדרה
  

הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים