אם לא נידונים - לא דנים

הצעת החוק של ח"כ מיכאל בן ארי לפטור רבנים מאחריות פלילית על הדברים הכלולים בחיבוריהם ההלכתיים מנוגדת לרוחה של תורת ישראל.

• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
  

הולדתה של החסינות המשפטית ביהדות הוא בנסיבות מביכות לחסינים. במסכת סנדרין מסופר על עבדו של המלך ינאי, שהרג אדם. נשיא הסנהדרין, שמעון בן שטח, רצה להעמידו לדין - אבל כשעמד המלך מול הסהדרין, אימתו

נפלה על החברים בה  והם "כבשו פניהם בקרקע". המעשה הוביל לפגיעה קשה בכבודה של הסנהדרין וכדי להימנע מעימות עם גישה בריונית של בעל שררה כינאי המלך נקבעה הלכה: "מלך לא דן ולא דנין אותו".

העמדתם של רבנים בכלל, והרב דב ליאור בפרט, כמי שאינם יכולים להסביר דבריהם ולצאת זכאים בדין, איננה אות כבוד לעולמה של תורה. המבקש לתת להם חסינות רומז כי הם לא יקבלו את הדין ולא לא יסורו למרוּת שופטיהם. הבקשה להשוות את מעמדם לינאי המלך אינה מוסיפה כבוד לרבני ישראל.

חסינות רק תפגע ברבנים

מעבר לכך, גישתו של בן ארי מבטאת זלזול כלפי רבנים ותלמידי חכמים, ומבקשת למנוע מהם למלא תפקידי שפיטה ודיינות במדינת ישראל.

חז"ל קבעו כלל ברזל: "קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים". מי שאינו מוכן שיבדקוהו, שיעמידוהו למשפט – אינו יכול לדון אחרים. אם נקבל את הצעת בן ארי, ורבנים לא יועמדו לדין על דבריהם, הרי גם לא יוכלו לדון אחרים. רבנים יהיו מנועים מלכהן כשופטים ואף דיינים בישראל.

רב הוא לא פרופסור

מפי גורמים שונים, ובהם רבנים, עלה לאחרונה טיעון השוויון. מדוע אנשי אקדמיה אינם מועמדים לדין על ביטויים דומים לאלו הנשמעים מפי הרבנים? אלא שגם הגנה זו פוגעת בכבודה של תורה.

חשש הסתה איננו במילים עצמן, אלא בהשפעתן. האם סטודנטים קשובים לפרופסורים שלהם כמו תלמידי הישיבה וחסידים לרבותיהם? הנעלמה מעיני הטוענים השפעתם העצומה של הרבנים על שומעי לקחם? האם יש באקדמיה הישראלית אנשים רבים, או אדם אחד, הנהנה מיוקרה וסמכות כה עמוקה כזו הניתנת לרב דב ליאור בין תלמידיו וחסידיו?

לא בכדי יעץ אבטליון "חכמים, היזהרו בדבריכם". דווקא מורי ההוראה חייבים לבחון היטב כל מילה והסכמה הנובעת מקולמוסם, שמא יפרשוה תלמידים שאינם הגונים שלא כהלכה, שמא

ימצאו דופי בדבריהם ונמצא שם שמיים מתחלל.

ככל שסמכותו המוסרית והתורנית של הרב גדולה יותר, ככל שרבים השותים בצמא את דבריו – כן חייב הוא להיזהר בדבריו. חזקה על חכמים כי ייזהרו בדבריהם, ויוכלו להצדיקם בפני כל ערכאה.

מורי ההוראה ופוסקי ההלכה הם האחרונים הנזקקים לחסינות בפני משפט. מורי דת ודין רשאים לשפוט ולהביע דעתם על כל נושא בישראל, והבא לברכם בחסינות, נמצא מקלל את סמכותם המוסרית והרוחנית בעיני הציבור הרחב.