'אצלי אין תירוצים': משותקת פוליו רוקדת על הבמה
רגלה השמאלית של זהבה פדנס משותקת מאז שהיתה בת שנה וחצי, וגם רגלה השנייה פגועה. זה לא מנע ממנה להיות עובדת סוציאלית, אלופת טניס וטיילת שטח, וגם לרקוד על הבמה עם גבר בריא שצעיר ממנה ב-25 שנה. סדרת כתבות חדשה, על הצד האופטימי של החיים עם מגבלה
העיסוקים של זהבה פדנס, בת 56, אמא לשניים וסבתא לנכדה בת שנה, יכלו בקלות למלא לו"ז צפוף של שלושה או ארבעה אנשים. היא התמקצעה בטניס ובכדורסל, היתה עובדת סוציאלית, גרפולוגית, מגשרת ומאמנת, למדה ויטראז', אריגה וציור, נסעה לטייל בג'ונגלים של בוליביה, עשתה רפטינג וסנפלינג - ובשש השנים האחרונות היא מופיעה על הבמה במופע מחול לשניים.
רגלה השמאלית של פדנס, יש לומר, משותקת לחלוטין מאז שהייתה בת שנה וחצי. מגיפת הפוליו שהכתה בארץ בשנות החמישים הותירה אותה פגועה מהאגן ומטה. במשך השנים נפגעה גם רגלה הימנית, והיום מוגדרים לה 91% נכות. ל-ynet היא סיפרה את סיפורה מעורר ההשראה, על ההישגים, החלומות והכאבים שבו:
"חשבתי שמחול מייצג גוף מושלם"
"המחול היה כל הזמן ברקע של חיי. תמיד אמרתי שבתהליך שיקום, הנכה צריך קודם כל לקבל את המגבלה שלו. אין לי בעיה עם הנכות שלי, רק הפריע לי שאני לא רוקדת. זה היה ברמ"ח איברי. אני אישה טמפרמנטית, אבל חשבתי שמחול צריך לייצג גוף מושלם, ולי הרי אין כזה. אהבתי לטפח את עצמי ולהיראות טוב, אבל זה לא גוף ייצוגי לבמה. בסופו של דבר יצאנו עם היצירה הראשונה, שנקראה "קצוות".
"כל מי שרואה אותי דקה וחצי לא שוכח זאת בחייו. בדרך כלל אנשים בוכים במופע המחול שלנו, שנקרא "רק לגעת", כל אחד מהמקום שלו. כיסא הגלגלים לא נמצא במקום נחות במופע, ובחלק מהריקודים הוא הופך לאביזר".
"הכיסא הפך לאביזר במופע". זהבה ואורן באימון (צילום: אבישג שאר ישוב)
הכוח להמשיך
"היה לי קשה מאוד כשהתחלתי לרקוד עם אורן, ולפעמים בכיתי, אבל ראיתי את האור בקצה המנהרה. שום דבר לא מוגש לנו על מגש של כסף, וכל הצלחה היא תהליך. התגובות של הקהל מאוד עודדו אותי להמשיך. לא ויתרתי, כמו שבדרך כלל אני לא מוותרת לעצמי, והיום אני מודה על כך, כי הדברים מוטמעים בגוף שלי".
איך מגיבה הסביבה
"כשרק התחלתי לרקוד הבן שלי הסתייג מהעניין. הילדים שלי יודעים שאמא שלהם משוגעת, שהיא מנסה המון דברים. בהתחלה הם לא התלהבו, אבל בהמשך הם היו הראשונים לעזור בהפקה ולהיות שם איתי. יש מצדם הרבה כבוד והערכה".
הרגע שבו צף הקושי
"אני הולכת עם השונות יד ביד, זאת הדרך שלי. בצעירותי היו הרבה רגעים שבהם זה הפריע לי, ועל כל דבר הייתי צריכה להילחם ולהראות שגם אני יכולה להיות חלק מהפעילות כמו כולם. אבל היום אני חיה עם זה בשלום אבסולוטי, ולא משנה לי אם אני צריכה עוד אביזר תמיכה או לא. הנכות שלי ואיתי ועם זה מנצחים".
"זה השיעור שלי בחיים". ארון הגביעים של זהבה (צילום: אבישג שאר ישוב)
הצד הטוב של המטבע
"עבורי, יש במצב שלי מסר ליקום. רוב בני האדם תקועים - הם אולי שמנים, ג'ינג'ים, הילדים מציקים - כולנו חיים בתירוץ כלשהו, וההופעה מראה להם שהכל בולשיט. אני מראה שאין תירוצים ואין תקיעות. זאת השליחות שלי. ההופעה נותנת המון כוח לאנשים - זה השיעור שלי בחיים, ואת זה אני רוצה למצות". 
לפנייה לכתב/ת 
