מתנה בסיר: חמין למקצוענים

באחד מימי השישי, בעודי עסוק בעמל יומי (כן, למרות מה שילדיי חושבים, גם אני עובד לפעמים), התקשרה הגברת, התנצלה על ההפרעה ואמרה: אתה פנוי? לא, אמרתי. זה יום שישי והבלאגן פה חוגג. והיא, כאילו לא שמעה אותי, המשיכה: אתה יודע שזה יום ההולדת של מר ק'? נו, התייאשתי ושאלתי. אז התקשרתי למסור לו את מירב איחולינו ומתוך נימוס שאלתי אותו מה הוא רוצה ליום הולדתו. אוי אלוהים, הפסקתי אותה, תוך שאני טופח בידי על מצחי וכל האנשים מסביבי לא מבינים מה קורה, טעות אדירה, טעות אדירה, נאנחתי. לעולם לא שואלים את מר ק' שאלה נימוסית. הגברת המשיכה, מתעלמת, כרגיל מהערותיי: הוא התחיל למלמל הברות לא ברורות שנשמעו כמו "צ'ו...ל...נט, צ'ו...ל..נט..". אה, אמרתי, זה הודות למגבלות המבטא הדרום אפריקאי שלו, הוא פשוט רצה להגיד חמין. אוקיי, אמרה הגברת, אז לא הבנתי מה הוא רוצה והבטחתי לו.

כאן כבר נכנסתי ללחץ, שכן אני לא יכול להכין סתם חמין, צריך לעשות ניתוח שוק, להתאים את החמין לאורחים, להתלבט מספר ימים על הנוסח: ברזילאי עם המון מעושנים ושעועית שחורה (אבל אז אני צריך להגיש לידו דלי קיפירינייה, ולא בטוח שיש לנו קשאסה בבית), פולני כזה עם תוספת של פירות יבשים (ואז חייבם להכין מלאי של וודקה) או אולי מרוקאי ואז אלוהים, לא קנינו חיטה וערק! מרוב לחץ והחלטות הרות גורל התנתקתי מהשיחה והשקעתי את עצמי בדברים פשוטים כמו סתם עבודה.

(צילום: ירון ברנר) 

• בקומה הראשונה נחו להם בחדווה עצמות רגל וחוליות זנב שור, כשלצידם השתזפו בנעימות רבעי בצלים.
• בקומה השנייה חייכו אליי באהבה קוביות של קשתית (שפונדרה) של פרה.
• בקומה השלישית, לאלו שלא ממש אוהבים שומן, מספר נתחי שריר וכמה חתיכות צוואר.
• בקומה הרביעית פוזרה לה השעועית ועליה הונחו קוביות אווז מעושן וכמה חתיכות פַלְדה של טלה.
• בקומה החמישית, שתי שקיות תפוחי אדמה אדומים למיקרו (בלי השקית), שמצאתי במקרר.
• בקומה השישית, תפוחי האדמה הרגילים הקלופים ולצידם בשקית קוקי מחוררת - חיטה.
• כמובן שחשוב לציין שלמען השכנות הטובה, כל שכבה תובלה בנדיבות במלח ים, פלפל שחור גרוס ושבבי צ'ילי חריף.
• את קומת הגג אטמו 3 גלילי קישקע ומעליהם פוזרה קופסה של עגבניות מרוסקות וצנצנת ריבת תאנים שקיבלנו במתנה. כיסיתי את הכל במים קדושים מהברז (למה מים קדושים? כי כשראיתי מה יש בסיר, התייחסתי להכל בחרדת קודש). בישלתי על הכיריים שעה והכנסתי לתנור ללילה.
  

בשעה 11:00, אחרי אימון מסורתי ומקלחת, התייצבה לה החבורה. כלאחר כבוד הוצא הסיר והונח על השולחן. הנאה הסיר בעיניכם? שאלתי, כשאני מסתכל עליו בגאווה, אבל כולם כבר היו עסוקים באכילה. לגמתי עוד כוס מהתבור מסחה 2005 וחשבתי לי שזה יצא אחלה צ'ולנט.

למען ההגינות אני חייב שוב לציין: האוכלים הנ"ל באמת היו מקצועיים, אחרת איך נוכל להסביר שמאותו סיר בדיוק אכלו בתחילת העונה לא 10 אלא 24 סועדים חובבים.

קבב בולגרי

המרכיבים (ל-8 סועדים): 

800 גרם בשר בקר לטחינה

כ-200 גרם לייה, אותו שומן מזנבו של הכבש

2 פרוסות לחם לבן ללא הקרום, מושרות במים וסחוטות היטב

מעט מאוד כמון (ממש רמז)

מלח ופלפל שחור טרי

1 בצל קצוץ דק מאוד

כ-6-7 גבעולי פטרוזיליה קצוצים דק מאוד

1/4 כוס בירה לבנה

(צילום: ירון ברנר) 

אופן ההכנה:

1. לפחות יום לפני שרוצים לאכול טוחנים את הבשרים עם השומן והלחם (אני מאוד לא אוהב לטחון את הבצל יחד איתם, לכן אני קוצץ אותו דק מאוד). מוסיפים את הבירה ואת כל התבלינים, הבצל הקצוץ והפטרוזיליה ומערבבים היטב. לא לדאוג, כמות השומן והבירה תדאג שהבשר לא ייצא דחוס מדי.
2. אם התערובת נראית לכם יבשה ולא במרקם בצקי, מוסיפים מעט בירה לבנה.
3. יוצרים קציצות עגולות ושטוחות, מניחים במקרר לפחות ל-12 שעות.
4. אחרי 12 שעות בקירור, מוציאים וצולים.
5. למרות שהכי טעים להגיש את זה עם שעועית לבנה ואורז לבן, אני לא עמדתי בלחץ והגשתי את זה על חציל בלאדי קלוי על האש, מעוך בכף עץ עם מלח ושמן זית. 
   

• לאתר של רפי אהרונוביץ'