מי גנב ללברון החולצה? מאחורי הקלעים של ההיט
כולם שונאים אותם, אבל להם לא אכפת. איזי עין דור ראה את המופע של כריס בוש, דוויין ווייד ולברון ג'יימס וחשף את סוד ההצלחה של אלופה עתידית. קבלו דירוג עוצמה מיוחד
גם אם זה לא יקרה השנה, מיאמי עוד תזכה באליפות. לחבר קבוצה חדשה לגמרי לוקח זמן, לא משנה עד כמה היא מוכשרת, אבל במיאמי העסק מתחיל לקבל צורה. "עד עכשיו הם במאזן חיובי רק מול אורלנדו כשבודקים את היחס שלהם מול שלוש המוליכות במזרח ושלוש הגדולות של המערב", טען בצדק איתן סקולניק מה'פאלם ביץ' פוסט'.
"רוב הניצחונות שלהם הגיעו מול קבוצות חלשות והמאזן מול בוסטון, להם הם הספיקו להפסיד כבר שלוש פעמים, הוא הכי בעייתי כי מדובר ביריבה הכי חזקה במזרח", המשיך העיתונאי היהודי הצעיר, שמלווה את הקבוצה גם במשחקי החוץ. את לברון ג'יימס, כריס בוש ודוויין ווייד זה ממש לא מעניין. הם בטוחים שהטבעת עוד תגיע והכל רק עניין של זמן.
לברון ג'יימס וכריס בוש בטורנטו. האליפות תגיע מתישהו (רויטרס)
הנה, באינדיאנה הם קלעו 90 מתוך 110 הנקודות של הקבוצה וערב מאוחר יותר, בטורונטו, השלישייה הסתפקה ב-76 מ-103. תכנית החלוקה עובדת מצוין, כשכל אחד מהם תמיד יתרום בין 20 ל-30 נקודות, יוריד לפחות חמישה כדורים חוזרים וימסור לפחות שלושה אסיסטים. אם אחד מהם מתעלה בערב מסוים, הרי שבמשחקים אחרים, העניינים בדרך כלל מתאזנים.
אחווה מתוצרת סאות' ביץ'
לא מעט פעמים ראינו שלישיות שלא מצליחות להחזיק מעמד בגלל מאבקי אגו. נכון לעכשיו, זה ממש לא המקרה במיאמי. זה מתבטא לא רק על הפרקט, אלא גם בחדר ההלבשה ובמסיבת העיתונאים שאחרי המשחק. קרלוס ארויו יושב תמיד ליד ווייד, אריק דאמפיר יושב ואפילו מתקלח עם שקיות קרח ענקיות על הברכיים וכולם תמיד צוחקים עליו. ג'יימס למשל, יצא מהמקלחת וגילה שנגעו לו בדברים. 'מי נגע בפאקינג חולצה שלי?' הוא צעק.
לברון, ווייד ובוש. אין מאבקי אגו בסיפור הזה (גטי אימג'ס)
זה מה שקורה כנראה, כשצבא של עיתונאים נכנס לחדר ההלבשה והבלאגן חוגג. ווייד היה היחיד שניגש אליו להרגיעו ובדרך גם לקח לו את המגשים עם העוף המטוגן. "מה אתה עושה?" מילמל לברון. "אני רעב", השיב דוויין ובלס את המנות של שניהם. בדרכו חזרה הספקתי לשאול את ווייד אם הוא בונה על ה-MVP באולסטאר והוא השיב: "אי אפשר לבנות על דבר כזה. צריך להגיע ולתת את המשחק שלך. מה שיקרה יקרה".
כשלחצתי קצת יותר הוא רמז אולי על מה שמצפה לנו בלילה שבין ראשון לשני: "היו מקרים שבהם שחקנים עבדו בשביל מישהו אחד שהם חשבו שהתואר מגיע לו. נראה מה יהיה". בהתחלה אני מודה שהתרגשתי - לא בכל יום יוצא לפגוש כוכבים ברמה הזו. לאט לאט הבנתי שמדובר באנשים רגילים. אולי יותר שריריים מהאדם הממוצע, אבל רגילים. מסיבת העיתונאים שהגיעה בהמשך, הזכירה לי שהם בכל זאת מיוחדים - רחוקים אלפי שנות אור מהספורטאים חמורי הסבר בארץ הקודש.
כולם שונאים את כריס?
כפי שכולם עבדו בשביל לברון בזמן שהוא ביקר בקליבלנד, כך גם קרה במקרה של בוש, שבדקות הראשונות קיבל הרבה מסירות, בעיקר מקינג ג'יימס. "אין מה להשוות בין מה שהיה בקליבלנד למה שהיה בטורונטו", העיד ווייד, כנראה בצדק. בוש אמנם זכה לשריקות בוז ולכמה כרזות מצחיקות (החביבה עלי - 'שניים וחצי גברים'), אבל הוא עדיין לא לברון.
"הציפייה למשחק הזה הרגה אותי", הודה בוש. "תגובת הקהל הפתיעה אותי, כי בסופו של דבר כולנו בני אדם ודברים כאלה מרגיזים, אבל ניתבתי את האגרסיות האלה לטובת המשחק שלי ולטובת הקבוצה". לברון הוסיף: "רצינו לנצח את המשחק הזה בשביל אחד מהאחים שלנו ועשינו את זה". המאמן אריק ספולסטרה סיכם: "כולנו שמחים בשביל כריס. הוא חיכה למשחק הזה הרבה זמן".
אריק ספולסטרה. יותר חבר מאשר מאמן (צילום: AFP)
המאמן ספולסטרה אגב, בכלל נראה יותר כמו חבר מאשר מאמן. בוש עצמו הסתובב במסדרונות האייר קנדה סנטר, כאילו מדובר בביתו. הוא התחבק עם סדרנים, לחץ יד לעיתונאים שהכיר, אבל גם הגיב בצורה מפתיעה עם הבאזר. במקום לעזוב את הפרקט, בוש הפריח נשיקות לקהל. "אני אוהב אותם והתגעגעתי אליהם", הוא אמר בחיוך במסיבת העיתונאים המדוברת.
באמת? הוא נשאל על ידי אחד העיתונאים. "כן, באמת". זה לא היה קצת סקרסטי? "מה זה סרקסטי?" הוא השיב. "זה סרקסטי כלפי האנשים השליליים וזה היה אמיתי כלפי האוהדים האמיתיים". לברון שוב יצא להגנת חברו כשאמר: "אוהדים מתהפכים מהר, מי כמוני יודע". ההבדל בין השניים אגב, הוא שג'יימס קיבל לפחות כלים להתמודד על אליפות. בוש לא זכה אפילו לזה, כך שעזיבתו היתה כנראה מהלך מתבקש.
פלאש גונב את ההצגה
בוש הוא באמת אדם נחמד, אבל ווייד נהנה מכריזמה שאין ליותר מדי שחקנים. בטורונטו הוא זכה למחיאות כפיים בזמן הצגת השחקנים. "כולם אוהבים אותו. גם בקליבלנד הוא קיבל יחס דומה", העיד ג'יימס בחיוך. ווייד עצמו, נשאל בהמשך איך הוא מרגיש כשהוא צופה בחבריו מתקבלים בקרירות בערי הבית הקודמים שלהם, ושמר על כנות אופיינית.
"אני במיאמי, שזו עיר נהדרת. יותר טובה מטורונטו ומקליבלנד. בלי להעליב", הוא העיד בזמן שבוש תופס את הראש ולברון משפיל מבט שאומר 'תשתוק כבר'. אל דאגה, החיוך השובבי של ווייד שוב עשה את העבודה ואף אחד מהעיתונאים לא ממש התרגש. את מסיבת העיתונאים סיים דווקא ג'יימס, שנשאל אם נראה את חבריו בלונדון 2012.
"אם זה תלוי בי, אני אוהב את לונדון. השאלה היא מה יקרה עם שני החברים שיושבים כאן לצדי", ענה מספר 6 של מיאמי, בתשובה שמספרת למעשה הכל. "זו צריכה להיות אולימפיאדה נהדרת, אבל..." נתקע לפתע לברון ומבטו נעצר לכמה שניות. "אני לא יכול להתעלם מזה", הוא פלט. "מה זה לעזאזל הסוודר הוורוד הזה?" הוא ירה לעבר אחד העיתונאים. "יש לך אומץ".
זה לא נגמר כאן והפלאש עוד הספיק להוסיף דאחקה משלו בעניין הסוודר הוורוד. לכל מי שחשב אחרת, השלישייה שנבחרה כולה בדראפט 2003, נראתה מחוברת, ממש כמו באולימפיאדה בסין שפתחה את הדרך לשיתוף הפעולה המפחיד הזה במיאמי. מיד לאחר המשחק טסו שלושת המוסקטרים ללוס אנג'לס. אחרי הכל, האולסטאר בפתח. ואל תתפלאו אם אחד מהם עוד ייבחר ל-MVP בסוף.
דירוג העוצמה
1. מיאמי היט 15:41 (2)
למרות ההפסד לבוסטון, ההיט סגרו שבוע ענק מבחינתם. "רצינו לצאת לפגרת האולסטאר עם מאזן 0:8 אבל זה נגמר ב-1:7 ושיפור הדרגתי בצורת המשחק שלנו, אז אני בכל זאת מרוצה", אמר ספולסטרה אחרי הניצחון בטורונטו. "הפגרה באה לנו בזמן. חלק מהשחקנים חייבים אותה".
2. סן אנטוניו ספרס 10:46 (1)
בין ההפסד בפילדלפיה בשישי שעבר לזה בשיקגו בחמישי, סן אנטוניו ניצחה בוושינגטון וניו ג'רזי, שנחשבות לשתיים מהחלשות בליגה. אולי הזקנים מתעייפים? את זה נראה אחרי הפגרה, כשקווין דוראנט ואוקלהומה יגיעו לטקסס.
3. שיקגו בולס 16:38 (7)
הקפיצה הגדולה של השבוע. דרק רוז אמר לפני המפגש מול הספרס שמבחינת שיקגו, מדובר ב"הצהרת כוונות". הוא ידע על מה הוא מדבר. 42 נקודות שלו, הפכו את הבולס למועמדים לגיטימיים לתואר במזרח ואת רוז עצמו, ל-MVP אפשרי.
4. בוסטון סלטיקס 14:38 (4)
תנו לשאקיל אוניל, פול פירס, ריי אלן וקווין גארנט יותר שבועות כאלה והם יחייכו. רק שני משחקים היו לסלטיקס השבוע, רגע לפני היציאה לחופשת האולסטאר ובשניהם הירוקים ניצחו בבית. המרשים מביניהם הגיע על חשבון מיאמי, במה שצפוי להיות גמר המזרח.
5. אורלנדו מג'יק 21:36 (5)
גם המג'יק שלחו כוונות השבוע, עם ניצחון משכנע על הלייקרס ואחד צפוי על וושינגטון. דווייט האוורד סיים עם 31 ו-32 בהתאמה, אבל מצד שני, לא ממש בעיה לנצח את הלייקרס בתקופה האחרונה.
6. דאלאס מאבריקס 16:40 (6)
חבר'ה, אתם מבינים שהמאבס במסע של 1:14? אתם מבינים שדירק נוביצקי וחבורתו פתאום במקום השני במערב? אולי הגיע הזמן לקחת ברצינות את הוותיקים שלצד הגרמני. תנו כבוד לג'ייסון טרי, ג'ייסון קיד ושון מאריון המתקאמבק, שנמצא בתקופה אישית אדירה.
7. ממפיס גריזליס 26:31 (9)
לדובים יש השנה קבוצה של לוחמים וב-2011 ממש קשה לנצח אותם. קחו למשל גיבור בלתי צפוי כמייק קונלי, שמנצח את פילדלפיה, או את רודי גיי, שנפצע באותו משחק בכתף במהלך של סל ועבירה ובכל זאת זורק (וקולע) את זריקת הבונוס לפני שהוא עוזב את הפרקט ברבע השני ולא חוזר. ממש דובוני אכפת לי.
8. לוס אנג'לס לייקרס (3)
שבוע שחור לחבורה של פיל ג'קסון, שפשוט מגיעה לאולסטאר הביתי עם הלשון בחוץ. מסע 'הגראמי' בחוץ החל עם ניצחונות מרשימים על ניו אורלינס, ממפיס,
ניו יורק ובוסטון, אבל נגמר בהפסדים כואבים לאורלנדו, שארלוט ואפילו קליבלנד - הקבוצה הגרועה בהיסטוריה להזכירכם. זו אלופה זו?
9. אוקלהומה סיטי 18:33 (7)
לנצח את סקרמנטו פעמיים בשבוע זה לא הכי קשה, אבל להביס את הקינגס למרות 17 נקודות 'בלבד' של קווין דוראנט, זה משהו.
10. פילדפיה 76 29:27 (-)
נכון שפילי עדיין מצויה במאזן שלילי, אבל לאחרונה היא מצליחה לרשום כמה ניצחונות גדולים על יריבות ברמה של אטלנטה, סן אנטוניו ויוסטון. אנדרה איגוודאלה מצא לעצמו חבורה יציבה עם לו וויליאמס, ת'דאוס יאנג וספנסר הוז, שידע לברוח מסקרמנטו בזמן.
לפנייה לכתב/ת 
