הצום הגדול: על אהבה וכרוב ממולא

ימים קשים עוברים על כוחותינו, אין יוצא ואין בא. החופשה הקרובה עדיין נראית רחוקה וכולנו תורמים את חלקנו לסבב המחלות העונתי. אכלנו כל-כך הרבה מרק עוף עד שהרגשתי שאני חי בלול, והרופאה, שהיא גם שכנה ואנחנו נפגשים בקפה כל בוקר, רמזה לי בעדינות שהגעתי לגיל שבו עליי לעשות בדיקות. אין שום בעיה, אמרתי, וכמו רוב הדברים הלא נעימים לא ממש הצלחתי. שבוע אחד פספסתי כי הייתי קצת חולה ופחדתי שזה יפגע במדדים; שבוע שני פספסתי כי הייתי צריך להגיע אחרי 12 שעות צום, השם ירחם, ואני ממש לא זוכר מתי צמתי כל כך הרבה שעות, אפשר לחשוב שאני חולה או משהו; השבוע הגיע יום הדין. השבוע, חזרתי והבטחתי לגברת, לא אשכח לצום, לא אשכח את הטופס בבית, השבוע אני...

אלא שביום שני חל יום האהבה, שאצלנו ובגילנו לא מדובר רק באהבה לבנות הזוג, אלא השכלנו לשלב זאת בחוכמה עם אהבתנו לאוכל ולחברותא. וכך, בהתראה טלפונית קצרה שמערכת הביטחון הייתה גאה אם הייתה מצליחה לרכז כך את כוחותיה בשעת חירום, התרכזו ובאו החברים, אלו שתמיד נכונים ליום פקודה. על הכיריים החדשות (שעליהן עוד אספר לכם בהזדמנות), אלו עם העוצמה האימתנית, הונח ווק ובו מעט שמן זית ובצל ענק אחד קצוץ דק. לאחר מספר דקות הצטרפו אליו פטריות פורטבלו, פטריות יער, מעט מלח ופלפל שחור ועוד שקית פטריות יבשות שהושרו במים פושרים והצטרפו פנימה עם מי ההשריה. עוד קצת שמן זית וכשתי כוסות אורז לבן שנשאר מהתוספת לקציצות של אתמול. לחגיגה הוספנו גם מעט רוטב סויה ושמן שומשום וטיגנו תוך ערבוב, גם הרבה בצל ירוק קצוץ הצטרף, עוד בחישה אחרונה ויש תוספת. מניחים בצד, חותכים לטבעות עבות פלפל שושקה אדום ומניחים על צלחת לבנה לצד עגבניות שרי בשלל צבעים. זילפנו מעט בלסמי משובח וכבר השולחן נראה אחרת.

עכשיו לוגמים כוס מהיתיר קברנה המעולה שמר ק' הביא ברוב חסדו, מברישים מספר נתחי פילה לצמחונים ומספר נתחי סינטה של פרה שלא ספרה נקודות בשומרי משקל מימיה, ומניחים על מחבת הפסים הנאמנה - זאת שמלווה אותי כבר שנים, זאת שאף פעם לא מכזיבה, זאת שאני רק מסתכל בה ונהיה רעב (גם כשאתה מביט במסננת אתה נהיה רעב, הוסיפה העזר שנגדי). צורבים על צד אחד, מוסיפים מעט מלח גס, הופכים לדקה, מניחים על האורז ו... שקט ודממה. רק קולות לעיסה ולגימה. איזו דרך לחגוג את חג האהבה - אהבה לזוגיות, לאוכל וליין טוב.

למחרת בבוקר, עם כמויות היין והבשר שבקרבי, לא העזתי ללכת לבדיקות. מחר, הבטחתי לגברת, מחר, הבטחתי לרופאה שפגשתי בבוקר בקפה. המחר הגיע די מהר. על הבוקר התקשר מר א' ואמר: יש לי צילום בשבילך. לא הבנתי. אז הוא הראה לי בסלולרי נתח של פרה שמנה באופן מיוחד, לפחות כמו אחותה שכיכבה אצלנו במטבח. הנתח הזה היה תלוי במקרר של מסעדת 'מקום של בשר'. השילוב בין מקום עם שם מחייב שמגיש בשר אמיתי לבין התמונה, עשה את שלו. לעזאזל הבדיקות, אמרתי לגברת, יש לנו דייט עם פרה שמנה. עוד אחד? אמרה הגברת, שהקיבולת שלה לא ממש מקצועית כמו שלי. כן, אמרתי, ואני ידוע תור אחד שבחיים לא מאחר לדייט. בשעה 19:55 בדיוק הודיע הגולם על הגעה ליעד. התיישבנו. הזמנו קוקטייל שהוא שילוב של מרטיני וקמפרי, מריר במידה ועל מנת להישאר בעניינים הזמנתי מנת לחם שמגיעה עם שום קונפי וזיתים. טבלתי את קרום הלחם בשמן השום והתענגתי.

משפחת א' התייצבה בהרכב מורחב והשולחן התמלא בסלט שעועית ספרדי, סלט סלק ואגסים. טעים, אבל אני המשכתי עם הלחם ושמן השום, עד שהגיעו פרוסות דקיקות של פיקאניה - אותו נתח מאחורי הפרה החביב עליי במיוחד - שהוגשו בטמפרטורה פושרת. טבלתי 2-3 פרוסות כאלו בשמן השום והרכבתי לעצמי סנדוויץ'. או אז נחתה הפרה על השולחן. היא הגיעה בצורה של צלע אנטרקוט עם העצם ולצידה פורטרהאוס. כבר אז הבנתי, חברים, שכמו בהרבה פעמים בחיים, עיקר הנטל מונח על כתפיי. התחלתי לטפל בבשר ביסודיות, תוך כדי התמקדות ביעד.

ובכן, הפרה הייתה מהטובות, מלאה בטעמים. סיימתי לגרוס את העצמות והתפניתי לשני דברים: לשיחות שולחן נימוסיות וכמובן לטיפול בשתי התוספות הקלאסיות: תרד בשמנת וגראטן תפוחי אדמה, שהיו מצוינות. סלט? שאלה הגברת תוך קרוב הקערה לעברי. לא, אמרתי, משמעת זה משמעת, ואם יש דבר שלמדתי בצבא זה שהכל עניין של שליטה ופיקוד. ובמקרה שלי, שליטה ופירוק. כלומר, שימי לב, אני יכול לשלוט על עצמי לא לאכול סלט, וככה יהיה לי מקום לקינוח. עוגת שחר - גרסה לעוגת הביסקוויטים האולטימטיבית של פעם - הייתה להיט. איני זוכר אפילו מה היו שני הקינוחים האחרים, שכן הייתי עסוק בלהסתכל על העצמות היבשות שנשארו מהפרה השמנה והורחקו ע"י המלצרית לכיוון המטבח. טוב, אמרתי למר א', היה טעים ונעים. בפעם הבאה שאני בא לפגישה עם פרה כזאת, אני מביא תגבורת.

לפני שאספר לכם מה בישלנו למחרת, אזכיר לכם איך ניתן לעשות פורטרהאוס בבית, או מה שאני קורא לו: פיטר לוגר לעניים. הרעיון הוא לצלות נתח פורטרהאוס עבה או כל סטייק אחר עם עצם, מתובל במלח ופלפל, על מחבת לוהטת כ-4-5 דקות מכל צד ולהכניס לתנור ב-200 מעלות עם המחבת, כשמעל הנתח מניחים נתח רציני של חמאה. אחרי 8-10 דקות נוציא אותו וניתן לו להתקרר כמה דקות בצד על קרש, ובינתיים נערבב בתוך המחבת את מיצי הבשר והחמאה עד שיתמזגו, נפרוס בסכין חדה, ננתק את הסינטה והפילה מהעצם (במקרה של פורטרהאוס), נחתוך לנתחים עבים, נסדר חזרה על צלחת ונשפוך מלמעלה את המיצים שנותרו במחבת.

ובמידה ונתקעתם בבית בלי הסטייקים המתאימים או בלי החברה המתאימה, הרי לכם מתכון לכרוב ממולא.

(צילום: index open) 

כרוב ממולא

המרכיבים (ל-6 סועדים):

1 כרוב יפה

למילוי:

600-700 גרם בשר טחון מעורב של בקר וטלה

1 כוס אורז לא מבושל

1 כפית סוכר

מלח ופלפל שחור

2-3 כפות רסק עגבניות

לרוטב:

6-7 בצלים קצוצים

7-8 שיני שום קצוצות

מלח ופלפל שחור

מעט מים רותחים

מיץ מלימון 1

1 כפית סוכר

1/2 קופסת רסק עגבניות קטנה

1 קופסת כרוב כבוש, כולל נוזלים

מעט שמן זית

אופן ההכנה: 

1. עלי הכרוב הממולאים: חותכים את התחתית הקשה של הכרוב, מניחים אותו בתוך סיר ושופכים עליו מים רותחים בשפע. מכסים ומחכים כ-10 דקות. כשפותחים את המכסה, הכרוב ייפתח כמו פרח וניתן יהיה להפריד את העלים.
2. מערבבים את חומרי המילוי וממלאים כל עלה בכף גדושה. מקפלים פנימה את הקצוות ומגלגלים, כך שנוצרים גלילים שמנמנים.
3. הרוטב: בסיר רחב או סוטז' מטגנים את הבצל, מוסיפים שום, רסק עגבניות, סוכר, מלח ופלפל וככוס מים רותחים. מערבבים ומבשלים כ-6-7 דקות.
4. מניחים על הרוטב שבסיר שכבה של כרובים ממולאים, כך שתכסה היטב את כל תחתית הסיר ומעליה מפזרים את הכרוב הכבוש וחוזר חלילה.
5. אם הסיר שלכם צר וגבוה (מה שלא הכי מומלץ לממולאים, כי נצטרך כמות גדולה מאוד של נוזלים על מנת לכסות אותם), חוזרים על אותו תהליך.
6. מוסיפים מלמעלה את מי הכרוב ואת מיץ הלימון, מביאים לרתיחה, טועמים כדי שלא יהיה חמצמץ או מתוק מדי. תמיד ניתן להוסיף מעט מים רותחים.
7. כמות הנוזלים לא צריכה לכסות את הממולאים לחלוטין (לכן כמות המים בהם תשתמשו תלויה בגובה הסיר). מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים מכוסה כ-50 דקות.
   

• כמו כל סוגי הממולאים, זה יהיה הרבה יותר טעים למחרת. במולדת הישנה היו מניחים בין שכבות הממולאים, ליד הכרוב הכבוש, פרוסות של שפק, לשיקולכם. במולדת הישנה גם היו מגישים אותו על ממליגה מקמח תירס עם 2-3 כפות שמנת חמוצה ליד. גם זה לשיקולכם.
  

לאתר של רפי אהרונוביץ'