גיבורה בצרפת: רופאה עצרה שיווק תרופה קטלנית
ד"ר אירן פרשון יצאה לקרב חסר סיכוי נגד תאגיד תרופות ענק, והצליחה להוריד מהמדפים תרופה שגרמה למותם של מאות חולי סוכרת בעלי עודף משקל. "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מביא ריאיון עם הגיבורה הלאומית, שגם כתבה על זה ספר
זאת הייתה יכולה להיות עלילה של סרט מתח הוליוודי, או לפחות דרמה צרפתית איכותית. מקרי מוות לא מפוענחים, תאגיד גדול וחזק, וגיבורה קטנה אחת שנלחמת כנגד כל הסיכויים למען הצדק. וכמו בכל הסרטים, ההוליוודיים לפחות, היא גם מנצחת. ד"ר אירן פרשון כבר נחשבת לכוכבת בצרפת - אבל לא בקולנוע, בחיים האמיתיים. "ארין ברוקוביץ' הצרפתייה" מתרוצצת בחודשים האחרונים מאולפן טלוויזיה אחד למשנהו, נחושה לספר את האמת למי שרק מוכן לשמוע. המאבק שלה נפתח ב.2007- אז עוד התייחסו אליה בספקנות, עכשיו כולם כבר מקשיבים לה.
התרופה גבתה מאות קורבנות
הכותרות בעיתוני צרפת זעקו: "סקנדל." ד"ר פרשון, רופאה בת 47 מברסט, עיר קטנה בצפון המדינה, חשפה את "פרשת המדיאטור" - שערורייה רפואית שלא יורדת מהכותרות כבר ארבעה חודשים. הסיפור כלל מאות קורבנות, ומכנה משותף אחד. ההערכה הראשונית הייתה שכ500- אנשים קיפחו את חייהם לאחר שימוש במדיאטור, תרופה שניתנה לחולי סוכרת בעלי עודף משקל למטרת לדיכוי התיאבון. כעת המספרים נעים בין 500 לאלפיים.
33 שנים שווקה התרופה בצרפת, עד שב2009- הוסרה מהמדפים. במדינות אחרות זה קרה עוד קודם. "התרופה הוצגה על ידי המעבדה כיעילה לאנשים בעלי משקל יתר, סוכרת או יתר שומנים בדם," מסבירה פרשון. "מה שמסביר את מה שקרה אחר כך הוא העובדה שזה לא הוצג כמפחית תיאבון."
ד"ר פרשון נאנחת כשהיא נזכרת במקרה של מטופלת שלה, אם לשלושה ילדים, שאותה ראתה גוועת לנגד עיניה. "היא הגיעה עם בעיות בשסתומי הלב. היא חזרה הביתה, ואחר כך אושפזה חסרת הכרה ומתה. זה קרה מהר, וידעתי שחייבים לנתח את הגופה כדי להבין מה קרה שם. הלכתי לנתיחת הגופה, וזה היה נורא. לראות גופה של אישה שהכרתי ולפתוח את הלב שלה - ממש סיוט."
"הסיפורים היו זהים"
ריבוי מקרי מוות אצל מטופלים שצרכו מדיאטור עורר אצל פרשון חשד. זה התחיל בשנת ,2007 אז החלה לעקוב אחרי המקרים החריגים והקפידה לדווח לסוכנות הממונה על הבטיחות הסניטרית של מוצרים רפואיים. שנתיים אחרי, חיפוש אקראי בארכיון הרפואי הוביל אותה למסקנה חד משמעית: התרופה עלולה לגרום למוות. "חיפשתי מסמכים בארכיון, וראיתי המון תיקים שבכולם היה אותו הסיפור עם המדיאטור," היא נזכרת. "הסיפורים היו זהים: נשים בנות ,60-50 קצת שמנות, שלוקחות את המדיאטור ומתחילות לסבול מקוצר נשימה. הן מאושפזות, ומוצאים בעיה בשסתום הלב. יש כאלה שעוברות ניתוח, יש כאלה שנותרות חולות - וכולן ממשיכות לקחת את המדיאטור. כשראיתי את כל התיקים האלה הבנתי שזה מאוד חמור."
לחולים שלך הפסקת מיד את השימוש?
"כמובן. בכל פעם שמצאנו חולה הפסקנו מיד. ביקשתי מעמיתים לעבודה לחפש מקרים דומים אצל מטופלים שלהם, וזה התחיל להסתובב במעגל מומחי הריאות."
לאחר שלא קיבלה מענה הולם מהסוכנות לגבי הדיווחים שהעבירה, שלחה פרשון לסוכנות מייל בהול המבקש להסב את תשומת הלב למה שמתרחש. "כתבתי להם שזה ממש לא בסדר," היא אומרת. "כבר אז הבנתי שצריך לעצור את השימוש בתרופה." הסוכנות ערכה כנס שבו פרשון הוזמנה לספר על ממצאיה. אנשי הסוכנות הקשיבו לדבריה, אך ביקשו ממנה להעמיק במחקר. "הם לא השתכנעו ולא דאגו, חוץ מאישה אחת שהייתה בכנס ועזרה לנו לערוך מחקר מהיר כדי לתת לסוכנות תשובה מהירה. הייתי מאוד לחוצה. ככל שזה התקדם הבנתי שאנשים ממש נמצאים בסכנה."
כשדרשה מהמעבדה מידע שיסייע לה שבמחקר, קיבלה לדבריה נתונים שגויים. היא סירבה להרים ידיים, ובסתיו 2009 פרשון ועמיתיה הציגו את תוצאות המחקר המורחב. בנובמבר באותה שנה הוחלט לעצור את השימוש בתרופה.
אבל זה לא הספיק לפרשון. ביוני אשתקד היא פירסמה ספר על הפרשה תחת הכותרת "מדיאטור 150 מ"ג." "עם הורדת התרופה מהמדפים לא יידעו את החולים. אמרו לאנשים שלא מייצרים יותר את התרופה, אבל לא אמרו להם שאם יש להם בעיה בלב זה בגללה. חשבתי שדרך הספר אוכל לעורר דיון ציבורי כדי שאנשים ישימו לב."
פרסום הספר לווה בקשיים רבים. כותרת המשנה על הכריכה שאלה "כמה מתים"? ונענתה בתביעה מצד המעבדה. הספר צונזר, ובתגובה שינתה פרשון את כותרת המשנה ל"כותרת משנה מצונזרת." אבל ברגע שהספר ראה אור, הדיון הציבורי שלו כיוונה פרשון אכן התעורר. "העיתונות התעניינה בזה, זה עשה סקנדל קטן," היא אומרת.
מדברת רק על זה מאז 2007
מאז יציאת הספר לאור, לפרשון אין רגע דל. היא פורחת מבחינה מקצועית, ובבית בעיקר מתגעגעים - בעלה וארבעת ילדיה מתלוננים שמאז החלה לעסוק בסיפור אין לה זמן אליהם. "הם הבינו, אבל היה להם קשה ברגעים מסוימים. המשפט הסעיר את המשפחה, והילדים חששו. עכשיו זה כבר הרבה יותר טוב. אני חושבת שהחוויה בטח תשפיע עליהם מאוד. הקטנה, בת ,11 זועמת כי היא חושבת שאמא שלה לא מטפלת בה מספיק." היא לא מנסה להכחיש שהתרופה הייתה בראש מעייניה בשלוש השנים האחרונות. "חברים העירו לי שאני מדברת רק על זה מאז ."2007
בנוסף לעבודתה היא מלהטטת בין מפגש עיתונאי אחד לראיון טלוויזיוני אחר, מדברת על הפרשה ומשווקת את הספר. אנחנו נפגשות בבית קפה פריזאי רגע לפני שהרופאה הלבושה בפשטות מתראיינת פעם נוספת לטלוויזיה.
את לא מתעייפת?
"כן, זה מתיש אותי ללכת לטלוויזיה... מה גם שאין לי טלוויזיה בכלל, אז אני לא רואה את עצמי. אבל אני יודעת שאני בכל מקום."
הפכת לכוכבת של המאבק הזה, יש כאלה שכבר משווים אותך לארין ברוקוביץ'.
"אני רופאה קטנה מעיר קטנה ועמדתי מול מעבדה גדולה, כך שאנשים מופתעים. הפוקוס עליי עזר לאנשים להבין את הסיפור. זו תופעת לוואי שמאפשרת לעשות כותרות מהפרשה הזו. אין לי אמביציות לפרסום, זה שימש אותי לספר את הסיפור וזהו. כשהכל ייגמר אני חוזרת הביתה."
היו רגעים שבהם הרגשת כמו דוד מול גוליית, קטנה מול ענקים?
"כן, לפני שפירסמתי את הספר והייתי לבד עם הצוות שלי. היינו אמורים להוציא את הספר ותקפו אותנו. לא הייתי רגועה כי הזהירו אותי שיהיו לי משפטים שיימשכו שנים."
להרחיק את הרופאים מהמעבדות
ספרה של פרשון התגלגל לידי ז'ראר סאפט, נציג פרלמנטרי שבמקרה או לא הוא קרדיולוג במקצועו. הוא קרא, נכנס להלם ופירסם טור בעיתון "לה מונד," שבו דיבר על התרופה ועל הספר. גם העיתון "לה פיגארו" התייחס לנושא וחשף דוח שהוכיח את הקשר בין בעיות בשסתומי הלב לנטילת התרופה במקרה של חולה בת .64 הפרסומים בעיתונים עוררו את המתים. "הסוכנות התרגזה מהסיפור וביקשה מהביטוח לספור את המתים, אך לא חשדה לרגע שיש כל כך הרבה," אומרת פרשון. "הם מצאו בית קברות."
חשיפת הפרשה גררה עניין ציבורי רב ברופאה, שהפכה למושיעה של חולי יתר לחץ דם ריאתי שהיו בסיכון. מלבד הזמנות להרצות בכנסים רפואיים ולהתראיין בכלי התקשורת השונים, פרשון, שרק לפני מספר חודשים הייתה אלמונית לחלוטין, הפכה לסוג של סלבריטי. "אני מקבלת מאות מכתבים, ואין לי זמן לענות לכולם."
אפילו נשיא צרפת ניקולא סרקוזי - שלפי דיווחים בתקשורת, שימש בשנות ה80- כעורך הדין של המעבדה - לא התעלם מהפרשה. הוא מינה רופאים שיחברו דוח במטרה למנוע מקרים כאלה בעתיד. מהמסקנות עולה הרצון להרחיק את הרופאים מהמעבדות. לפרשון יש ביקורת רבה על הקשר בין רופאים למעבדות ולספקי תרופות". צריך ליצור גבול ברור בין הרופא שרושם את התרופה ובין המעבדה," היא קובעת. "היום יש המון קשר בין השניים. נציגים מסחריים של המעבדה מגיעים לבתי החולים ולמרפאות כדי לדבר על התרופות, וזה משפיע על הרופאים. המעבדות גם מממנות קונגרסים, נסיעות, כינוסים מקצועיים, הן בכל מקום".
בשנת 1995 נאסר השימוש במדכאי תיאבון בצרפת, אך המדיאטור חמק מרשימת האסורים מפני שלא נחשב כמדכא תיאבון. לאחרונה נחשף דוח של משרד הבריאות שמבקר את הסוכנות הצרפתית לבטיחות סניטרית של מוצרים רפואיים, ומפנה אצבע מאשימה גם כלפי מעבדת "סרבייה." לדברי המפקחים, המעבדה ידעה כי מדובר במדכא תיאבון ושיקרה בנוגע לטבע המולקולה של המדיאטור.
בתגובה טענו אנשי "סרבייה" כי הם מופתעים מהאחריות שמטיל עליהם הדוח. עורך הדין של החברה, הרווה תמים, גינה את "הדיאבוליזציה של מעבדות 'סרבייה,' שמסומנות כשעיר לעזאזל." זה לא עזר - ז'אק סרבייה בן ה,88- שעומד בראש המעבדה, נחקר בשבוע שעבר, כמו גם בכירים נוספים ב"סרבייה." פרשון סימנה וי נוסף, אבל גם עכשיו התמונות של מטופליה לא יוצאות לה מהראש. "הקורבנות שהכרתי הניעו אותי להילחם. אני לא גיבורה, אבל זה היה אי צדק נוראי. זה כמו לראות מישהו נדרס ברחוב או להיות עד לפשע ולא לעשות כלום. זה לא יותר מורכב מזה".
לפנייה לכתב/ת 
