עשה לך רב - לא אלוהים

כל מי שרואה את עצמו יהודי שיש לו אלוהים צריך להתנגד להצעת החוק המעניקה חסינות לרבנים על פרסום דברי תורה והלכה, בטענה שאלה "נייטרלים" כמו חיבור אקדמי, ולכן אין בכוונת המשורר משום קריאה ליישום מעשי.

• בואו לדון על פרשת השבוע בפייסבוק של ynet
  

ראשית, בהנחה הזו יש שגיאות בסיסיות בהבנת מידת ההשפעה שיש לרבנים על צאן מרעיתם. אנחנו יודעים ולמודים פסקי הלכה שהביאו למעשים, אנחנו מכירים את התלמיד המעדיף להיוועץ ברבותיו מאשר בהוריו בשאלות שנוגעות לחייו ועתידו, ואנחנו יודעים שצעירים מכירים את המיועדות

שלהם לרב שלהם כדי לקבל את אישורו. לעתים נועצים בו בבחירת שם לילדם הראשון.

לרבנים יש כוח רב על התלמידים שלהם, וטוב שכך - כל עוד מדובר בחינוך למידות, בהקניית ערכים חיוביים או בהעברת ידע.

גם רב הוא אדם

ומעבר לכך, יש כאן שאלה יהודית אחרת: בניגוד לדתות אחרות, ומאמיני כתות למיניהם, אצלנו אין לרב מעמד על-אנושי. הוא לא נשגב מבני אדם. ולצערנו, נוכחנו שלעיתים יש לו אפילו חולשות מסוכנות. הוא יכול לגלות בעצמו נטיות מיניות שונות, יכול להימשך לשוחד, יכול להפליל את חבריו.

אנחנו דורשים מרבותינו לשלם מיסים, למלא חובות, לפרנס את משפחתם. אנחנו דורשים שינהגו בכבוד בבני ביתם, שיאהבו את ילדיהם. אנחנו גם דורשים מהם לציית לחוק. הם לא מעליו. לא מעל חוק האלוהים ולא מעל חוק המדינה. הרב יכול להיות דמות רוחנית נעלה - כל עוד

הוא אדם שתוארו הקנה לו רגישות מיוחדת, השכלה, ראייה רחבה של המציאות, והבנה דקה של בני אדם ומניעיהם - אבל הוא עדיין בן אדם.

הצעת החוק של חברי הכנסת בן ארי ושות' מציבה את הרבנים במקום שבו אפילו התורה לא הציבה אותם. היא מפרישה אותם מן הציבור. הופכת אותם לכוהני דת במקום מורי דרך שהם אמורים להיות.

אני לא רוצה את הרבנים שלי מיוחסים, אני רוצה אותם בתוך עמם. נעלים מתוך עליונות אינטלקטואלית ורוחנית - אבל לא מתוקף זכויות יתר.