תהליך השלום - אסקפיזם עכשיו

לפני כמה ימים נתקע המסמר האחרון בארון המתים החלוד של תהליך השלום. חודשים ושנים הולעט והופחד הציבור הישראלי במוסכמה הכביכול ברורה כי תהליך השלום בלבד מסוגל להזניק את הכלכלה הישראלית קדימה, ועצירתו של תהליך השלום תעצור את הכלכלה הישראלית. דברי ההבל הללו היו חסרי כל בסיס גם בתקופת האופוריה השיקרית של אוסלו בתחילת שנות ה-90', אולם כעת הנתונים הכלכליים מבהירים זאת ללא כל ספק.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה בשבוע שעבר כי המשק הישראלי צמח ברבעון האחרון של שנת 2010 בקצב שנתי של 7.8%, כאשר במהלך כל השנה המשק צמח בשיעור של 4.5% שהינו גבוה מאד וייחודי ביחס לכל הכלכלות המפותחות

 בעולם. השבוע פורסם כי תוצר לנפש בישראל הגיע בשנת 2010 לשיא של כל הזמנים - פריחה כלכלית בכל קנה מידה אפשרי.

הפריחה המרשימה הזאת התרחשה כאשר ממשלת נתניהו שולטת בישראל ולא מתקיים כל תהליך מדיני או מו"מ לשלום. דווקא ברבעון האחרון בו חזרה ישראל לבנות ביהודה ושומרון ועקב כך הפסיקו הפלסטינים את השקר הגלוי שכונה שיחות הקרבה בין ישראל לפלסטינים - זכינו לצמיחה כה חזקה.

לא צריך להיות גאון כלכלי גדול על מנת להבין כי לא שלום ובוודאי לא תהליך מדיני עקר יכולים להבטיח פריחה כלכלית. פריחה כלכלית של ישראל לא התרחשה לאחר חתימת הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן, ובוודאי לא לאחר חתימת ההסכמים עם הפלסטינים. שווקי היעד של מדינת ישראל הינם ברובם שווקי ההייטק של העולם המפותח והמתפתח, ולא שווקי העולם הערבי הפרימיטיבי המושחת והקנאי. הסכמי אוסלו והאוטובוסים המתפוצצים שבאו בעקבותיהם עצרו לחלוטין את הכלכלה הישראלית, ורק הניצחון הצבאי של ישראל את הטרור הפלסטיני איפשר את החזרה לצמיחה כלכלית ורווחה.

יחפש כל קורא בשבע עיניים, אם גורם כל שהוא בשמאל הפוליטי הישראלי המגוייס זה שנים לשווק לציבור הישראלי את "נפלאותיו של השלום" התייחס לתופעה הכלכלית "המוזרה" הזאת של כלכלה פורחת ללא תהליך מדיני - מיותר לציין כי יעלה חרס בחכתו. באתר של מפלגת קדימה עדיין מצטטים בדף הבית את נאום שרון בהקמת קדימה שאמר: הדרך שלנו תיתן לישראל תקווה ...לביטחון אישי, לממשל יציב, לשגשוג כלכלי, לשקט ולשלום'.

קדימה לשמאל

עושה רושם כי קדימה נמצאת בנתק מוחלט מהמציאות וממשיכה ללהג את אותן קלישאות חסרות בסיס ודבקה בהן בקנאות דתית משיחית מסוכנת. התופעה נכונה ביחס לכל מפלגות השמאל הישראלי, אולם ביחס לקדימה מדובר בתופעה שלא ניתן לכנותה אלא כ"פטאלוגית".

אולמרט כראש ממשלה מטעם קדימה, בשלהי כהונתו, חצה את כל הקווים האדומים שעוד נותרו לישראל. הוא הציע לפלסטינים את כל הבקעה, חלקים ממזרח ירושלים, חזרה כמעט לקווי 67', שלטון משותף ובינלאומי בעיר העתיקה, פינוי עשרות התנחלויות על עשרות אלפי תושביהם, הסכמה לזכות שיבה מצומצמת ועוד ועוד. "הפרטנר" הפלסטיני סרב לקבל את ההצעות הללו ופשוט התעלם מהן.

אולמרט בעל כורחו הוכיח שוב, כברק בקמפ דיוויד, באופן נחרץ וברור כי אכן אין פרטנר לשלום. גם כאשר הפלסטינים קיבלו מישראל כמעט את כל מבוקשם - הם סרבו להתקדם לשלום. ניתן לצפות מציפי לבני, ממשיכת דרכו של אולמרט, להסתכל על המציאות בעניים פקוחות ולהכריז כי אכן אין פרטנר לשלום, אין טעם להשחית זמן וכסף על דיוני שלום עקרים וראוי להפנות מבט לאתגרים הקשים הרבים האחרים של מדינת ישראל.

ציפי לבני, מפלגת קדימה ושאר מפלגות השמאל בישראל עדיין מסרבות להכיר במציאות שטפחה על פניהם ההוזות. למרבה הצער במסגרת המסע המשיחי לשלום הם שמחים לאטום את עיניהם ומוחם מההתרחשויות סביבם, וממשיכים להאשים את ממשלת נתניהו באי השגת השלום המיוחל.

ישראל זכתה ביום שישי לווטו אמריקני, שביטל הצעת גינוי פלסטינית במועצת הביטחון כנגד הבנייה

 בהתנחלויות. למרבה הצער ווטו זה אינו מובטח יותר לישראל כבעבר, עקב בוגדנותו של ממשל אובמה כלפי ישראל ונאמניו האחרים באזור. ניתן היה לצפות מהגורמים האחראים בשמאל הישראלי הציוני לגייס את כל כוחם לעזרה בהוצאת ישראל מהבידוד הרב בו היא נמצאת. בידוד זה הולך ומתעצם למרות כל הוויתורים הישראליים המפליגים והסרבנות הפלסטינית הקבועה. בידוד זה ילך ויעמיק כל עוד אויבי ישראל וידידיה יקבלו חיזוק מלבני וחבריה בשמאל הישראלי, המפנים אצבע מאשימה כנגד ממשלת נתניהו תוך כדי התעלמות מוחלטת מהמציאות.