רפה שלי

פסגות הזמר המזרחי הן עולם של גברים (ושרית חדד). חמישה מהם התקבצו באולפן ההקלטות הפרטי של אייל גולן להתחיל בבחירת הזמרת שהוא יפיק לה דיסק. או כפי שירון אילן הבהיר למי שלא מבינה, אייל גולן ישקיע זמן וכסף, ולכן הוא גם זה ששמורה לו זכות הווטו להחליט מי תעבור לשלב הבא.

הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים

לצידו של גולן ישבו - על כיסאות מנהלים שכאלה - יוסי גיספן, עדי לאון וירון אילן, ובהמשך קפץ גם דודו אהרון לביקור, וגם אילנית לוי הגיעה בהפתעה, כי אפילו זמר ענק כמו גולן לא יכול להחזיק שלוש שעות שידור לבד - בעצם, אף אחד לא יכול, ולכן אפשר לסכם במילה אחת: מייגע. ובכל זאת, כיון שזה פרק ראשון של "אייל גולן קורא לך", וכיוון שנחשפו בו (לא בכוונה) לא מעט מבני כוח ותבניות חברתיות, היה מרתק.

גולן. המלך עירום? (צילום: יוסי צבקר)

כדי להצליח בעולם המר המזרחי צריך קרחת ועגילי יהלומים בתנוכים. לדודו אהרון עדיין אין קרחת, אבל עם השנים, כנראה, היא תבוא: יוסי גיספן היה היחיד באולפן שתנוכיו לא נוקבו עדיין. כדי להיות מועמדת ראויה לתוכנית צריך החלקה יפנית וידיעה ברורה מיהי זמרת מזרחית ומי לא. חלק מן המועמדות חשבו שהן כן והתברר שהן לא.

למה? אף אחד לא הסביר: זהו ככל הנראה סוד השמור רק לבעליו, ובתואר הזה לא תזכה מי ששרה טורקית או יוונית, אבל נורן מסעוד מיפו עלתה לשלב הבא, למרות שהיא שרה היטב רק בערבית. רוב המועמדות מגיעות מן הפריפריה: כרמיאל, אילת, אופקים, באר שבע. הגברים באולפן משדרים עושר, הביוגרפיות של הנשים - את ההיפך הגמור. הנה מאבטחת, הנה ספרית, הנה מזכירה במשטרה.

אישה, כמעט אדם

הגברים יושבים, הנשים עומדות לפניהן ונחשפות רק כשהם רוצים. מעולם לא ראיתי משהו כל כך אנטי-טלוויזיוני כמו הפטנט בו המועמדת שרה מאחורי תריס סגור, שמאפיל על קיר הזכוכית בין כוך ההקלטות לבין חדר הבקרה של האולפן, כשהיא לא יכולה לראות את השופטים: בנוסף, בעת שהיא שרה הצופים נחשפים רק לגבה ולאחוריה מפני שזה מה שהמצלמה מראה.

אי אפשר לראות הבעות פנים ושיאים של רגש עד שהשופטים מחליטים שזהו, הם שמעו מספיק, מפסיקים אותה באמצע הפראזה - ואז התריס מתרומם באיטיות חשמלית מעצבנת והיא נקראת לצאת מן הכוך, עוברת דרך פרוזדור ארוך וסוף סוף עומדת לפניהם, כמעט כמו אדם מן הישוב, אבל רק כמעט - מפני שהיא אישה.

אהרון. גם הוא בחבר'ה (צילום: דור מלכה) 

בזמר המזרחי, הנשים שבשירים לעולם הן בריות קסומות ויפהפיות, רבות כוח ומסתוריות, מכשפות ומנחמות. הגבר השר את תהילתן לא יכול בלעדיהן ויעשה הכל למענן. בחיים - או לפחות אצל אייל גולן - המצב קצת שונה, למשל כשמתברר כי לאחת המועמדות יש ילדים, מה שלדעתו של ירון אילן מייד פוסל אותה מהשקעה של אייל גולן כי איך, איך תתמסר לעבודה קשה של הקלטות כשיש לה ילדים?

לאולפן ההקלטות או למטבח?

לגולש האלמוני שהעיר לו על זה בפייסבוק במהלך התוכנית וזכה לסוג של התנצלות מתפתלת ומזלזלת גם יחד, צריך לומר רק - כפרה עליך, נשמה - אבל נדמה לך שהצלחת לשנות משהו בחשיבה של מר אילן? או של הגברים שסביבו, שלא העירו לו מייד?

מרוגשות ומגומגמות, חסרות נסיון ולרוב חפות מהשכלה מוסיקלית מסודרת (חוץ מבוגרת רימון אחת, אבל היא לא שרה מזרחית) הן זוכות לחיבוק מהמלך וליותר מדי "את מתוקה" ו"את מקסימה" וקצת יותר מדי מבטים שאומדים את הסחורה מלמעלה למטה, באופן כה בוטה וחשוף, עד כי בצופה (פ' בקמץ) מתעוריים געגועים ל"כוכב נולד", מפני ששם לפחות לא רואים רמות כאלה, או תהומות כאלה, של דיכוי נשי.

ושם איכשהו מיטשטשת התחושה שמדובר בעסק משפחתי, באמת לא מאד שונה מפנצ'ריה משגשגת,

 בה בעל הבית מחליט, השותפים הזוטרים שלו מזמרים את תהילתו והמועמדת לעבודה פקידותית לעולם לא תבין מדוע לא התקבלה.

אייל גולן מצליח לתפקד בתוך המערך הזה בנינוחות ובמתק-חיוך. אבל כשהוא אפוף בתהילתו ובתמונותיו על כל קיר, נישא על גלי ההערצה של המתמודדות וגם של גרושתו שמגיעה לאולפן ומנסה להפתיע אותו בשירה, באמת אין סיבה שלא להרגיש על גג העולם.

רק בדואט יפהפה עם דודו אהרון, שבא לאולפן לעשות כבוד ולקדם שיר חתונה חדש - בו האשה היא יצור קסום שהוא יעשה הכל למענה - נחשף קושי מסוים: בעוד שקולו של אהרון מחליק בטבעיות וללא מאמץ מגרונו המופלא, ורידים משתרגים ופועמים במצחו של גולן, גידים מאיימים להתפקע – והקסם פועל. יש מלך, ולמועמדות שעדיין רוצות להתקבל לעסק צריך לומר – הוא לא מחפש מלכה.