בקריית שמונה המובטלים ממתינים לממשלה
לצד השקט הביטחוני בקריית שמונה, מורגש כאב על אובדנם של אלפי מקומות עבודה. בעיר יש כ-190 עסקים קטנים ומפעלים, אך תושבים רבים מחפשים שם תעסוקה זה זמן רב ללא הצלחה. "רק כשיש בחירות זוכרים אותנו", מספרת ענת, מובטלת ותיקה
פרנסי העיר קרית שמונה בה מתגוררים כיום כ-22,400 תושבים עסוקים בימים אלה בפעילות נמרצת מול משרדי הממשלה. זאת, על מנת לקדם יוזמות להבאת מפעלים ועסקים חדשים במקום אלו שסגרו את שעריהם בחודשים האחרונים. השקט השורר בגבול הצפון מאז סיום מלחמת לבנון בקיץ 2006, הרחיק את קרית שמונה מהכותרות הראשיות בחדשות והיא זוכה לעדנה בעיקר בשל הצלחת קבוצת הכדורגל העירונית המודרגת בצמרת ליגת העל.
בעיר חוו לצד השקט הביטחוני גם כאב על אובדן אלפי מקומות עבודה עם סגירתם וקריסתם של מפעלים ועסקים כמוחנית סיבים, גילון, מתפרת שוקורון, אטמור - והאחרון שבהם הוא מפעל גיבור ספורט. לצד זאת יודעים בעיר להציג לראווה 33 מפעלים ו-150 עסקים קטנים ובינוניים הפועלים באזורי התעשייה בצפון (עצמאית) ובדרום (בשיתוף המועצה האזורית גליל עליון).
בין המפעלים המרכזיים: נביעות, אלקו גליל, סימת, מיגדה, גליל כימיקלים ורימון פלסט. איזורי התעשייה מניבים יותר מ-2,000 מקומות עבודה ועוד מאות מתפרנסים ב-37 מפעלי הקיבוצים ובשבעה מפעלים באזור התעשייה תל חי הסמוך לעיר. האבטלה בבית הגליל העליון מגיעה ל-5.1%, נתון נמוך מהממוצע האזורי והארצי כאחד.
מסיימים את הלימודים - ועוזבים
בקרית שמונה פעולת בימים אלה במרץ רב תוכנית בשם "רשות מקדמת תעסוקה" השייכת למרכז הצעירים בעיר. מנהל התוכנית תומר מדר סיפר ל-ynet: "נתון האבטלה הנמוך בעיר מחסיר את הצעירים הרבים שמסיימים את לימודיהם במכללת תל חי עם תארים אקדמיים בכלכלה, עובדים סוציאליים, חינוך ומדעי המחשב שלא מוצאים כאן את פרנסתם וכן את אלה שלא זכאים לקבל דמי אבטלה".
לדברי מדר, "מרבית המפעלים נותנים כיום מענה לעובדים בתחומי הייצור וחשוב להביא מפעלי עוגן לאזור דבר שיעודד צעירים להגיע ולהקים כאן את ביתם."אנחנו פועלים בשיתוף משרד התמ"ת והעירייה לקדם פרויקטים רבים שתפקידם לתת מענה לתחום התעסוקה בעיר וליצור מקומות עבודה עם דגש על יציבות כלכלית לטווח ארוך".
המדינה קיצצה - בעלי ההון תרמו
בשנים האחרונות בשל קיצוצים ממשלתיים היו אלה הגורמים הפרטיים והעמותות שנחלצו לסייע להנהלת העיר לקדם פרויקטים בתחומי החינוך, התרבות, הספורט, הרווחה, הקליטה והתיירות. הספרייה העירונית פועלת בסיוע בנק הפועלים, קבוצת הכדורגל בתמיכת איש העסקים איזי שירצקי, קרן רש"י, מגבית קנדה, הסוכנות היהודית וקבוצת IDB של נוחי דנקנר, מסייעים בפרויקטים בקהילה ובמתן מלגות.
ראש עיריית קרית שמונה, ניסים מלכה, פועל בימים אלה מול משרדי האוצר והתמ"ת על מנת להשיג אישור להבאת מפעל איתוראן מאזור לקרית שמונה דבר שצפוי לבשר על 400 משרות חדשות לתושבי העיר. עם זאת, נסיונותיו אלו נתקלו בקשיים בירוקרטים.
"לא לשכוח את קריית שמונה"
"מעבר החברה לקריית שמונה יהווה את הסנונית הראשונה לחברות נוספות שיגיעו לעיר דבר שעשוי לשדרג באופן משמעותי את העיר. אם הממשלה לא תסייע לחברת איתוראן לעבור לקריית שמונה, אף חברה אחרת או מפעל אחר לא יגיעו לעיר. אנחנו לא דורשים מהממשלה שתביא לנו מפעלים לעיר, אלא שלא תמנע מהם מלהגיע", אמר מלכה ל-ynet.
חיים דוד, שכיהן שנים רבות כיו"ר מפעל גיבור ספורט שבשיאו העסיק כ-2,200 עובדים מנסה לשמור על אופטימיות. "עצוב לשמוע על מפעלים שנסגרים אבל ישנה תקווה שחדשים יגיעו ויתנו מקור פרנסה למאות עובדים, חלקם כאלו שאיבדו את העבודה ויש להם משפחות עם ילדים קטנים לפרנס. אני פונה לממשלה לא לשכוח את קריית שמונה ולסייע לה".
על אף שנתוני האבטלה בעיר נמוכים במעט מהממוצע הארצי, מאחורי המספרים ישנם אנשים המעוניינים לחיות במקום ומתקשים למצוא פרנסה. המקרה של ענת, שאיבדה את עבודתה באחד המפעלים בעיר לפני כשנה וחצי ומאז לא מצאה עבודה מייצג רבים. "אנחנו אוהבים את הגליל ורוצים להיות כאן אבל רק שיש בחירות זוכרים אותנו. חשוב שהדיבורים וההבטחות על חיזוק הגליל לא יישארו מזכרת בארכיון של העיתונים וערוצי הטלוויזיה", היא אומרת.
"אני מובטל ואשתי משתכרת שכר מינימום"
גם ציון יוסף, אותו אנו מוצאים יושב בבית קפה בקניון נחמיה שבצפון העיר ומביט במודעות הדרושים, מתקשה להתנחם בנתוני האבטלה הנמוכים יחסית. "כשמדברים על אחוזי אבטלה זה נשמע מעט, אבל בשביל כל משפחה שבה אחד מבני הזוג מובטל אז מדובר בעולם ומלואו".
יוסף מצביע לעבר מודעות הדרושים ואומר, "תראה מה זה, ת"א, ר"ג, חיפה, נתניה, חדרה, חולון. אין שום דבר בפריפריה, פה רק סוגרים. אני מקווה שממשלת ישראל תבין שאנחנו לא נוכל הרבה זמן לשבת ולשתוק. אני מחפש עבודה כבר 4 שנים, יש לי 3 ילדים ואשתי משתכרת שכר מינימום".
תנועת האנשים בעיר דלילה. הקשישים נמצאים בפעילות, הילדים בבתי הספר ובגנים, הסטודנטים במכללה ואלה שמסתובבים מנסים בעיקר להעביר את הזמן בתקופה בה הם מחפשים לעצמם מקור פרנסה חדש בקצה הצפוני של מדינת ישראל. כולם מדגישים שהם לא דורשים עשרות אלפי שקלים בחודש או אחזקת רכב, הם מבקשים בסך הכל להרוויח את לחמם בכבוד ולמצוא עבודה במקום בו בחרו להקים את ביתם.
לפנייה לכתב/ת 
