פה זה לא מצרים: מבחן השבטים של קדאפי
42 שנה הצליח שליט לוב עם מניפולציות ושוחד לגרום לשבטי ארצו לסור - פחות או יותר - למרוּת השלטון המרכזי. כעת, כשהכל מתפורר, ייתכן שהמדינה אינה בדרך להפיכה, אלא לאנרכיה. כשקדאפי יידע בבירור מי נאמן לו והנשק הגדול יוטל למערכה, זו עלולה להיות מלחמת אזרחים אתנית, כמו שידעה לבנון
בנאומו אמש (יום ג'), שבו הדגיש מועמר קדאפי כי אין בכוונתו לפרוש מתפקידו כשליט לוב, הוא הבהיר למפגינים: "ארצכם אינה מצרים ואינה תוניסיה", רמז לשתי המדינות שבהן הצליחו בשבועות האחרונים התקוממויות עממיות להביא להדחת הנשיאים. ואכן, לוב אינה מצרים ואינה תוניסיה. זו גם הסיבה לחשש העולמי שבמקום להפיכה, המהומות בשטחה יובילו למלחמת אזרחים ארוכה ומתמשכת.
בבסיס החשש הזה עומדת העובדה שאם בקהיר ובתוניס האליטה הצבאית היא שהכריעה בסופו של דבר את גורל המחאה העממית, בארצו של קדאפי זהו המבנה השבטי - הסבוך בהרבה - שעשוי לקבוע כיצד תסתיים ההתקוממות. קדאפי הצליח לשמור על תפקידו כשליט במשך יותר מארבעה עשורים במידה רבה הודות ליכולתו לתמרן בין השבטים השונים - יותר מ-20 במספר - המהווים את מרכזי הכוח במדינה השמרנית, המדברית והמיושבת בדלילות.
היסטוריונים מסבירים כי לאורך השנים כונן קדאפי בריתות עם שבטים בדרגת נאמנות שונה בעזרת הטבות כלכליות, קשרי
נישואין ואיומים להשתמש בכוח. אף שסגנון החיים השבטי בלוב פחת בעשורים האחרונים לאור תהליך האורבניזציה, שהושפע מההכנסות מנפט, מבני כוח מסורתיים עדיין קיימים בה כנראה מתחת לפני השטח, וכעת גורלו של מי שנראה עד לפני שבוע כעוד רודן מזרח-תיכוני שכיסאו יציב למדי, תלוי במידה רבה במידת הנאמנות של השבטים לו.
במצרים ובתוניסיה הצבאות היו הכוח הפוליטי החזק ביותר, והעובדה שהם השתמשו בכוח "מתון" יחסית ולא היו נכונים לירות למוות במפגינים בני עמם לאורך זמן, הקלה במידה רבה את הדחת חוסני מובארק וזין אל-עבדין בן-עלי. בלוב, לעומת זאת, הכוח המבוזר והעובדה שמתחת למערכת המדינתית יש בכל אזור גם גורמי כוח שבטיים שהאינטרסים שלהם מנוגדים, עלולה לדרדר את המדינה לשפיכות דמים איומה בהרבה מזו שמתחוללת בה כעת.
אובדן שליטה בגבול עם מצרים
השקפת העולם השבטית בכל הנוגע לפוליטיקה בלוב הושפעה עמוקות מהאלימות שידעה המדינה הצפון-אפריקנית בהיסטוריה המודרנית, במיוחד במהלך הכיבוש האיטלקי בשנים 1912-1943. הכיבוש הקולוניאלי גרם לרבים מזקני השבטים להירתע מהרעיון של שלטון מרכזי, ולכן היה צורך לשכנע אותם כי המערכת החדשה בראשות קדאפי מיטיבה עמם.
"בלוב, תהיה זו המערכת השבטית שתקבע את מאזן הכוח ולא הצבא", מסבירה אליה ברהימי, ראש התוכנית ללימודי צפון אפריקה בבית הספר לכלכלה בלונדון. "אני סבורה שנחזה בעריקה של כמה מהשבטים המרכזיים, אם זה עדיין לא קורה. נראה שקדאפי כבר איבד את השליטה על מזרח המדינה, שם הוא מעולם לא היה אהוד ומעולם לא הצליח לייצב את שלטונו".
מזרח לוב הוא האזור העשיר ביותר בנפט במדינה. סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה אתמול כי נראה שכוחותיו של קדאפי נטשו את עמדותיהם בגבול עם מצרים, שנמצא כעת בידי גברים חמושים באלות וברובי קלצ'ניקוב, ואלה אמרו כי הם מתנגדים לשלטונו. לא ברור מי הם אותם אנשים, ולהוראותיו של מי הם נשמעים.
בניסיונו לכרות בריתות התמקד קדאפי בעבר בשבטים באזור טריפוליטניה, שבאגן גרמיס שבו נמצאים כמה ממאגרי הנפט הגדולים ביותר של המדינה. קדאפי עצמו משתייך לשבט קד'ד'פה, שבסיסו נמצא סביב העיר סירת שבצפון לוב, לחופי הים התיכון. מיקומו זה - בלב אזור עשיר בנפט - הקנה לשבט את מעמדו הרם למרות גודלו הצנוע. צאצאי השבט טוענים כי אילן היוחסין שלהם מוביל ישירות עד למוחמד, נביא האיסלאם.
איך ינהגו השבטים הגדולים?
מומחים מסכימים באופן כללי כי חלק מהאסטרטגיה של קדאפי בדרך לשמירה על השלטון הוא הניסיון לשמור את שבטו שלו בעמדות החשובות. גורמי מפתח במשפחת קדאפי מפקדים לפי דיווחים על מערכים צבאיים משלהם, שגם החברים בהם משתייכים לאותו שבט קד'ד'פה. בעבר היה זה שבט של רועי צאן, שנדחק לשוליים על ידי המשטר המלוכני ששלט בלוב עד 1969, אך הותר לו להצטרף לכוחות המזוינים ולמשטרה, שנחשבו באותה העת לארגונים משניים בחשיבותם.
קדאפי, שהתקדם בעצמו דרך המערכת הצבאית, ניסה ככל הנראה לסרס אותה כדי למנוע ממפקדים יריבים לאיים עליו. ב"ספר הירוק" שפרסם, ושבו שטח את השקפת עולמו לגבי הפוליטיקה ומערכת הממשל, הבטיח השליט הלובי לשים קץ לשבטיות, אך לדברי מומחים - מאז הוא רק ביצר אותה.
על-ידי קידום בני שבטו ומשפחתו קיווה קדאפי שהם יערבו לביטחונו האישי ולביטחון ממשלתו. יחד עם זאת, לא נראה כי
הנאמנות הזו לבדה תספיק לקדאפי כדי לשמר את שליטתו במדינה כולה. חשוב יותר הוא האופן שבו ינהגו כעת שבטים אחרים, כמו למשל שבט ווַרפַלַה, שמיליון מתושבי לוב - שסך כל תושביה עומד על שישה מיליון - משתייכים אליו. שלשום אמר אכרם אל-וורפלי, בכיר בשבט: "אנחנו אומרים לאח קדאפי, ובכן, שהוא אינו עוד אח. אנחנו קוראים לו לעזוב את המדינה".
לפי שמועות, הדיכוי האכזרי של ההפגנות מצד משטרו של קדאפי כבר גרם למנהיגי כמה שבטים נוספים לנטוש בריתות קודמות. שלשום איים שבט זווייה להפסיק את הזרמת הנפט אם המשטר לא יחדל מהשימוש באלימות. עם זאת, חשוב לזכור כי השבט הזה שוכן באזור קורינייקה ובאזור אל-כופרה, שתוצר הנפט שלהם קטן מזה של שאר אזורי המדינה.
המחיצות המסורתיות קרסו
"קדאפי ביטל במידה רבה את המבנים השבטיים הצבאיים הישנים, אבל סביר להניח שלא תהיה להם בעיה למצוא נשק", אומרת ברהימי, "עריקות מהצבא יהיו גורם מכריע בכל הקשור לזה". בימים האחרונים כבר דווח על חיילים שהצטרפו למפגינים, ואפילו על טייסים שסירבו להפציץ פעילי מחאה, ולכן טסו למלטה וביקשו שם מקלט מדיני.
לפי שמועות שמתרוצצות בלוב, בשנות ה-90 נאלץ קדאפי להשתמש בטייסים שכירי חרב מסרביה, כדי להפציץ אזורים אזרחיים שבהם התקוממו חמושים איסלאמים. גם כעת יריביו של קדאפי מאשימים אותו כי הוא מייבא שכירי חרב ממדינות אחרות באפריקה, חלקם "בוגרי" מלחמות אזרחים במערב היבשת, כדי להיאבק ביריביו ולטבוח בהם ללא רחמים.
לאורך השנים יישם קדאפי מדיניות של "הפרד ומשול" כלפי השבטים, תוך הוא משחד מנהיגי שבטים חשובים, אבל בשנים האחרונות, אמרו גורמים בלוב, השליטה שלו עליהם נחלשה, והאירועים האחרונים עשויים להאיץ את התהליך הזה. לפי דיווחים מהמדינה, גם שבטים גדולים כמו מגרהי ואחרים, שזכו בעבר לפריבילגיות מקדאפי בדמות מתן סמכויות וכסף, כעסו
על מהלכיו האחרונים, ולראשונה זה עשורים המחיצות ביניהם קרסו.
מומחים מאמינים כי אם קדאפי יצליח לשכנע שבטים אחרים להישאר נאמנים לו, הוא ינסה לחמש אותם ישירות, ובכך יגביר את הסכנה לסכסוך אתני שיקרע את המדינה, יגרום לפליטים להימלט למדינות שכנות ויפגע באספקת הנפט. כשהנשק הגדול יוטל למערכה, והשבטים יפנו אותו זה כלפי זה ביתר שאת, כולם חוששים, עלולה לוב להידרדר למלחמת אזרחים עקובה מדם, בנוסח זו שידעה לבנון.
לפנייה לכתב/ת 
