לפני שיהיה מאוחר מדי: מטפלים במכורים למין
התחככות בנשים באוטובוס, צריכה של חומרים פדופיליים ואוננות יתרה - כל אלו הן התנהגויות מיניות המצביעות על כך שאדם עלול להפוך לעבריין מין. מרכז חדש שנפתח בביה"ח "אברבנאל" שם לו למטרה לטפל באותם אנשים, רגע לפני שההפרעה תהפוך לעבירה
עבריינות מין נחשבת בחברה המערבית לאחת העברות הקשות שיש. פדופילים, אנסים ואפילו מציצנים - כולם מוקעים מהחברה במקרה והם נתפסים. אך אדם צריך לעבור דרך ארוכה מהיותו בעל סטייה מינית עד להפיכתו לעבריין מין. וכך, למרות שמדינת ישראל משקיעה כספים רבים בטיפול ובענישה של עברייני המין, היא לא מתייחסת כלל לניסיון למנוע את המעשה באמצעות טיפול באותם אנשים.
אל החלל הזה נכנס מרכז חדש שהוקם לאחרונה על ידי הפסיכיאטר פרופ' פטר סילפן, בשיתוף פעולה עם בית החולים "אברבאנל" ואגודת הידידים של בית החולים. סילפן, שהיה בעברו מנהל המב"ן (מרכז בריאות הנפש) של שירות בתי הסוהר הבין במהלך עבודתו כי ישנה בקרב אותם אנשים תופעה של "החמרה". הכוונה היא שהם מתחילים בקטן, למשל בשימוש בחומר פורנוגרפי, ולאט לאט השימוש הופך יותר ויותר קשה, עד שהם מתחילים לפעול בדרך של עבירות מין. הרעיון העומד במרכזו של המרכז החדש הוא לטפל בבעיה בטרם ביצוע העבירות, כך שלא יהיו לה קורבנות.
"המרפאה שלנו מחולקת לשתי קבוצות", מספר פרופ' סילפן. "קבוצה אחת מורכבת מאנשים שיש להם התנהגות מינית שמביאה אותם להנגשות עם החוק, והם מקבלים אצלנו טיפול מסוג אחד. הקבוצה השנייה, שהיא ייחודית למרכז שלנו, מורכבת מאותם אנשים שלא התנגשו עם החוק אבל הם סובלים מכל מיני מחשבות, כפייתיות או לא כפייתיות, הגורמות להתנהגות מינית לא תקינה. אנחנו רוצים לטפל בהם לפני שזה הופך להיות מאוחר מדי".
"מקווים למנוע את ההתדרדרות"
כיום ישנם במרפאה 12 מטופלים, כולם גברים, שהגיעו בשל התנהגות שכזו. הם הגיעו לאחר שחשו שהדחף משבש להם את החיים ומפריע להם בתפקוד, ובשל החשש שללא טיפול הם יפגעו בחפים מפשע. ישנם גם מטופלים שהגיעו בעקבות לחץ של בני המשפחה, שאיימו לנתק עימם את הקשר אם לא יפנו לטיפול.
"ישנם כמה גורמים שיכולים להביא את אותם אנשים אלינו", אומר פרופ' סילפן. "אלו אנשים שהם בסך הכל נורמטיביים, אך הם חשים שיש להם כל מיני דחפים או נטיות שיכולים לסבך אותם, וזה מכניס אותם ללחץ אטומי. מדובר באנשים רגילים, שיש להם משפחות, הם עובדים ויש להם השכלה גבוהה, וזה גורם להם לתחושת מועקה".
סיבה נוספת שדוחפת אנשים לטיפול במרכז היא הפחד. "בגלל שמדובר באנשים נורמטיביים למדי הם לא רוצים להסתבך. הם מקווים למנוע את ההתדרדרות. הם חוששים שהם עלולים לפגוע בילדים שלהם או בילדי השכנים. העיקרון הוא שיש מוטיבציות שונות להגעה אלינו, אבל מה שמשותף לכולם הוא שהם רוצים טיפול".
-כיצד נערך הטיפול בהם?
"הטיפול מתחיל בתהליך אבחון מאוד מדוייק. אנחנו בודקים את קורות החיים של אותו מטופל, את ההתפתחות הסקסואלית. אנחנו מנסים להבין את המעשים ואת צורת החשיבה שלו. אנחנו גם פונים לקבל תגובות מהסביבה, כי אנחנו מאמינים שמדובר בבעיות שמשפיעות על כל בני המשפחה.
"אחרי שאנחנו מגיעים לאבחנה אנחנו מכינים תוכנית טיפולית, שהיא מאוד אינדיווידואלית. חלק מהטיפול כולל חינוך מיני, כי ראינו שיש פעמים רבות בעיות בחינוך המיני של אותם אנשים. העיקרון הכי חשוב אצלנו הוא הגמישות וההתאמה של הטיפול לכל אחד. אם נראה שיש צורך בטיפול שעדיין אינו קיים, אנחנו ניצור אותו".
התוכנית הטיפולית כוללת שלושה אלמנטים: טיפול פסיכאטרי, טיפול תרופתי להפחתת הדחף המיני (שמוכר יותר בתור "סירוס כימי") וטיפול נפשי. המימון, לפחות כרגע, הוא ברובו על גב המטופלים. אמנם קופות החולים משתתפות בטיפול הפסיכיאטרי והתרופתי, אך בטיפול הנפשי, שהוא חלק חשוב בתוכנית, אין השתתפות כלל ועלותו עומדת על מאות שקלים מדי חודש.
"ההיסטריה החברתית מונעת טיפול"
לדברי פרופ' סילפן כיום הבעיה העיקרית שעומדת בפני אותם אנשים שזקוקים לטיפול היא דווקא החברה. "יש היום היסטריה חברתית סביב כל הנושא הזה, וזה מרתיע את האנשים", הוא מסביר.
"אני רוצה שהחברה תכיר בכך שאותם אנשים עם בעיות של פתולוגיה מינית הם בדיוק כמו כל אדם עם בעיות אחרות. אך לצערי היום עושים סטיגמטיזציה חברתית בנושא הזה, וזה פועל לרעתנו".
-למי היית ממליץ לגשת לטיפול שכזה?
"לכל מי שחושב או מרגיש שיש לו לחצים מיניים שהוא לא יכול להתגבר עליהם, וכתוצאה מכך הוא מתנהג בצורה לא נורמטיבית. מדובר באנשים שנדחפים בכוונה אל נשים באוטובוס, שמקבלים סיפוק מיני רק מלגעת בבגדים של אישה, שמתעסקים יותר מדי עם פורנוגרפיה באינטרנט, מבלים שעות רבות בשיחות סקס בטלפון או שעוסקים באוננות יתרה, יותר מאשר ביחסי מין רגילים. השלב בו אדם צריך להבין שהוא זקוק לטיפול הוא הרגע שבו הפעילות הזו מפריעה למהלך החיים הרגיל שלו. לצערי כיום אותם אנשים לא מגיעים לטיפול גם בגלל שפעמים רבות הם כלל לא יודעים שיש להם בעיה".
לפנייה לכתב/ת 
