"כופר חניה": אולי מגיע לכם כסף בחזרה
אם קניתם דירה בבניין חדש, והעירייה גבתה ממכם "כופר חניה", שמטרתו לממן הקמת חניון קרוב לביתכם, כדאי לשים לב שהיא באמת בונה אותו. שמואל ודבורה צימירינג תבעו את עיריית ת"א על חניון שלא נבנה וקיבלו יותר מ-50 אלף שקל
ב־2007, אחרי שחלפו כבר 15 שנה מבלי שהעירייה הקימה חניון ציבורי בקרבת ביתם, תבעו אותה בני הזוג בדרישה שתשיב להם את כספם, לאחר שלא השתמשה בו למטרה לשמה גבתה אותו. באחרונה פסק בית משפט השלום לטובתם, והורה לעירייה לשלם להם את כל הסכום בצירוף ריבית בשיעור של 0.5% לחודש, ובתוספת של הוצאות משפט בסך 7,500 שקל. החניון שלא נבנה עלה לעירייה הרבה כסף, יותר מ־50 אלף שקל.
הנה מידע שהרשויות המקומיות, ובראשן עיריית תל־אביב, לא רוצות שתדעו. אם הרחבתם את דירתכם בעבר ושילמתם לעירייה דמי השתתפות בהקמת חניון ציבורי, יכול להיות שמגיע לכם כסף בחזרה. רשויות נוספות שגובות כופר חנייה הינן בין השאר עיריות ירושלים, חיפה, אשדוד, פתח־תקווה, ראשון לציון ואשקלון.
התנאי להחזרת הכסף? אם לאחר עשר שנים מאז ששילמתם לרשות המקומית שלכם את "כופר החניה" עדיין לא הוקם חניון ציבורי במרחק של עד 350 מטר מביתכם, אתם זכאים לקבל את הכסף בחזרה בצירוף ריבית והצמדה.
בעבר נדרש לנושא מבקר המדינה. לפי דו"ח שפירסם בשנת 2006, התברר כי בין השנים 1993 ל־2005 גבתה עיריית תל־אביב כופר חנייה בסך של כ־58.6 מיליון שקל, עבור הקמת 3,633 מקומות חניה חדשים. מרבית החניונים הציבוריים שהתוכניות להקמתם אושרו עוד בתחילת שנות התשעים לא הוקמו. מכאן שהעירייה והוועדה המקומית לא עמדו בהתחייבויותיהן כלפי רבים מתושבי העיר שנגבה מהם כופר חניה.
בנוסף, מן הדוח עולה כי העירייה ניצלה את היתרות שבקרנות החנייה לצרכים אחרים. היתרות הללו הסתכמו בפברואר 2006 בכ־77.4 מיליון שקל, שנוצלו לכיסוי הוצאות תקציביות אחרות, שוטפות ומיוחדות.
חלק מהתושבים ששילמו כופר חניה, ושנים רבות לאחר מועד תשלום הכופר לא הוקם חניון ציבורי בקרבת הנכס שבגינו שילמו, תבעו מהעירייה להחזיר להם את כספם. העירייה אמנם הגיעה להסדר החזרים עם חלק ממי שתבעו את כספם, אולם לא נעשו פעולות להשבת הכספים למשלמי כופר חנייה שלא תבעו זאת ועדיין לא קיבלו תמורה בעד כספם.
בעבורם ובעבור מי שנדרש כיום לשלם את הסכומים האלה, אנחנו מביאים מדריך קצר, שיאפשר לכם לשמור על זכויותיכם, ולעתים אף לקבל סכומים גדולים בחזרה מהעירייה.
עו"ד ליאור לוי ממשרד עורכי הדין של ענת בירן, המתמחה בדיני תכנון ובנייה ובייצוג מול רשויות מקומיות, מסביר כי מי שנדרש לשלם את כופר החנייה יכול להיות אדם פרטי שבונה בית צמוד קרקע או מרחיב מבנה קיים, וגם מי שיוזם פרויקטים של פינוי ובינוי או תמ"א 38, הרחבות במסגרת פרויקטים של שימור וגם קבלנים הבונים בניינים חדשים.
החוק דורש כאמור שהחניון ימוקם במרחק של עד 350 מטר מהמבנה שעבורו נגבה הכופר, אולם בתל־אביב נקבעה תוכנית מתאר שהתירה למקם את החניון גם במרחק של 500 מטר מהמבנה, ואף לרכז יחד כמה חניונים, כך שהמרחק יהיה אף גבוה יותר. "המשמעות המעשית של הוראה זו היא כי הוועדה המקומית רשאית ליזום הקמת חניון ציבורי אף במרחק של כמה קילומטרים מהנכס שבגינו שולם כופר החניה", קבע המבקר.
המבקר הוסיף כי מדובר בפגיעה חמורה במשלמי כופר החניה, השמה לאל את כוונת התקנות להעמיד לרשותם מקום חניה זמין וקרוב בתוך פרק זמן סביר. "על משרד הפנים והוועדה המחוזית לבחון את הפערים האמורים בין תקנות החניה לבין תוכנית ח' ולהביא לפתרון שימנע פגיעה במי ששילמו כופר חניה", קבע אז המבקר.
איך נקבע גובה כופר החניה?
גובה תשלום כופר חניה נקבע על ידי שמאי מקרקעין שנשכר על ידי הרשות. בתל־אביב למשל התעריף עומד על כ־40 אלף שקל למקום חניה בודד.
איך פונים לרשות לדרישת הכסף?
ראשית, יש לנסח פנייה בכתב לרשות, בבקשה להחזר תשלום "כופר חניה". במידה והעירייה לא תשיב לפנייה או תסרב, ניתן להגיש תביעת השבה.
לדברי עו"ד לוי – "לא די בכך שבכוונת העירייה לבנות חניון, אלא צריכה היא להראות כי אושרה תוכנית לבניית חניון זה או לחילופין הוצא היתר בנייה להרחבתו של חניון קיים. יש לשים לב לעובדה כי רשות מקומית שלא הקימה קרן חניה כלל לא רשאית לגבות כופר חניה".
הכתבה פורסמה במוסף "ממון"
לפנייה לכתב/ת 
