פייסבוק וטוויטר: אין דבר כזה סודי

יש לי חדשות בשבילכם. אנשים רואים את כל הבדיחות הפרטיות שאתם כותבים בפייסבוק, בטוויטר, בבלוג שלכם או בכל מקום אחר ברשת. 

קחו לדוגמה את ג'ף קוקס. הוא היה צייצן בטוויטר וסגן התובע הכללי של מדינת אינדיאנה שבארצות הברית. מתוך שני התארים הללו הוא נשאר רק עם הראשון, לאחר שכתב בחשבון הטוויטר שלו שהמשטרה צריכה להשתמש בתחמושת חיה בשביל לפזר מפגינים בוויסקונסין.

איך קרה בכלל שמישהו שם לב להתבטאות של קוקס ואיך הוא היה יכול שלא להתסבך ככה? לסגן התובע לשעבר, אפילו אחרי פרסום הפרשה, יש 392 עוקבים בלבד בטוויטר שלו. זו טיפה מאוד קטנה בים האינטרנט הגדול. אלא שקוקס פירסם את התגובה שלו (ולא מחק אותה מאז) בהמשך לדיווח של מגזין Mother Jones על המפגינים. כתב המגזין דיווח על הציוץ שלו ואף התעמת איתו עליו והוציא ממנו התבטאויות נוספות כמו לקרוא למפגינים "בריונים".

אז מה? לאדם, גם בתפקיד רשמי, אסור להביע את דעותיו, קיצוניות ככל שיהיו בטוויטר שלו? אסור לו להתבדח או להגיד דברים בצורה סאטירית, כפי שטען אחר כך שעשה? אם הוא היה פשוט סותם את הפה והמקלדת, זה היה מציל את העבודה שלו? במשרד התובע אמרו לוושינגטון פוסט כי אין בעיה עם חופש הביטוי שמוגן בחוקה, אבל ממשרתי הציבור נדרש סטנדרט גבוה יותר של התבטאות. עוד מקרה: אורי תובל, עורך בהארץ גם עורר כעס בעקבות התבטאות שלו בפייסבוק הפרטי שלו, שלאחריה התנצל על הדברים.

אוקיי, אבל רובנו לא עורכים בעיתונים יומיים, ולא עורכי דין בשירות המדינה - ואפשר לספור את המקרים הללו כל חצי כף יד. אז למה שנעניין מישהו? למה שאיזו שטות שנכתוב בפייסבוק תכעיס מישהו או תגרום לנזק? אפשר לחשוב. התשובה היא אקסים, בוסים, בוסים פוטנציאלים, אבא ואמא ועוד אנשים. כן. אני יודע שאבא ואמא בקושי מצליחים לשלוח לכם מייל עם מצגת עם משלים על החיים היפים, בלי שתתנו להם תמיכה טלפונית, אבל תתפלאו מה ההורים שלכם עושים במחשב כשאתם לא מסתכלים וכשהם לא משחקים פריסל או סוליטר.

נניח שקוקס או תובל, או כל אחד אחר מאיתנו, לצורך העניין, שם מנעול על הטוויטר (מכאן) או מגביל את הפייסבוק לחברים בלבד (מכאן) כדי שלא כל העולם ואחותו יוכלו לקרוא את העדכונים שלנו, האם זה מגן עלינו (ועל קוקס המובטל)? קצת, אבל גם לא באמת. מתוך מאה או 500 או אלף חברים שיש לנו ברשתות החברתיות - האם אנחנו מכירים את כולם טוב? האם אנחנו סומכים על כולם שיסתמו את הפה?

מדובר בשאלה רטורית, והתשובה עליה היא לא. המנעולים וההגנות והשמות הבדויים והאינטימיות המזוייפת של פייסבוק וטוויטר נותנים לנו אשליה יפה של שיחה עם שלושה ארבע חברים. המציאות היא מגזינים כמו Mother Jones או אנשים שמחפשים אתכם בגוגל, או אפילו סתם מגיעים באקראי לדברים שאתם כותבים. 

אז לפני שאתם לוחצים שלח חשבו: האם יש סיכוי שאמא תראה את זה? אם התשובה היא כן, הלכה לכם האינטימיות של פייסבוק לעזאזל וצריך למצוא מקום אחר.

פייסבוק: שני שרה פיילין >>