תשע הוא השתיים עשרה החדש
בנות הבת מצווה העכשוויות יכולות להירגע. הקומיקס "לו! מאמי של יומן" נכתב במיוחד למתבגרות, ובו גיבורת העל היא ילדה מקסימה מפרבר צרפתי, שמתאהבת וגדלה בין המשבצות. אריאנה מלמד נשבתה בספר מיוחד, והיא לא לבד
הנה כמה עובדות שמו"לים של ספרי ילדים יודעים היטב, אב לא ממש ששים לגלות לצרכנים: בגיל מסוים וחמקמק בין ראשית הקריאה לראשית הנעורים, בנות לא מוכנות לקרוא ספרים של בנים. האיבה למין השני היא חלק אינטגרלי של תקופת החביון, ואם בגדים של בנים וצבעים שבנים לובשים ומשחקים של בנים נחשבים לרוב לאיכסה, ספרים שהגיבורים שלהם בנים, על אחת כמה וכמה. חוץ מהארי פוטר שזה בסדר גמור לקרוא, אבל בעיקר בגלל הרמיוני המהממת.
בנים, כמובן, לא ייגעו בספר שבת מככבת בו. בעצם, לעתים רחוקות בנים יגעו מרצונם בספר שאינו קומיקס. בעולם המערבי וביפן, תעשית הקומיקס והמנגה לגברברים לפני החצ'קון הראשון מגלגלת מליונים רבים, גיבורי העל שלהם הולכים ומתרבים, דמויות ההזדהות שלהם מתחלפות מדי עונה ויש גם היסטוריה עשירה, מסופרמן עד אסטריקס, מהענק הירוק ועד לבלש הקטן טינטין.
ואיפה גיבורות הקומיקס של הבנות, ואיפה הבנות בקומיקס בכלל - למעט אותם יצורים קסומים אך מעצבנים שמעוררים בבנים שאט נפש מהולה בחיבה מבוישת?
קומיקס לבנות מגניבות בלבד (עטיפת הספר)
והנה עובדה מצערת אחת שאמהות יודעות: תשע הוא השתים עשרה החדש. כלומר, אם בעבר דמויות ההזדהות של ילדות היו בעיקר ילדות בגילן פלוס שנה ומשהו, עכשיו הקטנות מתאהבות בעיקר בדמויות מבוגרות מהן בשלוש שנים לפחות. הצרה היא שיש מעט מדי גיבורות על, מצילות עולם או סתם ילדות רגילות שהקדישו להן קומיקס, ולכן "לו!" של ז'וליאן ניל, שמגיע אלינו אחרי סדרת הטלויזיה המצוירת,הוא תוספת מרנינה כל כך למדף דל מדי.
אהבה מחטטת
היא בת שתים עשרה, גרה בבית ישן בפרברי פאריס עם אמא שלה ומסתבכת בכל הצרות היומיומיות המתאימות לגילה. היא מתאהבת לעתים תכופות - אבל אסון קוסמי של ממש מתרגש עליה כשהיא מגלה (דרך משקפת) שבחיר ליבה התורן מחטט באף. היא נגעלת עד בחילה תיאטרלית במיוחד יותר מכרוב הניצנים שסבתא בשלה.
היא לא יכולה להפסיק לסמס לחבר החדש שלה או להיפרד ממנו בטלפון, וכדי לקנות לו מתנת יום הולדת היא מוכנה אפילו לעבוד קשה בשמרטפות כלבים, אבל גם זה מסתבך. על פני שני עמודים של איורים חינניים וקופצניים מתאר ניל באהבה את הרגעים הקומיים בחייה של לו, וחוזר שוב ושוב ליחסים הדרמטיים, הטעונים, המרירים-מצחיקים שבין לו לבין אמא שלה - וכאן הספר מתגלה במלוא גדולתו.
כי אמא של לו, אם יחידנית, היא בעצם קצת ילדה שלא התבגרה, ולעתים קרובות מתרחש ביחסיהן היפוך תפקידים בין אם לבת: בליל כל הקדושים, למשל, אמא מתה מפחד מסיפור-זוועה שהבת מספרת לה ונדחקת למיטת הילדה כי לא לישון לבד. בלילות אחרים הילדה שולחת אותה לדייטים רק אחרי שהיא מחליטה עבור האם מה נכון ללבוש. הן מקטרות יחד ובעונג על סבתא וגם קצת פוחדות ממנה, ולעתים קרובות לו חשה שהיא צריכה להסביר לאמא שלה את עובדות החיים, אחרת זו תלך לאיבוד. סמכות הורית? לא בספר הזה. מבוגרת אחראית? כן, איכשהו, לפעמים.
הסיטואציות אמינות די הצורך לשכנע אותנו שזה המצב - אבל רק מבעד לעיניה של לו. בגיל 12 ממילא רוב הבנות סבורות שהאמהות שלהן קלולסיות, מפדחות אותן בלי הכרה ומה-זה לא מעודכנות. אבל לו תגדל, ואפילו תצליח לראות את אימה באור אחר ומעמיק יותר, מפני ש"מאמי של יומן" הוא רק הראשון בסדרה של שמונה ספרים פרי עטו של ניל, ובכל אחד מהם לו מתבגרת בשנה ומשתנה בהתאם.
הם היו רבי מכר ענקיים בצרפת, וזו היתה הפתעה עצומה למחבר, מפני ש"לו!" היא יצירת הקומיקס הראשונה
של המחבר. הוא פשוט נתקל במו"ל הנכון ומאז, כך הוא אומר בראיונות, היה לו מזל. במלים אחרות: כשרון ענק שהתלבש לגמרי במקרה על נישה בלתי רווויה בשוק הקומיקס. אחרי הספר הרביעי כבר הגיעה סדרת הטלויזיה. אחרי השמיני, כל ילדה בצרפת מכירה את לו, והתרגומים לאנגלית, יפנית ואפילו סרבית לא איחרו לבוא.
עכשיו תורנו, וצריך רק לקוות שכל השמיניה תתורגם. הפעם אני מקווה גם בשמה של ילדה אחת בת תשע, כלומר - שתיים עשרה בעיני עצמה, שהתאהבה בספר ואפילו היתה מוכנה להסביר לי שהוא מגניב ומצחיק ומעניין ולפעמים מרגש, וממש ממש מתאים לגילה. כשסיפרתי לבתי עמליה שיש עוד שבעה ספרים, היא ביקשה שיתרגמו את כולם לפני שתהיה גדולה מדי. עד שיתורגמו, הראשון כבר יהפוך לספר הקאלט הפרטי שלנו. לא רק מפני שאין יותר מדי קומיקס לבנות, אלא בגלל שהוא מצוין.
