מסר מהמערב לאסד

דמשק סירבה בתחילה להתיר לפקחי האו"ם להיכנס לשטחה. רק אחרי כמה חודשים ולחץ בינלאומי כבד התיר בשאר אסד לפקחי האו"ם לבדוק את האתר שהופצץ, וגם זה רק אחרי שאנשיו ניסו לטשטש כל סימן אפשרי לפעילות גרעינית באתר שנבנה מחדש כבסיס טילים. הקרקע בסביבת המתקן שהופצץ "קולפה" וצופתה בבטון.

מתוך הדו"ח שפורסם הלילה (מתוך Google Earth)

אף על פי כן, גילו פקחי האו"ם במקום סימני אורניום מועשר שהעידו על פעילות גרעינית. לא פלא

שהנשיא הסורי סירב אז - ומסרב גם עתה - לאפשר לפקחי האו"ם לבקר בשלושת האתרים האחרים שנחשדו כמרכזי פעילות גרעינית. סבא"א והממשל האמריקני גם הם לא ויתרו ומדי פעם מעלים את הדרישה לבקר באותם אתרים שמיקומם ושמם נשארו חסויים.

לאחרונה יצא המרצע מהשק. לפני כשלושה חדשים פירסם היומון הגרמני "זוט דויטשה צייטונג" כתבת תחקיר על תכנית הגרעין הסורית שבה נקב בשמם של שלושה אתרים נוספים, חוץ מהאתר באל-קיבאר שהופצץ. העיתון גם צירף לכתבה צילומי לוויין (מסחרי) שהראו כי לפחות אחד המתקנים היה פעיל כבר ב-2003. אבל הכתבה, שהתבססה כנראה על מידע מסוכנות - או סוכנויות - מודיעין מערבי לא זכתה לתשומת לב ראויה בתקשורת.

אתמול קיבל המידע סופסוף את החשיפה הראויה בעקבות דו"ח שפירסם "המכון למדע ולביטחון בינלאומי", מכון פרטי בניהולו של ד"ר דיוויד אולברייט הפועל מוושינגטון. אולברייט, החתום על הדו"ח הטרי, היה בעשור הקודם בכיר בצוות פקחי האו"ם בעיראק ונחשב למומחה עולמי, מהימן וחסר פניות, לנושאי נשק לא קונבנציונלי.

עם מעט עזרה מצפון-קוריאה 

מהדו"ח של אולברייט ומצילומי הלוויין עולה כי סוריה החלה כבר ב-2003 בפעילות להעשרת אורניום באתר צבאי ליד העיירה אל-סולטן שבפרברי דמשק. הפעילות התמקדה ככל הנראה בשלבים הראשונים של העשרת אורניום - זיקוק עופרת האורניום עד להפיכתה ל"עוגה צהובה". כלומר אורניום מסונן בצורת אבקה בתוספת פלואור. את החומר הזה, אחרי שממירים אותו לגז, מזינים לצנטריפוגות או לאמצעי העשרה מתקדמים אחרים כדי לקבל חומר בקיע. בנוסף לאתר באל-סולטן חושף הדו"ח שני אתרים נוספים מצפון מזרח לדמשק, האחד באל-סייאף והאחר באיסקנדריה.

במתקנים אלה התבצעה, כנראה, פעילות דומה באותן שנים. שלושת המתקנים מוקמו במתחמים השייכים לצבא סוריה, ליד מחסני נשק ופעילות לוגיסטית אחרת. אך הם הופרדו בקפדנות מהמתחמים הצבאייים באמצעות חומות ותעלות עמוקות שמנעו את הגישה אליהם, וסביבם ניטעו חורשות שנועדו להסתירם. לפחות אחד המתקנים, זה שבאל סייאף, נבנה לאורך ואדי כשהמבנים שלו צמודים לצלע גבעה באופן המקשה על הפגיעה בו מהאוויר. בצילומי האוויר ניתן לראות בקרבתו פריטים מוארכים הנראים כמו טילים.

צריך להדגיש שוב כי מתקנים אלה הוקמו והיו בשימוש לפני שסוריה הקימה בעזרת צפון-קוריאה את הכור בקרבת דיר א-זור. עובדה זו חשובה, מפני שיש בה כדי לספק תובנה לגבי חתירתה של סוריה להשיג יכולת גרעינית.

חומר בקיע המשמש לייצור פצצה ניתן להפיק בשני מסלולים חלופיים: באמצעות העשרת אורניום עד לדרגה שהוא מכיל איזוטופ U235 בשיעור של למעלה מ-90%, או באמצעות הפקת חומר אחר הנקרא "פלוטוניום 239" שגם הוא יכול לשמש חומר לבניית פצצה אטומית. את הפלוטוניום מפיקים בתהליך כימי ממוטות דלק משומשים ששימשו לתפעול כורים גרעיניים שבהם משתמשים "מים כבדים". מדובר במוטות דלק שבהם משתמשים גם בכורים גרעיניים אזרחים לייצור חשמל.

רון בן-ישי סמוך לכור שהותקף בסוריה ב-2007

אפשר לשער כי סוריה, כמו איראן, החלה את מאמציה להשגת חומר בקיע במסלול האורניום המועשר בשלושת המתקנים ה"ותיקים", אולם לא התקדמה הרבה. רק ב-2006, כשצפון-קוריאה הציעה לה מוטות דלק משומשים נבנה הכור ליד דיר א-זור, שבו התכוונו הסורים בעזרת פיונגיאנג להפיק פלוטוניום. ייתכן מאוד כי בשלב זה הוסבו שלושת המתקנים האחרים להפקת חומרים וציוד שנועדו לסייע להפקת פלוטוניום באתר החדש.

הסורים סירבו, כאמור, לאפשר לפקחי האו"ם לבקר באתרים ה"ותיקים" ולכן קשה לדעת מה בדיוק התבצע בהם. עוד יותר קשה לקבוע אם הם עדיין פעילים, כלומר אם סוריה ממשיכה עדיין במאמציה לפתח נשק

גרעיני. מה שחשוב ומעודד בכל מקרה הוא שבעקבות הפצצת הכור באל-קיבאר ובעקבות דרישת סבא"א לבקר באתרים ה"ותיקים", פתחו הסורים בפעילות נמרצת לטשטוש עקבות הפעילות הגרעינית גם באל-סולטן, באל סייאף ובאיסקנדריה.

הם נקטו באותם אמצעים כמו באל-קיבאר - הניחו יסודות בטון חדשים, ביצעו עבודות עפר נרחבות ועוד. כל זה נותן מקום להנחה שהם יאפשרו לפקחי האו"ם לבקר בהם במוקדם או במאוחר, ומכאן גם אפשר להסיק שהם הפסיקו את הפעילות הגרעינית באתרים אלה.

נראה שבכך השיגו סוכנויות הביון המערביות את מטרתן כשהעבירו את החומר המפליל לעיתון הגרמני ולמכון המחקר הוושינגטוני. סוריה חתומה כידוע על האמנה למניעת הפצת הנשק הגרעיני. החשיפה נועדה להבטיח שהסורים יודעים כי המעקב אחריהם לא נפסק גם אחרי סיכול הקמת הכור שהיווה סכנה מיידית. החשיפה נועדה גם לאותת למשטר בדמשק כי המערב, אולי בסיועה של ישראל, ימשיך ללחוץ לגילוי מלא של הפעילות הגרעינית החשאית של סוריה, בין השאר - כדי להבטיח שדמשק לא תנסה את מזלה הגרעיני פעם נוספת.