"הקולנוע העכשווי מלא בשקרים"

בשבוע שעבר ביקר כאן היוצר ובמאי הסרטים האמריקני העצמאי ג'ון ג'וסט, לרגל פתיחת תערוכת "Passages" בבית הספר מוסררה בירושלים. ג'וסט בן ה-68 הוא יוצר אינדי אמיתי, היינו, אחד שלא נהנה מתמיכה ממסדית, לאחר שלימד את עצמו קולנוע. הוא לא רק מביים, אלא כותב, מצלם ואף עורך את רוב סרטיו, שהוקרנו לאורך השנים בעיקר במוזיאונים וסינמטקים המכוונים ליודעי דבר.

לכבוד ביקורו נערכה רטרוספקטיבה של סרטיו בסינמטקים בארץ, ואפשרה לצופים להיחשף לקורפוס יצירה של אדם שנע בין הקולנוע העלילתי לתיעודי לווידאו-ארט ואף למה שהוא מכנה "סרט מדיטציה". יש משהו מבלבל בסרטיו של ג'וסט, שמשלבים תחושה ריאליסטית עם אווירה סוריאליסטית. גיבורי סרטיו ניצבים לרוב מול מראות, או מול השתקפויות של אור שמפריעות לעיתים לראות את פניהם.

קטע מ"The Bed You Sleep In" של ג'וסט

חלק מדבריהם נשמעים כמו שיחות אקראיות שהיינו יכולים לשמוע ברחוב, וחלק כמונולוגים קיומיים על מהות האדם והקשר שלו עם האמנות והטבע. הקישור הזה בולט עוד יותר (אך גם קשה יותר לצפייה) בסרטו "Passages" מ-2004, שהוקדש לבתו קרלה, שנלקחה ממנו על ידי אמה כאשר היתה פעוטה. העשייה של ג'וסט גורמת ליוצרי אינדי אחרים להיראות כמו קולנוע להמונים, והוא אף לא מסתיר את דעתו עליהם, על הקולנוע ועל אמנות עכשווית בכלל.

"אני בשטח כארבעה עשורים", אומר ג'וסט בראיון ל-ynet. "אני לא חושב שרוב אלו שמכנים את עצמם במאי אינדי יכולים להיקרא יוצרים עצמאיים באמת. הם עושים סרטים קונבנציונליים פחות או יותר מבחינת השימוש במדיום הקולנועי. הם אולי קצת דלי תקציב, אבל לרוב לא ממש מנסים לעשות משהו שונה מהאופן בו עשו סרטים לפני 50 שנה. הם מלכתחילה קרובים מדי למיינסטרים, שהוא כנראה המקום אליו הם שואפים להגיע".  

ג'וסט. לא רוצה לשקר

ויש כאלו שג'וסט דווקא מעריך כמו נתניאל דורסקי ולייטון פירס, שאת יצירותיהם הוא מכנה "שירה קולנועית". הוא מתקשה יותר כשהוא נשאל לבמאי קולנוע מן המניין שחביב עליו: "לא צלחתי עד הסוף שום סרט עלילתי של במאי אינדי. הם רגילים ומשעממים מדי לטעמי, ויש לי דרכים טובות יותר לנצל את הזמן שלי". 

סרטים רבים של ג'וסט, כמו "Last Chants for a Slow Dance" מ-1977, "The Bed You Sleep In" מ-1993 ועוד, מעבירים ייצוג אפל ודקדנטי של דרום ומערב ארצות הברית. הידרדרות מוסרית של הפרט עד לאלימות ורצח שנראה חסר פשר, מוות, גילוי עריות, וכן קפיטליזם הרואה ביצירות אמנות לא יותר מחפצי נוי למכירה, שזורים לאורך סרטיו. "כל הוורמירים בניו יורק" מ-1990 לועג לתפיסת האמנות כסחורה מחד, אך גם מציג את המוזיאון כמעין מרכז רוחני.  

לועג לאמנות העכשווית. מתוך "כל הוורמירים בניו יורק"

"רוב האמנות העכשווית היא נוראית, אלו מוצרים של מפעל תרבותי בו אמנות היא עוד מוצר צריכה ואופנה, ואנשים שיכולים לעשות משהו כזה הם הזוכים הגדולים, כמו ג'ף קונס לדוגמה", קובע ג'וסט. "אני לא ממש מחשיב אותה כאמנות, אלא כמוצר שעלותו יקרה, שנמכר לשוטים שלא מבינים בזה כל כך. אמנות רצינית, זו של האמנים הגדולים של פעם, נקנית ונמכרת במחיר שנקבע לה כהשקעה כלכלית, ולא לפי ערכה האמנותי. כיום עולם האמנות הוא הונאה גדולה ברובו".

ג'וסט התגורר ולימד קולנוע בסיאול בשנים האחרונות, ויחסו אל ארצות הברית כבן לאב ששירת בצבא, הוא כזה של פעיל שמאל מובהק. המיילים שלו חתומים בתצהיר ארוך למדיי המבהיר את דעתו בנושא, בו כתוב בין היתר: "הישמרו לכם, כי ממשלו של בוש וגם זה של אובמה עשוי לקרוא מייל זה, ואף לעצור אתכם או אותי בלי הצדקה, ובלי שתוכלו להגן על עצמכם".

האם סרטייך נוצרו כדי לבקר את החברה, או לייצג אותה?

"אני חושב שהם מהווים תיאור פואטי מדיוק של זמנם, וככאלו אני מביע דרכם ביקורת על הזמן והמקום בו הם נעשו. אני בהחלט מכוון לכך שהם יעבירו ביקורת, אבל באופן פואטי, לא באופן דידקטי". 

לא מאמין בחרם

ג'וסט רואה את העולם בעין ביקורתית מאוד, אך כשנשאל לגבי במאים רבים המחרימים את ישראל, הוא הסביר עד כמה חשוב לנהל דיאלוג, במקום פשוט לחרוץ משפט: "אני לא מסכים עם מדיניות ישראל לגבי פלסטין, ההתנחלויות, חומת ההפרדה וכו'. אבל אני לא חושב שאשיג מידע ואקבל תמונת מצב אמיתית על ידי כך שאמנע מלהגיע לכאן. אז באתי לדבר עם אנשים אמיתיים ולשמוע מה הם חושבים על הנושא.

"אני לא חושב שפותרים דברים על ידי כך שמתחבאים מפניהם, או על ידי כך שלא מקשיבים במקום לנהל שיח פתוח עליהם. היו לי כמה שיחות מעניינות במהלך הביקור כאן והן היו מאוד מועילות".

"Sure Fire" מ-1990

כשנשאל לגבי במאים ישראלים, ג'וסט הודה שאינו מכיר אותם יותר מדי: "לא ראיתי כמעט שום דבר שלהם. יצא לי לראות בעיקר דברים של עמוס גיתאי, ובכנות, אני לא חושב שהוא יוצר סרטים טוב, למרות שאנשי הפסטיבלים הכאילו-אמנותיים נוטים לבחור בו. בעיניי הוא בעל סגנון אירופאי-אמנותי יומרני.

"אני חושב שיצא לי לראות משהו של אבי מוגרבי מזמן, אבל הטעם שלי שונה מסגנון העבודות שלו. אנשים כאן אמרו לי שהם השניים היחידים שיש סיכוי שימצאו חן בעיניי, למרות שנראה היה שאלו שאמרו לי את זה הסכימו עם דעתי לגבי הסרטים שלהם, אז, אני לא יודע".

קצר משפחתי

אחת הנקודות הכואבות בחייו של ג'וסט הוא הנתק מבתו קלרה, שנמצאת כיום עם אמה בפורטוגל: "אמה של קלרה חסמה כל אפשרות ליצירת קשר בינינו מאז 2002. אני גידלתי את קלרה פחות או יותר לבד במשך שלוש וחצי שנות חייה הראשונות. פסיכולוגית, עבור קלרה, אני הייתי האמא שלה. אמה הביולוגית חטפה אותה, ומאז לא יכולתי לפנות אליה. דואר ששלחתי חזר, וכשהצעתי לקלרה חברות בעמוד הפייסבוק שלה, הוא נסגר מייד.

עושה כמעט הכול בעצמו. ג'וסט

"הנזק שנגרם לילדים שגדלים תחת התנהלות כזו הוא נוראי. קלרה תהיה בת 14 ב-27 במרס. אולי בעוד כמה שנים היא תהיה (ואולי אף תרצה) להשתחרר משליטתה של אמה. אני מקווה שאז אשמע ממנה שוב".

מה הפרויקט הבא שאתה מתכנן?

"יש מאות שעות של חומרי גלם שצילמתי מאז 1996 ועד היום. הם אוצרים בחובם חמישה או אולי שישה סרטים לא-נרטיביים באורך מלא, ועוד הרבה סרטים קצרים. אני שוקל להתחיל לבוסס דרכם כדי לחלץ מהם את הסרטים. בחודש שעבר הקרנתי סרט ברוטרדם שנעשה כך, הוא היה פורטרט מצולם של העיר ליסבון. 

"The Bed You Sleep In" מ-1993

"אני שוקל לעשות עוד סרט קולנוע בארצות הברית, ב-HD הפעם, עם חלק מהשחקנים עימם עבדתי בעבר (סטיב טיילור וריאן הארפר גריי), ודיברתי עם הזמר והשחקן וויל אולדהם, והוא מוכן לשתף איתי פעולה, אז אולי בקיץ או בחורף הבא נעשה משהו ביחד, שישקף את אמריקה כיום. אני מרגיש מחויב גם לצלם משהו בסיאול, מכיוון שאני חי כאן כבר שלוש שנים וחצי. אני עוד לא בטוח מה".

באיזה ז'אנר אתה מרגיש הכי בנוח?

"אני נהנה ליצור בכל המסגרות, למרות שאם אני לא מצליח לחשוב על דרך חדשה לגמרי בה אשתמש בחומרי הגלם שיש לי כדי לספר סיפור עם השחקנים אני חושב שאני עשוי להפסיק ליצור".

"אני לא חושב שיש דרך 'נכונה' לעשות כל אמנות שהיא, למעט, וזה יוצא מן הכלל גדול, התחייבות לכך שהיצירה תהיה כנה. רוב העשייה הקולנועית נעשית כדי להרוויח כסף, וזה הבסיס וה'אמת' שלה. בעולם אידיאלי היינו עוסקים באמיתות, אבל בעולם הזה אנחנו עוסקים בדרך כלל בשקרים, אישיים, כלכליים, פוליטיים. וכשם שכל מי שמשתמש בהם יודע, לטווח הרחוק שקרים רק מובילים לערימה של צרות שאין ביכולתך לפתור, כך שאתה מוצא את עצמך מספר עוד ועוד מהם".