מהרסייך ומחריבייך, הגרסה הרבנית

אות נשלח השבוע משמיים אל אזרחי ישראל, בעיקר אל החילוניים שבהם, שחלקם מתעקש עדיין לשאת עיניים נוצצות לעבר כמה רבנים מהזרם המכונה "הציונות הדתית", ולראות בהם מקור השראה ערכי, תרבותי והיסטורי. לכאורה, התייחסות טבעית, מתוקף הגדרתם של אנשי דת בכירים כמנהיגים רוחניים, אלא שהרוח הנושבת ושבה ונושבת מבתי מדרשם היא רוח רעה, רוח זרה לאזרחות הישראלית.

למען האמת, איגרת התמיכה המרגשת בגדול הדור, משה קצב, היא רק חוליה נוספת בשרשרת של קדושה, החוברת

 בהצלחה אל גילויי דעת הקוראים לאי-השכרת דירות לאזרחים ערבים, או להרג גויים באשמת היותם גויים בזמן מלחמה.

חלק מדברי חכמים אלה כוללים הסתה פרועה וחשד חעבירות פליליות ממש, שעל פחותות מהן הועמדו לדין אנשים אחרים (קיצוניים דתיים כשייח ראאד סלאח, למשל, אבל הוא - אין לו אלוהים). חלקם האחר של הדברים - כברכת קצב - הם צד לגיטימי, גם אם מתועב, בבחינת רע הכרחי, בשיח ציבורי המתנהל במדינה דמוקרטית.

לפרסומים המפוארים לא אחראים ראשי הציונות הדתית כולם, אלא רק מבחר עשיר של רבני יישובים, ראשי ישיבות ומחנכים, נציגים נכבדים (כמותית, לפחות) של הנהגת הזרם. גם התכנים אינם אחידים, אבל מכנה משותף בולט ומטריד להם: הוקעת החוק הישראלי ושלטונו, התנערות ממנו והתעמרות בו, כל אימת שאינו עולה בקנה אחד עם האג'נדה הקנאית - הדתית או הלאומנית.

צומת מסוכן

קשה להשתחרר מהתחושה שהחוק בישראל וחבורת רבנים זועמת ומתסיסה ניצבים כאן משני צידי המתרס. זהו צומת מרכזי ומסוכן, הרה תאונות קטלניות, במפגש הדרכים בין דת למדינה, בין חקיקה להלכה. רבותינו הנטועים בצומת מתבקשים להחליט לאן מועדות פניהם: אל הנאמנות למדינה, לחוקיה ולמוסדותיה - או אל ההיפך הגמור. אם ימשיכו לקעקע את הישות המדינית, האזרחית, הלגיטימית, אם ימשיכו למרוד במלכות, לפחות יגלו יושרה וכנות. לפחות יתכבדו ויורידו מהכותרת שמעל ראשם את התואר המחייב "ציונים".

רשויות החוק, מצידן, ייאלצו לערב קודש בחול, ולהחיל את הדין על כל מי שחייב לשאת בו, גם אם הוא נושא משרה תורנית רמה. אחרת, עלולים זרעי המרי לנבוט ולהצמיח כיס מודלק של התנגדות, ממנו יפרוץ, לא עלינו, ג'יהאד יהודי נגד מדינת ישראל. וחורבן, כידוע, אפשרי גם בלי שפיכות דמים.

קריאה אחרונה יוצאת אל האחרונים החביבים, אל הנאיביים, אל אלה שאינם נמנים עם חסידיהם המושבעים של הרבנים הבוערים בלהט משיחי. נמענים אלה, להלן סתם אזרחים ישראלים חופשיים, מוזמנים להתעורר, להתפכח ולהשלים עם המציאות המאכזבת, שבה בית ישראל חצוי לשני עולמות, שהקשר המלאכותי ביניהם הולך ומתרופף. אחרי שיקיצו מאשליית מדינה אחת לעם אחד, ייפרדו לשלום (בלי לבטא את המילה הגסה, חלילה) מאותם בדלנים יהודיים קיצוניים, שבמובנים רבים - גם אם לא נעים - קרובים לאויביהם יותר מאשר להם.

ואם יקשה עליהם, אלוהים יודע למה, לבצע פרידה מלאה ומיידית, יואילו לבדוק בציציותיהם הערכיות והאידיאולוגיות של רבנים לפני שיאמצו אותם בחום כסמכויות מוסריות עליונות. ונאמר אמן.