KillZone 3: מוות, קרמבו ופיצוצים
קילזון 3 נותן אקשן, אקשן ואפילו עוד אקשן, כל קרב הוא קרב חייכם, הגרפיקה היא מהטובות ביותר שנראו ב-PS3 ויש אפילו ג'ט-פק. מה יכול להיות חסר במשחק שכולו פעולה, ומה הקשר לקרמבו?
<< עוד ב-games.co.il: מיהם המשחקים הטובים בהיסטוריה? בואו להצביע
חכם סיני זקן אחד אמר פעם "לא יכול להיות יותר מדי מדבר טוב". החיים, לעומת זאת, מוכיחים אחרת. ניסיתם פעם לרדת על ארגז קרמבו שלם לבד? כשתגיעו לעוגיה האחרונה, כנראה שבעיקר תרצו להקיא ו/או למות. למה אנחנו חולקים אתכם את חוכמת הזקן והקרמבו? פשוט מאוד: כי Killzone 3, כותר ההמשך לסדרת המשחקים הפופולרית ל-PS3, הוא קצת כמו ארגז קרמבו. רוצים לדעת למה? המשיכו לקרוא.
המלחמה שלא נגמרת
Killzone 3 ממשיך באופן ישיר את עלילת המשחק הקודם בסדרה. למי שלא מכיר, את העלילה ניתן לתמצת בקצרה: שוכני שני כוכבים נלחמים זה בזה שנים רבות. ה-ISA, הצבא של הטובים, פלש בתחילת המשחק השני לכוכב של ההלגאסט, הרעים שאוהבים ללבוש קסדות מפחידות.
בסוף המשחק השני הצליחה יחידת העילית של ה-ISA להכות בחוזקה בהלגאסטים, על ידי הריגת הגנרל הראשי שלהם. המשחק השלישי עוסק בנסיונות של אנשי הצבא לברוח מהכוכב העוין, אחרי ששהלגאסט המיואשים מחליטים להפציץ את הכוכב ושולחים צבא שלם כדי לחסל את יחידות ה-ISA שנשארו על הקרקע.
העלילה נשמעת קצת בנאלית, ואתם יודעים מה? היא באמת כזו. Killzone 3 מתובל בסצנות מעבר רבות שמנסות להכניס אתכם לעניינים. במשחק יש יותר משעה של סצנות כאלה - רובן מתמקדות בצמרת הפוליטית של ההלגאסט ובנסיונותיה להתאושש מהמתקפה נגדה. הבעיה? הסיפור הזה לא יותר מדי מעניין. אפשר אפילו להגיד שהוא משעמם.
אנחנו מעריכים את הנסיון של Guerrilla, אולפן הפיתוח של המשחק, לנסות להעשיר אותו עם סיפור מורכב ופוליטי (זאת אחרי שקודמו זכה לביקורות לא מפרגנות במיוחד בנוגע להיעדר העלילה בו), אבל לא ממש הלך להם. היה עדיף לוותר על כל סצנות המעבר האלה, שקוטעות את המשחק אחת לכמה דקות, ולתת רק לאקשן לדבר. זה, או לבנות סיפור מתפתח ועלילה ששווים את הזמן שלכם.
אקשן! ועוד אקשן! ועוד קצת!
האקשן הוא למעשה המאפיין הבולט ביותר של Killzone 3. מדובר במשחק פעולה מהמעלה הראשונה, עם קרבות מעולים, אינטנסיביים ומאתגרים, שלא עוצר לרגע.
שלב ממוצע ב-Killzone מרגיש בערך ככה: סרטון מעבר קצר, סצנת קרב מטורפת מול עשרות חיילי הלגאסט, סרטון מעבר קצר נוסף, קרב גדול יותר מול עוד יותר חיילים, קרב עוד יותר גדול, הפעם מול אויבים גדולים יותר, סצנת מעבר אחרונה ועוד קרב מטורף לסיום. וחוזר חלילה.
Guerrilla שיפרו את הבעיה הגדולה ביותר של המשחק הקודם: גם הוא היה משחק פעולה מלא בקרבות, רק שבו כל הקרבות האלה כמעט הרגישו בדיוק אותו דבר. ב-Killzone 3 המצב שונה, וכל קרב מרגיש אחרת לגמרי: רגע אחד תלחמו בצומת מול עשרות חיילים שמגיעים מכל כיוון, דקה מאוחר יותר תשלטו על רובוט ענק שיכול לירות טילים, שלב אחר כך תצטרכו להתגנב בזהירות בלב מחנה אויבים ולאחר מכן תשלטו בג'ט-פק. כן. ג'ט-פק.
גם השליטה השתפרה מאוד: אם Killzone 2 הרגיש משחק איטי וכבד, המשחק החדש כבר מרגיש מהיר וזורם יותר. הוא עדיין מרגיש "מחובר לאדמה", והמשקל של הדמות עדיין מורגש, אבל זה כבר הרבה פחות מפריע. האיטיות כבר לא מפריעה לאקשן - והשליטה הופכת ל"בלתי מורגשת". תוך עשר דקות משחק כבר תהיו עמוק בפנים.
הכל מגוון ומתקתק: הקרבות כשלעצמם די קצרים. בכל כמה דקות תעברו מקרב לקרב, כל אחד מהם אינטנסיבי לגמרי ויגרום לכם להצמד למסך ולצרוח על האויבים הוירטואליים שמולכם. לא נגזים אם נגיד שבתור משחק פעולה - מדובר באחד העמוסים והמדויקים שיצא לנו לשחק לאחרונה.
נו, אז מה הבעיה?
כל האקשן הזה לפעמים הרגיש לנו, בדיוק כמו ליטר גלידה, ארגז קרמבו, או מרתון "משמר המפרץ" בשבת בצהרים: פשוט יותר מדי.
כל הקרבות, החל מהקרב הראשון ועד לאחרון, נמצאים בקצה הגבוה של סקאלת האינטנסיביות. הכל גדול מהחיים, כל קרב הוא קרב חייכם, הפעולה תמיד מהירה ואכזרית. למה זה רע? ובכן, כשהאקשן הוא הכי אינטנסיבי שאפשר במשך משחק שלם, הוא מתחיל לשעמם בשלב מסויים.
זו הסיבה שלמרות שהוא שומר על רמה גבוהה לכל אורכו (אולי קשורה לכך העובדה שמדובר במשחק קצר מאוד), Killzone 3 הוא משחק מונוטוני להחריד: אין בו שיאים, אין בו קטעים שתזכרו על פני קטעים אחרים. יש בו פשוט בליל אקשן שנשאר בדיוק באותה רמה כל הזמן.
האם זה בהכרח רע? תלוי. אם אתם מכורים למשחקי פעולה צבאיים מגוף ראשון, כנראה שכלל לא תמצאו את זה כחסרון. האקשן מונוטוני אבל בהחלט איכותי וכיפי. אם, לעומת זאת, אתם יחסית אדישים לז'אנר, או סתם נוטים להשתעמם בקלות, יש מצב שעד שתגיעו לשלב האחרון כבר תהיו עם הלשון בחוץ. ולא בקטע טוב.
הדור הבא הגיע
עוד משהו שעובר לטובת Killzone 3 הוא ערכי ההפקה שלו: ללא ספק מדובר במשחק היפה ביותר שאי פעם ראינו לקונסולת ה-PlayStation 3. הגרפיקה מדהימה, מלאת אפקטים מיוחדים ופרטים קטנים. מבחינה טכנית מדובר כאן בהישג מרשים: מדובר בעליית מדרגה של ממש מהגרפיקה שראינו ב-Killzone 2, שנחשב עד יציאת המשחק החדש לאחד המשחקים היפים ביותר של דור הקונסולות הנוכחי.
אגב, המשחק גם כולל תמיכה מלאה בטלוויזיות תלת ממד ובבקר ה-Move. אנחנו עדיין מעדיפים את השליטה המסורתית של הבקר הרגיל, אבל כל הכבוד לסוני על ההתאמות לטכנולוגיות החדשות.
חובה לחובבי הז'אנר
Killzone 3 הוא משחק חובה לחובבי ז'אנר משחקי הפעולה. הם יהנו מכל רגע שבו, ואחרי שיסיימו את הקמפיין הקצרצר יועלו להעביר שעות רבות במצב האונליין של המשחק, שמוצלח למדי בשם עצמו.
מצב האונליין הנ"ל די סטנדרטי במצבי המשחק שלו, ולכן אין כל כך הרבה מה לכתוב עליו. הוא כיפי, מאתגר ומאוזן למדי, ולמרות שיש משחקי מולטי טובים ממנו הוא בהחלט מעביר את הזמן כמו שצריך. האם יצאנו מ-Killzone 3 עם טעם של עוד? כנראה שלא. אבל לא בגלל שלא נהננו, אלא בגלל שפשוט נמאס לנו מקרמבו.
קילזון 3 יצא בלעדית לקונסולת הפלייסטיישן 3
עוד ב-games.co.il: חוק בוויאטנם אוסר על משחק במחשב בלילה >>
לפנייה לכתב/ת 
