זה הזמן ביחד
תתפלאו, בחטא העגל היה גם משהו טוב: כולם עשו רע, אבל ביחד. מדרש על פרשת "ויקהל" מלמד אותנו על כוחה של האחדות - בלי להתייפיף
הטיעון מפותל, אבל יש בו צדק, ואני נופל לתוך מלכודת שרבים אחרים נופלים אליה בהקשרים אחרים - כמו מי שמטיף בקיצוניות רבה בעד... פלורליזם, מי שעושה פעולות אגרסיביות בעד... השלום, מי שמחלל את השבת על ידי זריקת אבנים כדי להילחם בעד... השבת, ועוד סתירות כיוצא בזה.
אז מה עושים כשעיקרון ה"ביחד" של החברה הישראלית ("כלל ישראל", בניסוח התורני) סותר את עצמו? במיוחד כשעיקרון זה הוא המהותי ביותר בתקופתנו - תקופה שבה אנו מממשים את חלום הדורות של בניית מדינה יהודית בארץ ישראל.
כפרה על חטא העגל
המדרש בפרשה מתייחס לשאלה פרשנית כבדת משקל. מעשה המשכן מתואר בהרחבה רבה מאוד. מוקדשות לו ארבע פרשיות תמימות: תרומה, תצוה, ויקהל (פרשת השבוע שלנו) ופקודי. שתי הפרשיות האחרונות חוזרות למעשה על שתי הראשונות, אך למרבה ההפתעה בין שתי הזוגות נמצאת פרשה חמישית, מכוננת. פרשת "כי תישא" המתארת את כמעט הקרע שביחסי ה' והעם - בניית עגל הזהב. מדוע "הסנדוויץ'" הזה: שתי פרשיות משכן - פרשת עגל הזהב - שתי פרשות משכן?
המדרש הפותח את הפרשה מבין שיש קשר בין החזרה על פרשת המשכן למעשה העגל. מעשה המשכן מהווה סוג של כפרה על מעשה העגל, והמדרש מוצא דרך מיוחדת להראות זאת. הוא מראה שכל מילת מפתח שמופיעה בפרשת העגל, יש כנגדה את אותה מילה בדיוק במעשה המשכן.
ואז המדרש מגיע למילה הפותחת של הפרשה "ויקהל". משה מקהיל את העם לומר לו שעם כל הכבוד למלאכת המשכן החשובה כל כך, היא אינה דוחה את השבת. לשם כך משה מקהיל את כל העם ואומר לו זאת. הוא איננו מסתפק בהעברת ההלכה לעם על ידי שליחים, הוא בעצמו אומר זאת במעמד של "הקהל". וראו איזה פלא, אומר המדרש, המילה הזאת ממש מופיעה במעשה העגל. שהרי נאמר שם (שמות לב) "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ ....". אומר המדרש "יבוא ה'ויקהל' של מעשה המשכן ויכפר על ה'ויקהל' של מעשה העגל". מה פירוש הכפרה הזאת?
יש שתי אפשרויות: הראשונה, ה"ויקהל" במעשה העגל היה שלילי וה"ויקהל" החיובי של המשכן מכפר עליו. השנייה היא שמעשה העגל הוא שלילי ביותר, אבל היה בו גרעין חיובי, העם היה מאוחד. מאוחד לרעה, אבל מאוחד. שהרי כך מסביר המדרש את ההבדל בין דור בוני מגדל בבל, שהיו מאוחדים לרעה, לדור המבול, שהיה מפוזר ומפולג. המדרש אומר שדור בוני מגדל בבל לא נענש בכזו חומרה כמו דור המבול בגלל שהם לפחות היו מאוחדים. בהקשר הזה יוצא שה"ויקהל" של המשכן מוציא החוצה את הטוב המסוים שכן היה באקט של בניית העגל – הם היו לפחות מאוחדים.
בלי לעגל פינות
אני משתדל לנקוט באפשרות השנייה. כתיבה של "ביחד" אין משמעותה כתיבה מתקתקה מתייפיפת, מעגלת פינות, מנסה לרצות את כולם. לא, על החושב והכותב
לבטא את דעתו באומץ וללא מורא. אבל דבר אחד הוא מנסה לעשות, הוא מנסה למצוא את הטוב והנכון שכן קיים בעמדה החולקת. הוא לא פופוליסט, הוא לא חד כתער, הוא תמיד יציג תמונה מורכבת.
לכן כתיבתו של כותב "היחד" תהיה לעולם מסורבלת יותר, קליטה פחות, פשוטה פחות, ואולי גם מובנת פחות. כי אנחנו כולנו מאד אוהבים לקטלג ולשים את עצמנו ואת החולקים עלינו בקופסאות. המדרש אומר לנו (לפי האפשרות השנייה) עם כל החומרה של מעשה העגל, היו בו נקודות מסוימות של זכות. והן אלה שיכפרו אל הרוע הגדול שבחטא. בתנאי שנדע לבודד אותן, לזקק אותן, ולברור אותן מהרוע העוטף אותן.
לפנייה לכתב/ת 
