סלווין: "מה יהיה בגומלין? אפשר לנצח גם שם"
רכזת אליצור רמלה חולמת על גמר אירופי, אחרי ה-59:74 על אתינאייקוס ביורוקאפ: "בכל משחק אפשר לנצח". ווילינגהאם: "נצטרך לטפל בעניינים גם בחוץ, לא סיימנו את העבודה"
למרות שכמעט שבועיים לא שיחקה, בקושי התאמנה ועלתה לא כשירה במאת האחוזים, ליקו ווילינגהאם עשתה את מה שהיא יודעת הכי טוב: להגיע מפוקסת למשחקים גדולים. הסנטרית האמריקנית כיכבה אתמול באחד הנצחונות הגדולים של רמלה בשנים האחרונות, אם לא הגדול מכולם,59:74 על אתינאייקוס היוונית במשחק הראשון בחצי גמר היורוקאפ.
"אני עייפה, טוב שהיום יש חופש", סיפרה ווילינגהאם (שקלעה 22 נקודות מול היווניות), לא ברור אם בצחוק או ברצינות. "זה היה משחק קשה, בסוף ממש נתנו הכל אבל נצטרך לטפל בעניינים גם בחוץ. אנחנו לא סיימנו את העבודה. היה לי ברור שאני אשחק, החברות שלי לקבוצה צריכות אותי ופשוט הייתי צריכה להתגבר על הפציעה".
"מה יהיה בגומלין? ברור שאפשר לנצח גם שם", הוסיפה לייני סלווין, שהיתה חתומה על 7 נקודות בריצת ה-3:16 המדהימה של רמלה בשש הדקות האחרונות. "בכל משחק אנחנו יכולות לנצח, אם נשחק עם אותה תכנית כמו שעשינו כל העונה".
ישחזרו את ההיסטוריה? שחקניות רמלה צוהלות (צילום: אורן אהרוני)
פעמיים בעבר הופיעה רמלה בחצי גמר אירופי. ב-1998 בגביע רונקטי ז"ל, ב-2008 ביורוקאפ. בשני המקרים ניצחה את המשחק הביתי בפער מינימאלי, אך הובסה בחוץ. הריצה המדהימה ברבע האחרון הוכיחה שבעונת 2010/11 כנראה שהשמיים הם הגבול עבור החבורה של עדן ענבר.
"אחרי פסק הזמן, חזרנו למה שאנחנו הכי טובות בו וזה עצירות ומתפרצות", הסבירה סלוין את הלחיצה על הדושה בסיום. "השגנו עצירות מפתח וסלים קלים וזה עשה את ההבדל. לא נכנסנו לפאניקה כשהן חזרו, כי כדורסל זה משחק של ריצות. התחלנו ללחוץ ועשינו את מה שאנחנו יודעות כל השנה".
לפנייה לכתב/ת 
