טקוואנדוסית
הדוסיות משתלטות על הטקוואנדו: אחרי בת אל גטרר - קבלו את אלופת הארץ לנערות, ואחת התקוות האולימפיות של ישראל. "בעולם הדתי לא מעודדים בנות להתמחות באומנויות לחימה", אומרת מונטנה יום טוב, "אבל אני עצמאית"
יום טוב המתגוררת במושב אדרת, היא תלמידה מצטיינת באולפנת אמי"ת נגה בבית שמש. לפני שנתיים לא מצאה לנכון לספר לאף אחד על הישג הספורטיבי שלה, אך כשבסוף השבוע שעבר זכתה בפעם השנייה במדליית הזהב ובאליפות - דאגה אמה שתקבל ברכה בבית הכנסת, ושגם בבית הספר יעשו לה כבוד.
סרטים של ברוס לי וג'קי צ'אן. מונטנה - על הפודיום
"כשהייתי בהריון, ובעלי שמע שתיוולד לנו בת, הוא מיד בירר איפה אפשר יהיה ללמד אותה אומנות לחימה", מספרת האם, קארי יום טוב. "היה לו ברור שצריך ללמד אותה להגן על עצמה, כדי שתהיה עצמאית.
"יש לי שישה ילדים - מתוכם ארבע בנות. מונטנה היא הבכורה. היא גדלה על סרטים של ברוס לי וג'קי צ'אן. מגיל צעיר היא יודעת שבנות צריכות ויכולות להגן על עצמן, ואין אצלנו בבית כזה דבר שהבנות שלי אומרות 'את זה רק בנים יכולים'. אנחנו חינכנו אותן לכך שאישה יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה".
גאוות האולפנה
"לרוב, בעולם הדתי, לא מעודדים בנות להתמחות באומנויות לחימה", אומרת מונטנה יום טוב. "זה נראה אולי לא קשור לבנות.
גם בעולם החילוני בנות מעדיפות ללכת לכדורעף או כדורסל, כי זה יותר קל, יותר כיף ויותר אסתטי. בטקוואנדו משתמשים רק ברגליים, וכשמקבלים מכות זה הרבה יותר כואב ממכת אגרוף. אבל אני עצמאית ובחרתי במה שרציתי".
מונטנה מספרת כי באולפנה מעודדים אותה ואף מאפשרים לה להפסיד ימי לימודים. "אני חושבת שאם בעולם הדתי היו פוקחים את העיניים, היו מגלים שיש עולם ספורט שלם שאפשר ליהנות ממנו ורק להרוויח מזה", יום טוב אומרת. "דרך הספורט מקבלים נקודת מבט נוספת לחיים, והמפגש עם חילונים בהחלט מרחיב את תפיסת העולם. אני חושבת שהעיסוק שלי בטקוואנדו השפיע על צורת החשיבה שלי בחיים. פיתחתי משמעת עצמית והסתכלות רגועה על העולם. בזכות זה אני יודעת שאם רוצים - אז יכולים, ובשביל להשיג את מה שרוצים, צריך לעבוד קשה. לפני כל תחרות אני משננת לעצמי: את מסוגלת. מגיע לך לנצח. את יכולה לקרקס אותה".
דבריה של מנהלת האולפנה מחדדים את השינוי התפיסתי שעובר המגזר בכל הנוגע להישגיות ספורטיבית-נשית. "מונטנה משכילה לשלב את הספורט עם שאיפה למצוינות בלימודים, ואנו בטוחים כי עוד נכונו לה הצלחות", אומרת בגאווה המנהלת, נעמה עציון. "דרכנו החינוכית באולפנת אמי"ת נגה, הנה לעודד כל תלמידה לפתח את הכישרון שבו ניחנה, בלי סתירה לחיי אמונה וקיום מצוות".
התקווה האולימפית הבאה
לאחרונה נראה שגשוג בענפי הספורט בהם משתתפות בנות דתיות – ואף מצליחות. ההישג הראשון נרשם בשנה שעברה. בת אל גטרר, בוגרת אולפנת עופרה, ואלופת הארץ בטקוואנדו לנשים - זכתה במדליית הזהב באליפות אירופה. למעשה, היתה זו מדליית הזהב הראשונה לישראלים באליפות זו.
אחרי זכייתה במדליית זהב נוספת באליפות הארצית, נחשבת מונטנה לאחת ההבטחות האולימפיות הבאות. היא מתאמנת בשבוע בין פעמיים לארבע פעמים במועדון "מטה יהודה" אצל אייל קחו. כאשר הצטרפה לנבחרת ישראל לפני כשלוש שנים - היא הוסיפה אימונים במועדון "אחי יהודה", עם המאמן מארק ברגילסקי.
מאז הצטרפותה לנבחרת, צברה מדליית זהב, שתי מדליות ארד ומדליית כסף בתחרויות ברחבי הארץ, אולם היא צפויה להישלח לאליפות שתתקיים בקרוב באוסטריה.
בועטת במוסכמות
העובדה שהיא בת דתייה בעולם של אומנויות לחימה, לא מהווה מבחינתה של יום טוב שיקול. "זה לא משפיע ולא משנה", היא מבהירה. "כשאני רואה את בת אל עובדת ומגיעה למקומות כל כך גבוהים, אני מכבדת אותה על מה שהשיגה כספורטאית דתייה. יש המון התחשבות במחנות האימונים. פעם בחודש יש לי מחנה כזה במכון וינגייט, והם תמיד דואגים שהאוכל שלי יבושל לפני שבת, ושיהיה לי שעון שבת, כך שהכל מאורגן בהתאם להלכה. העובדה שאני דתייה לא משנה מבחינת הנבחרת, שמקבלת כל אחד כמו שהוא".
"בעולם הדתי קיים הקטע של הפרדה בין בנים לבנות", אומרת אומרת אמה של יום טוב. "לחלק מהציבור הדתי קשה לקבל ספורט שבו האימונים לבנים ולבנות נערכים באותו האולם, למרות שהתחרויות עצמן נפרדות.
"בכלל, לצערי בציבור הדתי מלמדים בנות שיש דברים שלא מיועדים להן. גם אני מאמינה שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל צריך לעודד בנות דתיות להיפתח לתחומים שמפתחים גם אינדיבידואליות וכוח".
הצד היפני
אומנות הלחימה היא רק צד אחד בחייה של מונטנה, ולמעשה היא מחלקת את חייה בין כוח למוח. "מי שמכיר את מונטנה חושב
שהיא תולעת ספרים, ולא ספורטאית", אומרת קארי, האם, בגאווה. "לאורך כל השנים יש לה תעודות מצוינות. בעתיד תמשיך במסלול של לימודים אקדמיים. מגיל צעיר היא מגלה יכולת ללמוד שעות מבלי שדעתה תהיה מוסחת. היא נערה עם כוחות פנימיים חזקים. כשהיתה ילדה, לא הבינה איך ייתכן שמורה מבקשת שקט, ולא כולם משתתקים. משמעת מאוד חשובה לה, לכן טאקוואנדו מתאים לה. אם אין לך פוקוס ומשמעת, לא תוכל להישאר שם אפילו חמש דקות"
במסגרת המשמעת העצמית, החלה יום טוב ללמד עצמה יפנית בהיותה אך בת תשע. "אבא שלי הראה לי תוכנית טלוויזיה על יפן, ומאז התחלתי להתעניין בנושא", היא מסבירה. "התחלתי ללמוד את השפה בעזרת שיעורי אודיו, ספרי לימוד ומתוכניות טלוויזיה. אני אוהבת את האסתטיקה היפנית, ואת הניגודיות שבתרבות שלהם. מצד אחד - הם מאמינים בבודהיזם האוסר על הרג, ומנגד יש להם את הסמוראים שמעודדים לחימה".
בהתאם, מתכוונת יום טוב לנצל את הידע על יפן לצרכי המקצוע העתידי. "אני עוד לא יודעת בדיוק", היא מבהירה, "אבל נראה לי שזה יהיה משהו שאוכל להרוויח כסף טוב".
לפנייה לכתב/ת 
