לא עוזב את גוש דן: טיול בחולון עם דן תורן

עד לפני חמש שנים היה תל-אביבי בכל רמ"ח איבריו, היום המוזיקאי דן תורן הוא תושב חולון שאוהב את האווירה השכונתית והסולידיות העירונית. בימים אלה מוציא לאור אלבום סולו עשירי. בין האמנים ששרים את מילותיו נמנים שרון ליפשיץ ("גידי" "קולנוע"), רמי קליינשטיין, ברי סחרוף, יזהר אשדות, דנה ברגר ואריק איינשטיין. ברזומה הפעיל שלו הוא גם משחק בסרטים ובסדרות, וחבר בלהקות שונות בהן שר, כתב וניגן.

יצאנו לטייל ברחובות שהם המסלול היומי של תורן, בין אם בצעידה ספורטיבית, אתנחתא בבית קפה, הרחבת ריאות בטבע או מקומות שכיכבו בקליפים לשיריו. כמו ברומן, תורן מאוהב בעיר שבה כל פעם הוא מגלה פן חדש.

מִקווה של נוסטלגיה

"אני צועד בשטח העצום של 'מקווה ישראל' ועוד לא גמרתי לגלות אותו. בית הספר התיכון 'מקווה ישראל', דרומית לדרך יפו-ירושלים, כולל גן בוטני, יקב, בית כנסת, הקבר של בעל החזון והמייסד, קרל נטר - מונומנט מרשים, מוקף גדר ברזל עם פיתוחים.

"מרגש אותי הרעיון, של בית ספר חקלאי שהשתמר 140 שנה, ולא 'הותקף' בגושי בטון מכל עבר. אני לא יודע אם זו אגדה אורבנית, אבל הבנתי שאת התלמיד הראשון קרל נטר הביא 'בידיים'. היה זה ילד מיפו, שברבות הימים הפך למנהל.

"היה לי חבר בבית הספר היסודי שקראו לו גידי. סבא שלו היה הסופר אליעזר שמואלי, שכתב את 'אנשי בראשית' על חיי המתישבים בארץ. הערצתי את הספר ואת התובנות שלו על טבע האדם והטבע, ואני נזכר בהן בשוטטות שלי פה, שנותנת השראה ואוויר צח".

מונומנט מרשים. תורן ליד קברו של קרל נטר (צילומים: גילי מצא)

פארק נשיא

"כיף לטייל בפארק הזה ע"ש הנשיא שמעון פרס, צמוד ל'ימית 2000' ולכביש 4 , תל אביב-אשדוד. יש כאן עשרות דונמים ומתקנים לילדים, ואני בא עם שני ילדיי ועושה שיווי משקל על קורות, מטפס על עמודים ועל שאר מתקני שעשועים מאתגרים.

"היום דווקא התחשק לי לקחת סירת פדלים באגם הקטן, אבל לא היתה אופציה. הברווזים שטו באצילות, השמיים קדרו ואיימו בגשם ששיחק איתנו מחבואים: המטיר ופסק, חיכה שננצל את ההפוגות בטיול אינטנסיבי שבו גיליתי עוד פינות נסתרות בעיר".

לטפס על עמודים וגם לשוט בסירה. בפארק הנשיא ע"ש פרס

שעת מוזיאון

"חולון מדהימה לילדים, ומשקיעה מחשבה בתרבות, ולכן מביאה אנשים מערים אחרות לבקר בה. מוזיאון הילדים (צמוד לפארק הנשיא), הוא מקום שאני אוהב לחזור לבקר בו. במיוחד בחדרי המבוך בחושך בהנחיית עיוורים וב'הזמנה לשקט', שזה ספייס של חויית חושים נטולת שמיעה.

"בקליפ שלי 'מצאתי אהבה', בצעתי את השיר עם תנועות שלמדתי בשפת הסימנים של חרשים-אילמים. המוזיאון יוצר עלילה חינוכית, עם מסרים של סובלנות לשונות ולמוגבלות של האחר, שקל יותר להטמיע בילדים מאשר במבוגרים. כל הכבוד ליוזמה".

"מקום שאני אוהב לחזור לבקר בו". במוזיאון הילדים

שקט יפני

"אבי, אילן תורן, חי ביפן שנה וחצי ולמד שם אצל מאסטר תיאטרון מקומי מסורתי. אני אוהב לקרוא סופרים יפנים, ליהנות מאוכל יפני ומפינת החמד הזו, הגן היפני. הגן נמצא מאחורי גן הילדים של בתי, בשדרות ירושלים פינת רחוב שרת, במסלול היומי שלי. הסימטריה בשבילי הגן, בחלוקי הנחל, בעצים הגזומים בצורות שונות, המים המפכפכים - משפיעה על המחשבה. עושה שקט ויוצרת אסתטיקה".

"אוהב ליהנות מאוכל יפני ומפינת החמד הזו". הגן היפני

איש איש ואמונתו

"אני לא יודע על השומרונים הרבה, אבל הם מסקרנים אותי. השכונה שלהם פה, נווה פנחס, שאף אחד לא קורא לה ככה אלא "השכונה השומרונית", היא אחת מהשתיים היחידות בעולם. אני מתעכב ליד בתיהם במהלך הצעידה שלי ונהנה להביט.

"סופי צדקה השומרונית, למדה אצלי בסדנת כתיבה והבנתי שיש להם חגים ומנהגים מיוחדים, והקפדה יתרה על חוקי טומאה וטהרה. הבתים פה מפעם, רובם בעלי קומה אחת. על אחד מהם, ברחוב צעדה שבשכונה, הבחנתי היום שכתוב על הגג 'אין לנו על מי לסמוך, אלא על אבינו שבשמיים'. אני לא דתי, אבל איש איש באמונתו יחיה".

מסתקרן מהשומרונים. בשכונת נווה פנחס

"הזקנה והינקות נפגשות על הספסל"

"אני אוהב טבע בתוך העיר. בילדותי היו חמציצים, כמו כאן, מאחורי הספסל הזה. עד לא מזמן, גרתי בתל אביב באזור רחוב שיינקין. בשבילי, גינה ציבורית וספסלים היו מקום של מפגש עם המוני הורים וילדים. פתאום, בחולון, אני מוצא גינות וספסלים שבהם אין כמעט אף פעם אנשים.

"זה היה שינוי דרסטי שבעקבותיו כתבתי את השיר 'בגינה הציבורית'. צילמתי לו קליפ ליד קיר הגרפיטי במרכז לאמנות דיגיטלית (ברחוב ירמיהו 16) ובפינות שונות בעיר".

"הזמן עמד מלכת בגינה הציבורית. העצים יודעים שככה זה שנים. הזקנה והינקות נפגשות על הספסל".     

                                           (מתוך "בגינה הציבורית")

"אני מוצא גינות וספסלים שבהם אין כמעט אנשים"

העולם הישן

"בשבילי, בית הקפה 'פיטרו 1954' (ברחוב שנקר 47) הוא בעיקר שריד מהעולם הישן. יש לי חבר ניו-יורקי, במאי מצליח בשם רוברט וודרוף, שלקח אותי לסיור רגלי במנהטן והראה לי מקומות ששרדו מעל 50 שנה. הוא אמר שהכי מעציב אותו זה לראות בית קפה ישן שנסגר.

"היום אני מבין על מה הוא דיבר. טוב לראות מוסד כזה משנת 1954, שמנוהל כבר בידי דור שלישי. קונדיטוריה ממקור רומני-הונגרי (עוגת ויולטה, דוברוש), עם מתוקים עתירי ציפויים".

"טוב לראות מוסד כזה שמנוהל בידי דור שלישי". בית הקפה "פיטרו 1954"

הלוחש לחיילים

"אני שונא מלחמות. זה התחיל אצלי כילד במלחמת ששת הימים, כאשר אבי גוייס. הַפַּסָּלִים, ורדה גבעולי ואילן גלבר (שיצרו גם גן סיפור בעיר 'הארנב ממושי', ברחוב העבודה 12- ג.מ), מיקמו בחצר הסטודיו שלהם במקווה ישראל שורת חיילים בעמידת דום מתוחה שעשתה לי חשק ללחוש לאחד מהם באוזן: 'תמסור בבקשה למפקד שלך שעייפנו ממלחמות. אנחנו נכנעים. נכנעים לשלום'.

"אני שונא מלחמות". בין הפסלים במקווה ישראל

• לכל הכתבות במדור "מסע עם כוכבים"