לא רק אובמה, גם הקונגרס יכול

הקונגרס האמריקני - על שתי המפלגות - אילץ את הנשיא אובמה להטיל וטו על האידאולוגיה והמדיניות שלו באו"ם, באמצע החודש שעבר. מנהיג הרוב הרפובליקני אריק קנטור, מצליף המיעוט הדמוקרטי סטני הוייאר, יו"ר ועדת החוץ איליאנה רוס-לטינן, הדמוקרט הבכיר בוועדת החוץ הווארד ברמן, יו"ר תת-הוועדה למזרח התיכון סטיב שאבוט והדמוקרט הבכיר בתת הוועדה גארי אקרמן - הובילו את זרם המסרים הנחרצים מגבעת הקפיטול לבית הלבן.

הקונגרס שוב שלף את "כוח הארנק" (בעל המאה), את מקורות המידע העצמאיים שלו ואת סמכותו לפקח על פעילות הרשות המבצעת ולעצב, להשהות, לתקן ואף להפוך על פיה את מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא. לדוגמה, הקונגרס - ולא הנשיא ולעתים למרות הנשיא - הפסיקו את מלחמות וייטנאם, לאוס וקמבודיה, את המעורבות הצבאית של ארה"ב באנגולה ובניקרגואה, את קשרי ארה"ב עם המשטר הלבן בדרום אפריקה, את רכש מטוסי B-12 ואת מלחמת האזרחים בסלבדור.

אותו קונגרס - ולא הנשיא ולמרות הנשיא – הכריח את הקרמלין לפתוח את שערי ברה"מ לעלייה יהודית, קיצץ בסיוע החוץ לטורקיה, הטיל סנקציות על אוגנדה, המשיך את רכש מטוסי F-117, מנע את אשרור האמנה לצמצום ניסויים גרעיניים, ביצע בדק בית בקהילת המודיעין, שדרג את נמל חיפה לצרכי הצי ה-6, ייסד את קרן BIRD לשיתוף פעולה בין התעשיות האזרחיות של ישראל וארה"ב ועוד. 

ניצול חולשה

גם הפעם הקונגרס מנצל את חולשתו היחסית של אובמה, שהפך מנשיא-סוחף (בחירות 2008 לנשיא-מעיק (בחירות 2010), כפי שאירע לנשיא קרטר הנערץ על אובמה. תדמית אובמה נכתשה בשנתיים האחרונות, ולכן הוא איבד מיכולתו להשפיע על הציבור ועל שליחי הציבור בקונגרס.

על ישראל גם לאמץ את עקרונות החוקה האמריקנית, המבוססת במידה רבה על ערכים יהודיים, תוך הדגשת הבוחרים - ולא המפלגה או ראש הממשלה - כעמוד התווך של השיטה הפוליטית, הפרדת רשויות מוחלטת, איזונים וריסונים קפדניים ושדרוג עוצמת הרשות המחוקקת החדשה על שני בתיה.

יורם אטינגר, מנכ"ל "במחשבה שנייה: יוזמה ישראלית-אמריקנית"