מסטלמך ועד גוטמן. הקבוצות הגדולות בהיסטוריה
ה-1:4 של הפועל ת"א על מכבי חיפה העלה את השאלה - האם זו הקבוצה הגדולה ביותר שנראתה פה? החזרנו אתכם להפועל פ"ת של שנות החמישים, מכבי נתניה של השמונים ובית"ר י-ם ומכבי ת"א של התשעים. עכשיו תורכם להכריע
הפועל תל אביב של העונה וחצי האחרונות, נחשבת לאחת המרשימות שנראו כאן מזה שנים. הניצחון 1:4 על מכבי חיפה, יריבתה הנוכחית לתואר, רק חיזק את התחושה ששנים לא חזינו בקבוצה שיכולה להיכנס לדברי ימי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי כמו האדומים של אלי גוטמן. זה בדיוק הזמן להעלות לדיון את שאלת השאלות: מי היא הקבוצה הגדולה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי?
1995/96 - הדאבל של קשטן ומכבי תל אביב
הצהובים-כחולים של העונה ההיא יצרו לנו את הקבוצה הטובה ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי. זו לא היתה הקבוצה הכי מוכשרת, ששיחקה את הכדורגל הכי סוחף. זו היתה הקבוצה הכי חזקה בכל האספקטים של המשחק. חוסן מנטלי, שחקנים עם אופי ואישיות, יכולת לחזור מפיגור והתמודדות מול קבוצה מוכשרת בהרבה - מכבי חיפה של איל ברקוביץ' וחיים רביבו. בנוסף, אלון ברומר גמר את העונה (ואת הקריירה) כבר בתחילתה, ואילו אבי נמני ואיציק זוהר נעדרו ממספר עצום של משחקים בשל הרחקות.
זה לא הפריע לחבורה הקטלנית של קשטן לקחת אליפות מרהיבה עם 23 נצחונות מתוך 30 משחקים, ושני הפסדים בלבד, ולאחר מכן להניף את גביע המדינה, בעונה שסיימה את תור הזהב של הצהובים בשנות ה-90. אחר כך הגיעו שבע השנים הרעות, שהסתיימו באליפות הפוטו פיניש ב-2003.
מה קרה מאז? פרט להופעה חד פעמית בשלב הבתים בליגת האלופות, ועונה עם שלושה נצחונות בדרבי - שממה. המועדון הצהוב מביט בדיכאון איך מכבי חיפה, בית"ר י-ם והפועל ת"א השתלטו על הכדורגל הישראלי, ובינתיים לא מצליח אפילו לדגדג את תואר האליפות. כמה שנים יעברו עד שהצהוב יחזור שוב לאופנה? המפתחות בידיים של מיץ' גולדהאר ומוטי איוניר.
(עודד שלו)
wa.jpg)
מכבי חיפה, גירסת 1993/94: המכונה של גיורא שפיגל
בחמש עשרה השנים האחרונות הפכה מכבי חיפה, זאת כמובן על פי סקרים, לקבוצה האהודה בישראל. הדבר ניכר בהתנפלות הגדולה של אוהדיה למכירת המנויים לליגת האלופות, כשמילאו את אצטדיון רמת גן ללא כל קושי בכל משחקיה. בחיפה לא זוכרים דבר דומה בעבר הלא רחוק של הקבוצה, למרות שהקבוצה בירוק תמיד נחשבה לבעלת גרעין גדול.
רבים שמים את האצבע לשינוי בעונת 93/94, אז את הקבוצה אימן גיורא שפיגל, עם סגל שכלל בין היתר את איל ברקוביץ', ראובן עטר, אלון חזן, סרגיי קנדאורוב, רומן פץ ואלון מזרחי. הקבוצה הזאת הציגה באותה עונה כדורגל טוטאלי, שלדעת רבים לא נראה בישראל עד אז, וטרם נראה במגרשינו מאז.
חיפה סיימה את העונה ההיא ללא הפסד, כשבדרך היא דורסת (תוך תצוגות כדורגל מדהימות) את כל קבוצות הליגה, בהן סגניתה מכבי ת"א, במשחק העונה המפורסם והחד צדדי בקריית אליעזר, שהסתיים ב-0:5 לירוקים. על המשחק הזה כתב יובל בנאי, אוהד צהוב, את המשפט המפורסם: "חזרנו מחיפה, עם הפנים בין הידיים".
בנוסף, אותה קבוצה הייתה הראשונה שהגיעה להישגים מרשימים בזירה האירופית, כשעברה את טורפדו מוסקבה במסגרת גביע המחזיקות, אז המפעל השני בחשיבותו עד שבוטל מטעמים כלכליים. בשמינית הגמר פגשה חיפה את מוליכת הליגה האיטלקית פארמה. במשחק הראשון בקריית אליעזר ניצחו האיטלקים משער שכבש תומס ברולין בדקה ה-90. בגומלין הדהימו הירוקים וניצחו 0:1 משער של האווירון אלון מזרחי, והודחו רק בבעיטות הכרעה. אף אוהד ירוק לא ישכח את אותה עונה אגדית, הגדולה ביותר של המועדון ולדעת רבים, גם של הכדורגל הישראלי בכלל.
(עדי סרדס)
אלון מזרחי, בעוד ריקוד אוירון (מתוך: ידיעות אחרונות)
הפועל פ"ת של שנות ה-50 וה-60: השיא שלעולם לא ישבר
נכון, אז עדיין לא נולדתי. אך אי אפשר לאהוד קבוצה מבלי ללמוד על עברה. ועוד איזה עבר... שנה לאחר קום המדינה, במאי 1949, נפתחו משחקי הליגה הסדירים. בשלוש העונות הראשונות שלטה מכבי ת"א כשזכתה באליפויות קלילות, והפועל פ"ת הסתפקה במקום טוב בצמרת, בתוספת העפלה פעמיים לחצי גמר הגביע.
המהפך הגדול הגיע ב-1955 כאשר הקבוצה ממלאבס מצוידת ב-'חולצות השחמט', ובשחקנים המבטיחים נחום סטלמך ובועז קופמן, תחת הדרכתו של המאמן משה וארון, הצליחו להפוך לקבוצה הראשונה מחוץ לת"א שזוכה בתואר האליפות.
ההמשך המשיך להיות ורוד. לאחר שלוש עונות בהם 'הסתפקה' בסגנות, ב-1958/59 הגיע לקיצו חוסר המזל ממנו סבלה הקבוצה, כשהיא קוטפת אליפות נוספת. עם שתי אליפויות, גביע ושלוש סגנויות בחמש שנים, החלה הפועל פ"ת לבסס את שליטתה בכדורגל הישראלי, שרק הלכה והתחזקה בשנים הבאות.
מחזור אחד לסיום עונת 1959/60, נראה היה שהפועל פ"ת שוב שומטת את התואר ומסתפקת בסגנות, לאחר שסיימה בתיקו עם מכבי חיפה ונפלה למקום השני. הפועל חיפה נחלצה לעזרתה, כשניצחה במחזור האחרון את מכבי ת"א והשאירה את האליפות בפעם השנייה ברציפות.
בעונה הבאה הפועל כבר לא היתה זקוקה לשום עזרה חיצונית, ודרסה את הליגה באופן משכנע במיוחד. הרצף נמשך גם בעונת 1961/62, כשלמרות עונה פחות מוצלחת הצליחה הפועל לזכות באליפות נוספת, ובעונה שלאחר מכן שוב לא היו לקבוצה מתחרות והיא השלימה הישג היסטורי מרשים במיוחד, שעדיין לא שוחזר וספק אם יהיה אי פעם - אליפות חמישית ברציפות!
(אורן אהרוני)
1982/83: נתניה ועוד 15
בתחילת שנות ה-80 לא שיחקו המועדונים ונבחרת ישראל באירופה, הסכומים היו נמוכים בהרבה מהיום, זרים טרם הורשו להשתתף והשחקנים עבדו בעבודות נוספות. למרות כל זאת, איכות היתה ועוד איך. מכבי נתניה של 1983 היתה קבוצה מושלמת בקנה מידה ישראלי, וככל הנראה הטובה ביותר בהסטוריה של המדינה, מבין אלו שהורכבו מישראלים בלבד.
16 קבוצות שיחקו בליגה הלאומית, והמאמן באותה אליפות - מוטל'ה שפיגלר, חתום על המשפט "נתניה ועוד 15". לא היו לקבוצה מתחרות, והיא זכתה בתואר בפער של 14 נקודות (בעונה הראשונה בה הוענקו שלוש נקודות עבור ניצחון) מהשניה שמשון תל אביב.
אוסף הכשרונות המדהים לא הותיר סיכוי ליריבות. כשהן פקחו עין על הפריצות של שלמה שירזי באגף ימין, הן חטפו על הראש מדוד פיזנטי באגף השמאלי. פודי חלפון וגדי מכנס עשו את העבודה בקישור האחורי, ועל העבודה בחלק הקדמי במרכז השדה היה אחראי בני לם, הזכור עד היום בזכות הבעיטות המסובבות בחלק החיצוני של הנעל, בעזרתן הבקיע ובישל לא מעט שערים בבעיטות חופשיות ואף מקרנות.
לנתניה של אז היתה את ההתקפה הקטלנית ביותר, עם מלך השערים עודד מכנס (22 שערים) ושותפו לחוד דוד לביא, שבלמי היריב התקשו להתמודד עם משחק הראש שלו. לצידם כיכב משה גריאני, ששיחק שנתיים קודם לכן בברייטון האנגלית. על כל אלה חיפו מאחור הבלמים חיים בר וברוך חסן, והשוער אריה אלטר.
אוחנה והצרורות של בית"ר ירושלים (מתוך: ידיעות אחרונות)
אותה קבוצה סיפקה הצגות שעזרו לא רק למלא בכל שבת את האצטדיון שכבר אז היה מיושן, אלא אף הביאו לכך שאוהדי הכדורגל (לאו דווקא אוהדי נתניה) חיכו בקוצר רוח לתכנית סיכום המחזור 'מבט ספורט' בערוץ 1 (אז עדיין בשחור לבן). המבצעים, הטכניקה הגבוהה, והכדורגל השוטף היוו חוייה מרעננת גם עבור הצופים הנייטרלים, והיחידים שסבלו היו היריבות. את העונה ההיא סיימה נתניה עם 54 שערי זכות, הרבה יותר משמשון (35) שסיימה אחריה.
(תומר גנור)
בית"ר י-ם, 1996 - 1998. השרוכים עשו את זה מתוק יותר
הדוגמה הטובה ביותר לבית"ר של אותן העונות היתה ההתמודדויות מול הפועל ב"ש. אחרי ה-2:7 הענק ("רוצים גול של אלי") על הקבוצה של בני טבק, בסיבוב הראשון של עונת 97-98, הגיעה בית"ר בסיבוב השני שוב לווסרמיל. אליהו עופר, שהחליף את טבק בינתיים, אמר לפני המשחק כי שבעה שערים הוא לא יספוג. הוא צדק, זה נגמר רק בחמישייה.
בדקה הראשונה ספגה בית"ר שער וקורנפיין נפצע והוחלף בשוער השלישי. כמה דקות אח"כ הורחק יוסי אבוקסיס, ובית"ר ספגה את השני. עם הקבוצה של היום הסיפור היה גמור. אבל לא אז. שערים של הטריו ההונגרי, וצמד של ניר סביליה סיימו את הסיפור, במשחק שמתאר יותר מכל את שתי האליפויות הרצופות של בית"ר בשנות ה-90.
בשתי העונות האלה הייתה בית"ר הכי קרובה לשלמות - הקבוצה הכי דומיננטית בליגה בלי יריבה ראויה למרוץ. 139 שערים כבשה המכונה הירושלמית של אלי כהן ודרור קשטן בשתי העונות האלו. קבוצה שהלהיבה, ריגשה והביאה גאווה לירושלמים, בהרבה יותר מצמד האליפויות האחרונות.
בעונה הראשונה הייתה זו הפועל פ"ת שסיימה במקום השני, בהפרש תשע נקודות מבית"ר בלי קיזוז. באליפות שנחגגה כבר במהלך הסיבוב השני, כאשר הגדול מכולם, אלי אוחנה, בן ה-33, השלים עונה חלומית עם 14 שערים.
באליפות השנייה ניסתה הפועל ת"א להפריע, אבל רק ניסתה. מחזור אחד לסיום הגיע 'משחק השרוכים' המפורסם. השער של פישונט בקריית אליעזר קבע 2:3, סיים את הליגה בתסריט שרק בהוליווד אפשר לכתוב, וחרט במוחו של כל אוהד בית"ר באשר הוא את הדמעות של מישל בר כליפא, שלא ידע את נפשו מצער אחרי שרק כמה דקות לפני כן פתח את בקבוקי השמפניה בבלומפילד. השרוכים רק עשו את זה מתוק יותר, ונסיים בציטוט של פרשן המשחק דאז שגיא כהן, שאמר: "כי אחרי הכל ולמרות הכל, האליפות הגיעה לבית"ר, ורק לבית"ר".
(גלעד שוברט)
הפועל ת"א של העונה. החותמת ניתנה ביום ראשון?
קבוצה על אוטומט. את ההגדרה הנכונה ביותר לצורה בה הפועל תל אביב משחקת נתן עוזר המאמן יוסי אבוקסיס, שהרגיע את אלי גוטמן כי הוא יכול להחלים בשקט מהתקף הלב שעבר. הסדר המופתי בצורת המשחק, הסגנון המעודן והשיאים שנשברים במקביל למגמת השיפור של הדאבליסטית מאז תפס גוטמן את המושכות בקבוצה, הם באמת דברים שלא נראו פה מאז מכבי חיפה של גיורא שפיגל (ראה ערך).
אין זה מקרה, שדווקא עכשיו עולה השאלה האם הפועל ת"א גרסת 2010/11 אכן מועמדת ראויה לתואר של הקבוצה הטובה ביותר בהיסטוריה. עד יום א' האחרון
היא נחשבה ובצדק לקבוצה הטובה ביותר בארץ, אבל משהו היה חסר. משהו שהירוקים של עונת 1993/94 השיגו, ברגע שדרסו את מכבי תל אביב 0:5 במשחק עונה שייכנס לפנתיאון (עיין שוב באותו הערך).
נכון, מצד אחד האדומים השלימו את החסר עם הרביעייה במשחק העונה מול הירוקים בתחילת השבוע. אבל רבים יטענו (ובצדק), שתוצאת הסיום לא ממש שיקפה את שהתרחש על הדשא, והפעם זה לא היה קרב ענקיות במעמד צד אחד, כמו לפני 17 שנה בקריית אליעזר. אז האם הפועל ת"א עשתה את מה שחסר לה כדי להיחשב כגדולה ביותר? לא בטוח. אתם תחליטו.
(אילן הלפרין)
לפנייה לכתב/ת 
