דרך ארץ: מאתיופיה לאוטופיה עם מסקי שבירו
היא מוכרת לנו כשחקנית, זמרת ומנחה ונחשבת ל"סלב" הראשון מהמגזר האתיופי - קבלו את מסקי שבירו וסיפור עלייתה מאתיופיה דרך הגעתה לקיבוץ בארות יצחק ועד חייה כיום ברמת השרון
מסקי שבירו שהייתה הראשונה מעולי אתיופיה שהעזה לשבור את המחסום ולהפוך לסלב, היתה דוגמנית, שחקנית, זמרת ומקדמת ענייני נשים בכל הזדמנות - אין מתאימה ממנה ל"מסע עם כוכבים" ביום האשה הבינלאומי שחל היום.
השבוע עולה סאטירה סקסית בכיכובה, "ליזי" (ליזיסטרטה), שכתב אפרים סידון על-אודות נשים המכריזות על שביתת מין בכדי שהגברים שלהן יפסיקו להילחם ביניהם. ביום האישה 2007 העלתה מופע יחיד, "לאשה", ובו מונולוגים של נשים ממיטב המחזאות העולמית. אם זה לא די, הרי שמסקי גם היתה חברה בלהקת "שלוש כנפות תבל", טריו צבעוני ובו שתי שחקניות-זמרות, אמריקנית ורוסייה.
כעולה חדשה הגיעה לקיבוץ בארות יצחק, ומשם עשתה דרך ארוכה לדירה ברמת השרון. צעדנו בעקבות טביעות רגליה וידיה מאז ועד הלום.
זכרונות מהבאר
"בגיל 18 הגעתי עם אחותי ז"ל, מסי, כעולה חדשה לקיבוץ בארות יצחק (ממזרח ליהוד), שדוד שלי כבר שהה בו. הקיבוצניקים תקעו מבטים מביכים, עד שלמדנו לקחת את זה בסבבה, שאנחנו כהות וזו אטרקציה.
"הרגשתי בבית, בזכות יהודית ואברם ז"ל, שהיו חשוכי ילדים ואימצו אותי ואת אחותי. אברם היה פורש על השולחן מפה ומלמד ידיעת הארץ, ויהודית היתה מגישה מאכלים טעימים וחדשים לנו. למדתי עברית באולפן. הצריף היה נקודת מפגש של איסוף במכונית, ובריחה לירושלים ויפו.
"החתיכים של הקיבוץ היו מסיעים אותי במכונית 'התורנית', שהיתה אמורה להשאר בחנייה. לא קלטתי שזו הדרך שלהם להתחיל איתי. בבארות יצחק שמורים זכרונות מהיפים בחיי".
פה נפגשנו עם החתיכים בקיבוץ. שבירו בבארות יצחק (צילומים: גילי מצא)
ג'ינס כהה
"עבדתי בכל ענף אפשרי כי השתעממתי. המכבסה היתה אחת התחנות. אם הבית, רחל, היתה מעירה אותי בשש בבוקר. היו לה מלא סיפורים אבל לא שמעתי אותם בגלל הרעש החזק של מכונות הכביסה. הראש התפוצץ לי מהשילוב ביניהם. כל היום קיפולים, בגדים של חברים, אחרי שבוע אמרתי 'זהו'.
"העבירו אותי לעבוד בלול, לאסוף ביצים ולהיזהר מהתרנגולות העצבניות ששרטו אותי. היה נחמד לראות את האפרוחים בוקעים עם פלומה, וצבעם צהוב כמו חלמון. הייתי צריכה לשים כפפות כדי להעביר אותן לאינקובטור, לא כמו היום שיש פס רץ ומכונות.
"עוד מקום שהיה מאתגר, הוא הרפת. הייתי באה לפרה ששמה קרן, ושואלת 'מה שלומך היום?' שמה דלי ומתחילה לשאוב בידיים את החלב מהעטינים. הפרה היתה משפריצה עלי, הדלי היה עף, עד שלמדתי והייתי אלופה בתחרויות חליבה שעשינו ביננו. הפנמתי שהקטע הקיבוצי לא מתאים לי והלכתי ללמוד משחק, לגור בתל אביב. אני צריכה את הפאב, בית הקפה והחופש שלי".
שורשים בשדות
"ברזומה הקיבוצי שלי עבדתי גם בפלחה, נהגתי בטרקטור עם מלווה, למדתי לקצור ולחרוש. להבדיל מהמכבסה הסגורה, נהנתי להיות כל היום בשמש, עם צחוקים ושטויות שהיינו עושים.
"לפני שמונה חודשים, עשיתי עם אמא שלי טיול שורשים באתיופיה, אחרי 25 שנה מאז שעליתי. נדהמתי לראות שדות עם עיבודים חקלאיים ומרחבים, לא במושגים שאנחנו מכירים בכלל. בכל כפר רוכבים על חמורים ומדברים תוך כדי בטלפון נייד - קידמה לצד פרהיסטוריה".
"נהגתי בטרקטור עם מלווה, למדתי לקצור ולחרוש". שדות הקיבוץ
שדרת השרון
"14 שנה אני גרה ברמת השרון. כולם מכירים כאן את כולם, מציעים לך לשתות קפה בחנויות, ישנה אווירת שכונה ולא עיר. אני אוהבת לעשות הליכות, במקום חדר כושר, ככה גם רזיתי.
"במסלול שלי בשדרות וייצמן, שיש בהן פסלים ותערוכות, כיף לראות אומנות חוצות ולהרגיש שמשקיעים בעיר שלך".
אין כאן אווירה של עיר. שיברו וחבר ברמת השרון
כוכב של קולנוע
"איפה עוד יש קולנוע שכונתי שאתה יכול לבוא אליו בדקה ה-90 בפיג'מה, במעיל ובנעלי בית? קולנוע 'כוכב', ברחוב סוקולוב 95, קיים כבר משנת 1948 והוא חתיכת היסטוריה תרבותית. עם כיסאות עץ חורקים ואינטימיות של פעם. אין פרסומות ונכנסים ישר לסרט.
"ראיתי פה את הסרטים הכי איכותיים שיש, סרטי מדע בדיוני וקאלט כמו 'מופע הקולנוע של רוקי'. לפני כמה שנים רצו להרוס את הקולנוע, והתושבים התנגדו והצליחו לסכל את התוכנית, כפי שקרה עם קולנוע 'סמדר' בירושלים. כרישי נדל"ן, בבקשה אל תמחקו את 'סינמה פרדיסו!'"
הגרנד קניון
"ברחוב הפלמ"ח פינת המחתרת, גיליתי גן פסלים מרשימים. ממש 'הגרנד קניון' האמריקני ללא תשלום, אך בשרון. טיפסתי על הפסלים, הרגשתי אותם מלאי אנרגיה וחטפתי קרקוע".
מתחברת לאנרגיה של הסלעים, ממש כמו בגרנד קניון
אבן חן
"אפרופו אנרגיות, ברחוב הפלמ"ח 12 נמצא מוזיאון גיאולוגי מקסים. בני נוער עושים בו עבודת מחקר לבגרות, תיירים מגיעים ומרתק לשמוע את ההסברים ולראות את המינרלים, אבני החן והמאובנים שהם אוסף מכל העולם.
"בחדר נפרד ישנה תערוכה מעוררת השראה של תושבת העיר, רות מיון קוק, המציגה ציורי מים ופריטים שהים פלט. נזכרתי שהיה לי כיף ליצור תכשיט מקוורץ, זהב וכסף, שנקנה מאוחר יותר כתרומה במסגרת פרויקט לטובת נשים מוכות".
אבני חן ומאובנים במוזיאון הגיאולוגי ברמת השרון
שתיל אקולוגי
"אני באה הרבה למשתלת 'שתיל' בסוף שדרות ויצמן, רחוב ז'בוטינסקי. יש פה גינת הדגמה אורגנית עם מאות צמחים, ומתלמדים בה אנשי מקצוע. היה לי אחד כזה בבית. לבעלי לשעבר היה תחביב לעשות גינה עם חומרי הדברה טבעיים שמסריחים מאוד.
"אומנם באתי מאפריקה, אבל לא התחברתי לקטע שלא טִאטוּא עלים שנפלו בגינה, ומה שיצא בסוף זו הזנחה. עכשיו יש לי חלקת אלוהים קטנה עם צמחי תבלין במרפסת. לפה אני באה 'להסניף' ריחות מרגיעים ולהתבונן בגן שנראה שונה כל עונה".
גינה אורגנית ובה מאות צמחים וריחות מרגיעים. משתלת שתיל
בסימן דלי
"בקטע המערבי של שדרות ויצמן, ליד התערוכת פסלים, מצאתי בריכת מים שמעליה שלט שמסביר שהיא שימשה תחנת קשר בתקופת ההגנה. המים הולכים בעקבותיי - מגדל המים בקיבוץ בארות יצחק היה מקום שמאוד אהבתי לטפס במדרגותיו.
"אני זוכרת את סבתא שלי באתיופיה, שהיתה הולכת עם כד חרס על הגב, למעיין באזור גונדר. פה, ליד הבריכה מתנוסס ציור של אישה עם דלי ביד. אני, אפרופו מים, שונאת לעשות ספונג'ה ומעדיפה מקלחות בטוש בבית ולא בבאר או במעיין".
- לכל הכתבות במדור "מסע עם כוכבים"