חי מתכונן ל"הקרנת הבכורה" בגידול הסרטני

בלילות האחרונים הסטרואידים התחילו להשפיע עלי. אני הולך לישון גמור לפני חצות ובארבע לפנות בוקר מתעורר כמו אריה, מתחיל את היום שלוש שעות לפני כולם. את הלילות אני מעביר מול הטלוויזיה או המחשב. עוד לא ארגנתי לי שגרת לילה מסודרת, אז בינתיים אני רק מפנה את הזמן לעוד זמן אחר שיגיע במקומו.

מהחשד לפריצת דיסק ועד גילוי הגידול בגב: קראו כאן את כל הטורים של חי

• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
  

"הקרנת בכורה" לסרטן

ביום חמישי בבוקר אני חוזר לדוידוף למחלקת הרדיותרפיה, כדי להתחיל בהקרנות. ההקרנות שמבצעים היום מאוד נקודתיות, במיוחד אם מדובר בגידול אחד. מכוונים את המכונה שתקרין למיקום הספציפי בכמה זוויות, וככה פוגעים כמה שפחות באיברים אחרים בדרך. כדי לתכנן את ההקרנות האישיות לכל אחד צריך לעבור סימולציה - וזה מה שצפוי לי בתוכנית היום, פלוס הקרנת בכורה.

התיק שלי כבר נמצא אצל המזכירה ואני מאמת את הפרטים. להפתעתי (החיובית עד אין קץ), אני מקבל טופס למלא בו את פרטי הרכב שלי. כיוון שמעכשיו אני אמור להגיע לכאן יום יום, יש לי כניסה חופשית עם הרכב לחניה בבניין. אמרתי לכם, VIP. אני נפרד בשמחה מכל מועקות החניון שסחבתי עד היום ופותח בעידן חדש.

אני ממלא את הפרטים ומבין שבעצם אני לא יודע מה מספר הרכב שאנחנו נוסעים בו, זה בכלל הרכב של ההורים של נגה. אני נבהל, אולי שמחתי מוקדם מדי. חלום החניה החינמית והקלה מתמוסס לי מול העיניים. קשה להסביר, אבל באותה שנייה זה נראה הרבה יותר קריטי מההקרנות. אנחנו מתקשרים לחבר טלפוני (חמי), וגם לו אין מושג מה מספר הרכב. הוא מתקשר לחברה טלפונית (חמותי), וגם היא לא יודעת. אחרי חיפוש אינטנסיבי היא שולפת איזה מסמך ונותנת לנו את המספר. הדופק שלי חוזר להיות תקין.

להפגיז את הגידול

חוץ מאיתנו המתינו רק עוד שני זוגות. השקט והרוגע הצליחו לטשטש את הסיבה שלשמה הגענו, ומבחינתי אני בתור לספר (או שלא, אני הרי קירח) או סתם בבית קפה. קוראים עיתון, גולשים במחשב הנייד ואפילו מתחילים ליהנות מהזמן המשותף. דווקא כשהגעתי לשיא הרגיעה קרא לי הטכנאי (אולי הוא בכלל פיזיקאי). התעוררתי מהחלום הטוב וחזרתי למציאות.

למרות המתוכנן, היום אעבור רק את הסימולציה. כיוון שהם רוצים "להפגיז את הגידול" (הניסוח שלהם), כדאי להתחיל רק ביום ראשון, כדי שיהיה רצף טיפולי. לי זה נשמע כמו: "אנחנו רוצים לפרק לך את הצורה, ואם תנוח בסוף השבוע בבית יהיה לך יותר מדי טוב". אבל קטונתי, ואני מקבל את ההסבר. דווקא בשיעור הספציפי הזה בלימודי הרפואה הייתי חולה.

ההקרנות לגידול בחוליה בגב יפגעו בחלק מהכליה. תצלום ה-CT של חי

איקס עיגול על הבטן

הסימולציה מתחילה בצילום של האזור, ואחריו מתכננים את ההקרנות ומסמנים. אני נכנס לחדר של מכונת ההקרנה ונשכב על המיטה. מעכשיו אני לא שותף פעיל בתהליך ורק צריך לשכב. הטכנאים (או הפיזיקאים) עומלים סביבי כמו נמלים חרוצות, באים והולכים, מסמנים ומתקנים. הסיטואציה מרגישה כמו ניתוח בלי הרדמה ובלי חיתוך, כשאני שוכב וכולם סביבי.

באיזה שהוא שלב המכונה מתחילה להסתובב סביבי ולהשמיע רעשים. אחרי כל כמה סיבובים נכנס טכנאי ומסמן על הבטן שלי משהו בטוש שחור. בגלל שאני שוכב ולא יכול לראות מה בדיוק קורה שם, אני מדמיין שהטכנאים משחקים "איקס עיגול" על הבטן שלי, ובכל פעם נכנס מישהו בתורו ומסמן. המחשבה מצחיקה אותי ואני משתדל לא לזוז במיטה מרוב צחוק. אחרי שנגמר טורניר האיקס עיגול ולפי הפרצופים של הטכנאים, לא הגיעו להכרעה ברורה.

הטכנאי הודיע שעכשיו הוא מקעקע (כן, מקעקע) לי את הסימונים בכמה נקודות בבטן, ואלה יהיו רק דקירות קטנות ולא נורא כואבות. אחרי שתי ביופסיות הוא יכול מצדי לצייר את המונה ליזה על הפופיק שלי. עוד כמה דקירות עברו - וסיימנו את הסימולציה.

מה יהיה על הכליות?

אחרי הסימולציה נפגשתי עם הרופא. הוא ישב עם מתמחה ובאופן סימולטני ניהל שיחה איתי ושיחת הסבר איתה. אחרי כל משפט הוא פנה אליה כאילו היא בכלל לא שמעה מה שהוא הרגע אמר לי. זה נשמע משהו כמו: "(פונה אלי) אתה צריך לקחת את התרופה הזאת בגלל ככה וככה", ואז "(פונה אליה) אמרתי לו שהוא צריך לקחת את התרופה הזאת בגלל ככה וככה". תודו שזה מוזר.

הוא הסביר שמקרינים לי לחוליה בגב שבה הגידול (אה באמת?). הקרינה תעבור דרך המעי ואחרי ההקרנות ייתכנו תופעות לוואי כמו בחילות. ההקרנה תעבור גם דרך החלק העליון של הכליה השמאלית (זה לא נשמע טוב), ואני מקבל עוד מרשמים לתרופות לשימור הקיבה ונגד בחילות, רק למקרה ש.... ההקרנות יתחילו ביום ראשון ויימשכו כל יום, מראשון עד חמישי, במשך עשרים יום. כלומר, בחודש הקרוב אהיה כל יום בבית החולים, במועדון. וואלה, חתיכת תיק נפל עלי.