שקיפות נגד מניפולציות זרות
השקיפות, לה מחוייבים ארגונים ישראלים, באה לפזר את עננת הסודיות שסובבת מניפולציות פוליטיות זרות. היא מאפשרת לשפוט באופן אובייקטיבי את האג'נדה של פרסומים פוליטיים. האם יש לאותם ארגוני שמאל מה להסתיר?
אולם מעבר לכך שהמתנגדים "שכחו" לגלות שהמימון הפרטי זורם לארגונים מכל קצוות הקשת הפוליטית, כולל מימון פרטי עצום לארגוני שמאל, עולה התהיה האם אינם מבינים את דברי ההסבר
במציאות הפוליטית העולמית וביחסים הבינלאומיים, קיים הבדל מהותי בין מעשיהם של מדינה ושל אדם פרטי. מדינה ריבונית עומדת בפני אמות מידה, דרישות ואחריות שונות מאלו שעומדים בפני האזרח הפשוט. עצמתה של המדינה נובעת ממעמדה המיוחד בפוליטיקה הבינלאומית, מסמכותה להקצות משאבים ולחוקק חוקים, ומהאופן בו היא מייצגת את אזרחיה בזירה הבינלאומית. כיבוד ריבונותה של המדינה נועדה לאפשר יחסים תקינים בין מדינות שכינות וניהול חיי קהילה בינלאומית משגשגים. מתן כספים לקבוצה פוליטית במדינה אחרת הוא מסוג המניפולציות הפוליטיות שאלו שמבקשים לעקוף את התהליכים הדיפלומטייים הרגילים, מעוניינים לשמור בסודיות מוחלטת.
יש חשיבות מובהקת לכך שהחוק אינו אוסר על מימון זר, אלא רק מגביר את הליך השקיפות שאליו מחויבים ארגונים ישראלים. שקיפות זו באה לפזר את עננת הסודיות שסובבת מניפולציות פוליטיות זרות. השקיפות, החושפת לכל אזרח באופן זמין את זהות הממשלות הזרות שעומדות מאחורי ארגונים פוליטיים, מאפשרת לנו לשפוט באופן אובייקטיבי, עם כל הכלים הדרושים, את האג'נדה של פרסומים פוליטיים ומסעות קמפיין אידיאולוגיים.
נוסף על כך, מצב ארגוני זכויות האדם ועמותות שמאל אחרות בישראל אינו אידיאלי כפי שנציגי הארגונים מבקשים לצייר. בצלם או האגודה לזכויות האזרח לדוגמה, כמו גם ארגונים אחרים, מחזיקים בשקיפות גבוהה, כפי שבא לידי ביטוי באתר האינטרנט של הארגון, ועל כן הם גם מקבלים באופן מסורתי את אישור ה"ניהול התקין" מרשם העמותות. קבוצות רבות אחרות אינן עומדות בסטנדרטים מעין אלו, ומעלימות מעיני הציבור את התרומות שאותן הן מקבלות. ויש לא מעט דוגמאות לכך.
השר ההולנדי לא ידע
אולם החוק החדש בא בתגובה בעיקר למדיניות האירופית, אשר מעבירות מיליוני אירו בשנה לארגונים בישראל, בתהליך סודי, שאינו מברר די צרכו מי מקבל את ההחלטות על גודל המענקים או זהות מקבלי התרומות. לא ברור מה מעמד מקבלי ההחלטות הללו, והיכן הם יושבים. לעומת זאת, קיימות חוסר-התאמות, דיווחים כפולים, ועמימויות אשר מסבכות את המצב די והותר. חברי פרלמנט בריטים שביקשו לברר את המימון של ממשלתם לארגונים ישראלים, נאלצו לעשות זאת בשאילתה רשמית מסובכת בפרלמנט. שר החוץ ההולנדי גילה להפתעתו כי מדינתו מממנת ארגונים בישראל מבלי אישורו, וזאת משום שהסכום שהועבר אליהם נמוך באירו אחד בדיוק מהסכום שדורש את אישורו.
ישראל אינה יכולה לחוקק תקנות שיחייבו את דנמרק או ספרד להגיש דו'ח מדויק המפרט את כמות התרומות לארגונים בישראל או במדינה אחרת, והיא אינה יכולה להכריח את האיחוד האירופי לחשוף את המניעים שמביאים אותו לתמוך בארגון כזה או אחר. אולם ישראל יכולה לפחות לדאוג למירב השקיפות מצידה, ולמנוע מניפולציות בידי מדינות בעלות אג'נדות שלא נבחרו באופן דמוקרטי על ידי העם בישראל.
חשוב לציין ששקיפות כזו אינה אנטי-דמוקרטית ולא פוגעת ביסודות הפלורליזם שבהם דוגלת ישראל. היא גם לא, כפי שהודו נציגי הארגונים בדיון בכנסת, מטילה עול בירוקרתי או ניהולי בלתי נסבל על כתפי הארגונים. במקום שארגונים ידווחו על התרומות שנתיים מאוחר יותר, כעת הציבור הישראלי יוכל לדעת כמעט בזמן אמת, כל רבעון, על זהות מקבלי התרומות ועל גודלן. יתרה מכך, הצעת החוק נתמכה על ידי נציגי שמאל בולטים, והשר לשעבר יצחק הרצוג אף היה שותף בולט בעיצוב החוק במתכונתו החדשה. גם הרצוג הבין, בדומה לאחרים, את החשיבות של שקיפות וריבונות מחד, ואת הצורך לעידוד הניהול השוטף של העמותות וקידום מטרותיהן.
לבסוף, ברצוני להתייחס לנושא המימון הפרטי הזר. מדובר בדיון חשוב, ובעל משמעויות מרחיקות לכת. דיון שיש חשיבות רבה לנהל בארץ, ייתכן אף במנותק מהקשר פוליטי כזה או אחר. אף על פי כן, מדובר בדיון נפרד, שאינו קשור להשלכות המהותיות שיש למימון הזר על הפוליטיקה הישראלית. טיעונים שהועלו על-ידי ארגוני שמאל, שמבקשים לנכס את נושא המימון הפרטי הזר ולשייך אותו לאג'נדה פוליטית מסויימת - רק יפגעו בו כאשר לבסוף יעלה לדיון.
אלי קלוטשטיין הוא ראש דסק ערבית ועברית במכון המחקר NGO Monitor
לפנייה לכתב/ת 
